שני גיבורים
פרופ’ אריה אלדד
שני סיפורי חיים קצרים מונחים על שולחני. לא הסיפורים קצרים אלא חיי הגיבורים. את שניהם קראתי בנשימה אחת, אך אני חוזר ומעיין בהם, מנסה לפענח מה שלא נכתב, אבל אולי טמון בין השורות.
בן 33 היה סא”ל אבי לניר כשעונה למוות בכלא בדמשק, הוא היה טייס קרב, מפקד טייסת 101, כשהמיראז’ שלו נפגע מעל רמת הגולן ביום השמיני למלחמת יום הכיפורים. הוא צנח והרוח סחפה אותו מזרחה אל מעבר קוי האויב הסורי. איני יודע אם הסורים ידעו כי הוא “שותף סוד” לאחד הסודות הכמוסים ביותר של ישראל, או רק ניחשו זאת על פי דרגתו ותפקידו. אך כיון שלניר שתק בחקירותיו ולא הסגיר שום סוד מסודות המדינה –עינו אותו עד מוות. אפילו תאריך מותו לא ידוע לנו. על מצבתו חרוט רק תאריך נפילתו בשבי.
בן שנתיים היה עמנואל מורנו כשלניר מת בשבי. ובן 35 היה כשנפל בקרב. דור שלם מפריד בין טייס הקרב המהולל – והלוחם האגדי של סיירת מטכ”ל. על אבי לניר אפשר לספר כמעט הכל, למעט אותו סוד שלמענו הקריב את חייו. על הכריכה של “אבי לניר – סיפור חיים קצר” (יעל ינאי, לניר הפקות 2023) מופיעה תמונתו, טייס צעיר עומד על אוראגן, מטוב קרב צרפתי. גם על הכריכה של “עמנואל מורנו -המעט שניתן לספר” ( יוני רוטנברג וטל דנינו, הוצאת “המעט שניתן לספר 2023) מופיעה תמונה. חייל, רצועת הנשק מוצלבת על כתפו, אך פניו מטושטשים. ואף שנפל בקרב לפני 17 שנים – תמונתו עדיין אסורה בפרסום. יש כנראה דברים שסא”ל עמנואל מורנו ואנשי יחידתו עשו, הרחק מעבר לקוי האויב, ופרסום תמונתו עלול גם היום לחשוף סודות , לחשוף אנשים לסכנות חמורות.
אחד טייס קרב שהיה לאגדה. אחד לוחם מטכ”ל שלכישוריו אין תחליף, אבל שניהם נתנו את חייהם למען ישראל. העם הארץ והמדינה. ואת מות שניהם עוטף סוד. וככל שחולפות השנים דווקא הסודות שלהם אינם מאפילים על דמויותיהם אלא הופכים אותם למפיצי אור.
* * *
מלת המפתח להבנת חייו ומותו של עמנואל מורנו היא הייעוד. רק בתוך מסלול האימונים המפרך, ושירותו כלוחם בסיירת מטכ”ל התבהר אט אט לעמנואל מורנו ייעודו. מלת המפתח של לניר היא המשמעות. מציאת המשמעות. וכשהופכים בפרשיות החיים הללו מבינים כי אולי המלים שונות והאנשים אחרים, אבל הבנת הייעוד והפנמתו, והמחוייבות השלימה להגשים את הייעוד – הוא המעניק טעם לחיים ומשמעות גם למוות.
אבי לניר היה בן למשפחה המבטאת את השסעים בחברה הישראלית. דודו היה אליהו לנקין. מבכירי האצ”ל, אחד הראשונים אשר הוסגר לידי הבריטים על ידי אנשי ההגנה בימי ה”סזון”. הוגלה לאפריקה, ברח, וחזר ארצה כמפקד האלטלנה.
אבי לניר נשא לאשה את מיכל. דודה של מיכל היה אריה פולונסקי. איש ההגנה שנשלח לשרת בבולשת הבריטית. באצ”ל סימנו אותו כבוגד המסגיר למשטרה הבריטית את אנשי המחתרת. והוציאו אותו להורג.
אלו היו ימים של כמעט מלחמת אחים. ולא פעם אחת. שוב ושוב. בשנות הסזון, בחיסול מי שנתפס במשתף פעולה עם הבריטים ובוגד – ועד “אלטלנה” בפיקודו של אליהו לנקין שהגיעה לחוף תל אביב ובן גוריון הורה להפגיז אותה, והיא עלתה באש. 16 אנשי אצ”ל ו-3 חיילי צה”ל נהרגו ביום המר ההוא –
אבל לא פרצה מלחמת אחים.
