שקר ההסדרה
פרופ’ אריה אלדד
לפני אחת עשרה שנים שלח אהוד אולמרט ששת אלפים שוטרים וחיילים להרוס תשעה בתים בעמונה. שלטון החוק היה כמובן בראש מעייניו של הפושע היושב היום בכלא אולמרט, אך יותר ממנו – שלטונו שלו. באותם ימים של פברואר 2006 שימש אולמרט רק כממלא מקום לראש הממשלה שרון שסבל מדימום מוחי ושכב בתרדמת עמוקה. אולמרט רצה להוכיח להם, למתנחלים השנואים עליו, כי גם הוא יכול. השוטרים יצאו לדרך מצוידים באלות ובנחישות אלימה. תחילה טיפלו במנהיגי הציבור, ואני ביניהם, שניצבו בשורה הראשונה של המפגינים. אפי איתם ואני הגענו לבית החולים אחרי הטיפול. אחר כך נפנו להכות במתיישבים ובתומכיהם. מאתיים וחמישים איש אושפזו באותו ערב. אולמרט ניצח: הבתים נהרסו. אולמרט הובס : הוא ידע כי נכזבה תוחלתו להרוס כך את כל היישובים שמחוץ לגודי ההתיישבות. אנו שכבנו בבתי החולים של ירושלים. אך הידיעה כי הפסדנו בקרב אך ניצחנו במערכה המתיקה את כאבינו.
אחת עשרה שנים מאוחר יותר יהיה כאבם של תושבי עמונה ותומכיהם כפול. כי על כאב הפינוי יתווסף כאב הבגידה. הנציגים הנבחרים ששלחו לכנסת בגדו בהם. הנה כמה צימוקים מהחדשים האחרונים : “עברו הימים של עקירת יישובים בארץ ישראל – שנית עמונה לא תיפול!”(אורי אריאל) “אם עמונה תפונה נצביע נגד התקציב (סמוטריץ). ” אומר זאת בצורה ברורה – אין מצב שבו ממשלת ימין תהרוס ישוב ותיק. לא באנו לממשלה כדי לפנות יהודים מביתם” (בנט).” אסור שממשלת ימין תפנה יישוב שלם כמו עמונה” (אלקין) ומירי רגב שתקעה את הסכין וסובבה: הצביע בעד “ההסדרה” המקריבה את עמונה כשעל ידה כתוב : עמונה לא תפונה.
כי הרי מחוק ההסדרה שעבר השבוע קריאה טרומית וראשונה – הוצאה עמונה (ויישובים הנמצאים במעמדה המשפטי, כמו נתיב האבות, שכונה בעופרה ועוד). נבחרי הציבור בגדו בעמונה. ומה עושה פוליטיקאי שרצה באמת ובתמים לראות את עמונה מתפתחת ומשגשגת אך העדיף את שלמות הקואליציה? קם וצורח בקולי קולות : ניצחון היסטורי! הישג דרמטי!
המציאות שונה מכך מאד. כרחוק האמת מהשקר.
אם בכלל ייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל יהיה חוק ההסדרה חוק חשוב. לא “דרמטי” ולא “היסטורי”. לא “שקול בחשיבותו למהפך 1977”. הגוזמאות המופרכות הללו לא היו אלו עלי תאנה צבועים זהב מזוייף שנועדו להסתיר את קלונם. ובמה בכל זאת משתבחים כל המשווים את החוק למגנה-כרטא לפחות? בכך שבעזרתו יצילו 4000 בתים הנמצאים “במצב משפטי דומה”. כל זאת כמובן אם יצליחו להעביר את החוק גם בקריאה שניה ושלישית בניגוד לדעת היועמ”ש ובתנאי שבג”צ לא יבטל את החוק.
אבל כולם יודעים שבג”צ יפסול את החוק.
נתניהו ממש בונה עליו לעשות זאת עבורו. ובנט רק מניח שכך יקרה. ולפיכך הם כבר מכינים “קוו הגנה שני” המורכב מצווים צבאיים, החלטות מנהליות של הממשלה ושימוש בכלים משפטיים הנהוגים בישראל בדיני מקרקעין , או ב”פתרון הקפריסאי” – טריבונל המורכב משופטים מקומיים וזרים שישפוט במחלוקות במקרקעין. אם כל הכלים הללו ישימים ומסוגלים לפתור את הבעיות – מדוע להמתין לפסילת החוק בבג”צ? ואם אינם ישימים – הם נועדו כנראה רק לזרות חול בעיני הבוחרים, ולשכנע אותם כי נציגיהם נלחמים כאריות אך נופלים כזבובים. והכל בגלל בג”צ. אם לא היה בג”צ היו נתניהו ובנט צריכים להמציא אותו כתירוץ לאזלת ידם.