עמנואל מורנו פיתח בסיירת מטכ”ל יכולות מבצעיות ותחומי פעילות חדשים לגמרי. היה איש ימין מובהק, ציונות דתית. לא האמין באפשרות שלום עם הערבים, ובתקופת ההתנתקות גם אמר שאם יידרש להשתתף בגרוש יהודים מבתיהם יניח את דרגותיו וילך הביתה. הוא לא היה סרבן שרות, אבל גרוש יהודים היה עבורה “פקודה בלתי חוקית בעליל”. גם בתוך פעילות חשאית בעומק מדינות האויב לא היה מנותק ממה שהתחולל בארץ. הוא ידע כי אהוד אולמרט, ראש ממשלת ישראל, אומר בעצם ימי הקרבות במלחמת לבנון השניה ש”המלחמה תיתן תנופה לתוכנית ההתכנסות”, זו התוכנית לגרש ולעקור מבתיהם רבבות מתנחלים ביהודה ובשומרון. ולא עלה על דעתו של מורנו להכריז על מרד בימי מלחמה. לסרב פקודה לצאת לעוד מבצע בעומק בקעת הלבנון, לא לתרום למהלך העלול להמיט חורבן על רבבות מתנחלים, להקים מדינה פלשתינאית בלב המולדת שלנו. בלי להסס יצא לפעולה ממנה לא שב.
האם אחיינו של מפקד אלטלנה העסיק את מוחו, אפילו לשבריר שניה, במחשבה שממשלת מפא”י הוליכה את ישראל למלחמה שניתן היה אולי למנוע, ששיקול מדיני מעוות של דיין וגולדה מנע מצה”ל להכות מכת פתיחה שהיתה משנה את כל תמונת המלחמה האיומה ההיא ביום הכיפורים, לפני חמישים שנה? אז לא היו טייסים סרבנים. היו שפחדו, שהשתמטו, לא אבי לניר . כי היה לו ייעוד. היתה משמעות לחייו ולמותו. שיקולים פוליטיים לא זיהמו את מוחו.
• * *
אבל היום – בוגרי סיירת מטכ”ל, וטייסים יוצאי 101 מצהירים בגלוי על סירוב לשרת. הם פוגעים בצה”ל , ומתגאים בכך שבלעדיהם חיל האויר לא יוכל כבר להגן על המדינה, שמערך המ”מ שהם מתיימרים לייצג לא יתייצב לשירות, ומבחינתם שתלך המדינה לעזאזל כי אם היא לא בדיוק הדמוקרטיה שהם רוצים – אין טעם בקיומה. משל קיומה של מדינת ישראל עצמאית אינו לקח וצורך הכרחי לאחר אלפיים שנות גלות ושואה – אלא של המהפכה הצרפתית או האמריקאית. 80 בכירים מאד במערכות הביטחון שלנו פנו לבית הנבחרים האמריקאי להזהירם שישראל כבר אינה דמוקרטיה, או תיכף ומיד תהיה דיקטטורה . והמסקנה המתבקשת מדבריהם שארה”ב צריכה להפסיק את הסיוע לישראל. הם וחבריהם קוראים לנשיא ארה”ב לא להיפגש עם ראש ממשלת ישראל. הם מחבלים ביודעים ביחסי החוץ של ישראל, בעוצמתה הביטחונית, בכלכלה – לכאורה רק כדי לעצור רפורמה משפטית . למעשה – כדי להחליף שלטון בישראל שלא דרך הקלפי.
• * *
מה השתנה? מדוע לוחמי אצ”ל ולח”י יכלו להתגייס לשורות צה”ל ולהילחם כתף אל כתף עם מי שאך זה מקרוב הסגירו אותם לידי הבריטים בימי הסזון? איך זה אחיינו של מפקד אלטלנה יכול היה לשאת לאשה את אחייניתו של פולונסקי? איך זה שגם פשע ההתנתקות ובגידת מדינת ישראל בארץ ישראל לא גרמו לעמנואל מורנו לנטוש את חבריו ופקודיו בלי היכולות המיוחדות שלו? ואיך היום יכולים רופאי מילואים בצה”ל לאיים שלא יבואו לשרת גם במלחמה, לא יאיישו את מסוקי הפינוי? איך קרה שלוחמים מהוללים במילואים מוכנים עתה לנטוש כל מה שאך אתמול היו מוכנים להקריב את חייהם עבורו, מה קרה?
ככל שאתאמץ – אינני מצליח לקבל את הטענה שדוקא סירובם לשרת מביע את אהבתם הגדולה למדינה. ואם זקנים וילדים יהרגו בעורף בגלל סרבנותם? יש להם דרכים משונות מאד, מעוותות מאד, להביע את אהבתם. אינני מצליח להאמין שהחשש שמא ישראל תחדל להיות דמוקרטיה בגלל רפורמה משפטית יכול לגרום לפטריוטים אמיתיים לפגוע במדינתם, לנטוש את שורות מגיניה. לא להיות נאמנים למורשת הגבורה של קודמיהם. לקום לפתע ולהצהיר – לא בכל מחיר. לא עד כלות.
האם הלנירים התעייפו והם נוטשים, ועתידה של מדינת ישראל יהיה תלוי במורנואים?
כתבות נוספות