ולפיכך “חוק ההסדרה” הוא הסולם בעזרתו יורדים אנשי האיחוד הלאומי-הבית היהודי , ונאמני ארץ ישראל בליכוד מהעצים הגבוהים עליהם טיפסו בחודש האחרון כשאיימו להפיל את הממשלה אם עמונה תיפול.
אל תעצרו את נשימתכם. גם המפד”ל, אביו מולידו של “הבית היהודי” נשאר בממשלת שרון עד הרגע האחרון לפני ההתנתקות. “להשפיע מבפנים” היא סיסמתם הנצחית של כל אלו שמחפשים תירוץ להמשך ישיבתם בממשלת ימין שאינה בונה אפילו בירושלים אבל הורסת יישובים ביהודה ובשומרון. הכיפה של בנט אולי קטנה יותר מזו של משה חיים שפירא עליו השלום, ואין הוא מטפח כרס מדושנת כיוסף בורג ז”ל- אך הגנום זהה. וכדי להסתיר את קלונם וכניעתם הם מנסים למכור למתיישבים ולציבור תומכיהם “פתרונות” שאפילו הנייר אינו יכול לסבול, שלא לומר השטח. העברת 40 בתים מיישוב המשתרע על 500 דונם ל”חלקות נפקדים” של 4 דונם בגבעה הסמוכה, להלן “עמונה צפון” – אינה אלא זריית חול בעיניים. אי אפשר לדחוס את כל בתי עמונה לחלקה קטנה כל כך. גם נתניהו ובנט יודעים זאת . הם רק רוצים להעביר לשם שניים-שלושה בתים, לתקוע דגל ולהכריז “ניצחנו”. אבל עוד טרם גווע ההד של הבטחות הסרק הללו, כבר הסתבר שגם ל”נכסי הנפקדים” בגבעה הסמוכה יש דורש. ארגוני השמאל מצאו כמה ערבים הטוענים לבעלות גם על חלקות אלו. באו המנוולים והוציאו את האוויר מהבלון מוקדם מדי. ועכשיו : איזה שקר ימכרו לציבור כדי לשכנע אותו, כשרון בשעתו, כי “יש פתרון לכל מתיישב”? הרי המתיישבים יודעים שכל הבטחות נתניהו להקים יישוב חילופי למגורשי מיגרון או שכונה חילופית לעקורי “בתי האולפנה” בבית אל – הופרו.
בן שש הייתי כשלימד אותי אבא שלי לשחק שחמט. איך פוסע הרגלי ואיך מדלג הפרש. ואחרי שלמדתי את המהלכים והכללים לימד אותי טקטיקה . וכך למדתי שלעיתים צריך להקריב רגלי כדי להציל את המלך. אבל גם ילד בן שש מבין כי רק מטומטם יוותר על המלך כדי להציל רגלי ורק שקרן יעמוד לאחר אבדן המלך ויצעק : ניצחון דרמטי! היסטורי! והמלך במגרש הפוליטי-אידיאולוגי של הימין הוא הערך, העיקרון שאין עוקרים יישובים.
הפיתרון היחידי להתיישבות היהודית לא יבוא בדמות חוק ההסדרה המקוצץ והמסורס, לא בדמות חבילת צווים-טלאי-על-טלאי. אלא בדרך של החלת הריבונות. החלת החוק והמשפט הישראלי בין הירדן והים. ואם המהלך הזה גדול וקשה מדי בפסיעה אחת, ורבים חוששים מפני הכלת כל ערביי יו”ש בתחומי ישראל : אדרבא. החילו את החוק בשלב הראשון רק על תחומי ההתיישבות היהודית. אין שם ערבים כלל, או על כל שטחי C . שם יש פחות ממאה אלף ערבים. זה לא שד דמוגרפי. זה אפילו לא צל של שד.
העולם ימחה? העולם יסער? יעניש? ישראל הרחיבה את גבולות ירושלים ב1967 וסיפחה את הגולן ב1981 והשמיים לא נפלו. העולם עדיין לא מכיר בצעדים הללו, אך בינתיים התיישבו במזרח ירושלים מאות אלפים ובגולן רבבות. לפעמים הפתרון הקל ביותר הוא זה הנראה במבט ראשון קשה יותר. ישראל תגיע לפתרון הנכון רק אחרי שתמצה את כל הטעויות.
כתבות נוספות
