שנה טובה, יהודים!
מה פשר ברכה זו, שבכותרת?
האם פשוטה כמשמעה, ברכה לכל בני העם היהודי לקראת השנה החדשה? או שמא – מס שפתיים, ניסיון מגושם ומלאכותי לכנס קבוצת בני אדם סביב תאריך החקוק בלוח העברי העתיק, או חלילה – אמירה גזענית, מדירה, המבדילה בין עם ישראל לשאר בני האדם?
אם תשאל מישהו ברחוב “איזו שנה עכשיו?” ודאי יענה – 2021. לא רבים יגידו: תשפ”ב, וממש מעטים (כמעט כולם דתיים) ידעו גם לומר שהיום ד’ בתשרי. מדינת ישראל מתעקשת למזלנו לשמר את הלוח העברי. אומנם בכל מסמך רשמי יש לרשום בכותרת גם את התאריך העברי, אבל רוב יהודי ישראל מתייחסים ללוח העברי כאל שריד ארכאי שעבר זמנו, משהו המשקף הסתגרות דתית, צרות אופק, וניסיון להתבדל מהעולם כולו המשתמש ב”לוח הכללי”.
אבי ע”ה, ישראל אלדד, כתב כבר לפני 70 שנה, כי דווקא “הלוח הכללי” הוא צר אופק מאוד, ומבטא רק מועד היסטורי אחד: הולדתו של ישו הנוצרי. ואילו הלוח העברי דווקא משקף תפיסת עולם רחבה מאוד, קוסמופוליטית, לא תאריך היסטורי הקשור לעם היהודי בלבד אלא את מועד בריאת העולם. נניח לרגע לשאלה האם העולם נברא על פי המסורת היהודית לפני 5782 שנים במאמר הבורא, או לפני 13.8 מיליארד שנים במפץ הגדול. בין כך ובין כך – ברור כי “הלוח הכללי” אינו מונה את שנות הבריאה או המפץ. זהו תאריך פרטי של הדת הנוצרית, שהתקבל ברוב חלקי העולם.
אף שרוב יהודי ישראל אינם נזקקים בחיי היום-יום ללוח העברי – כולנו מברכים זה את זה ב”שנה טובה” על פי הלוח הזה. וחוגגים – איש בדרכו – את מועדי ישראל הקבועים בלוח. צמים (או לא) ביום הכיפורים, מכרסמים מצות בפסח (או להכעיס – פיתות) וילדי הגן שרים “כך הולכים השותלים” ו”סלינו על כתפינו” על פי הלוח הזה. חגי ישראל הם חגי העם היהודי. ולפיכך הברכה “שנה טובה” מיוחדת ומיועדת ליהודים. לא גזענות חלילה, אלא ייחוד. למוסלמים – חגיהם. לנוצרים – מועדיהם. אם תרצה להיות נחמד לחבר ערבי – תברך אותו ביום הראשון של חודש מוחרם בברכת כל עאם ואנתו בחיר. סיכוי רב יותר שתברך חבר נוצרי ב”הפי ניו ייר” ב-31 בדצמבר.
למה אני מאריך בכל אלו?
כי יש דברים, כמו הלוח העברי, שהם רק שלנו. למרות שיש בנו כאלו המנסים לעקור מעם ישראל כל סממן ייחודי.
###
לאחר המהפכה הצרפתית ובמאה השנים שבעקבותיה הונהג “שוויון זכויות” ליהודים ברבות מארצות מערב אירופה. רבים קיוו כי בכך תיפתר “בעיית היהודים” ותדעך האנטישמיות. בימי משפט דרייפוס הבין הרצל כי זוהי תקוות שווא. בימי ההשמדה באירופה ולאחריה הבינו גם מתנגדי הציונות מקרב היהודים כי מדינת היהודים היא הכרח. אבל העם היהודי העתיק הוא גם עם שרבים מבניו סובלים מאמנזיה. מחלת השכחה.
ושוב ושוב קמים יהודים שהפכו – גם בארץ ישראל – לאנטי ציוניים. אנטי דתיים. אנטי לאומיים. הם מחפשים מפלט בקוסמופוליטיות. הם רוצים להיות “אזרחי העולם”. עד כדי כך הם רוצים לשכוח ולהשכיח – שהם מקווים להפוך את “יד ושם” למוסד למלחמה בגזענות בכלל. השבוע ניסה אברום בורג, שפעם היה ציוני, לשכנע את דני דיין שנבחר להיות יו”ר “יד ושם”, להפוך את המוסד הזה ל”מקום ההנצחה של כל העוולות האנושיות. מקום שיקרין מתוכו את אנרגיית המאבק נגד האלימות העולמית באשר היא. יהיה בו אגף ארמני ומחלקה סרבית; תערוכה מרואנדה ונמיביה; מצג לזכרם של אינדיאנים שנשמדו על ידי גנרלים בלונדינים ותכולי עיניים… ילדים מכל רחבי העולם יבואו ליד ושם כדי להתחנך על פי מיטב ערכיה של תורת האי-אלימות; …בית הדין הבינלאומי יקבע את מושבו שם; אדמתו תהיה בינלאומית ושייכת למוסדות המוכרים של משפחת האומות ויחול עליה מושג חדש במדינאות העולמית – “ריבונות כל העולם”.
אך לפני דבועות אחדים נכשל מי שבודאי אינו פוסט ציוני, יאיר לפיד. ומתוך שניסה לגייס לצידנו במאבר באנטישמיות גם כל מי שנחוש להילחם בגזענות ובשנאת זרים באשר הן – נסחף להגדרה מופרכת לחלוטין של האנטישמיות . וכך כתב :” האנטישמים היו סוחרי עבדים שזרקו מספינות עבדים למי האוקיינוס עבדים כבולים בשרשראות. האנטישמים הם בני שבט ההוטו ברואנדה שטבחו בבני שבט הטוטסי. האנטישמים הם קנאים מוסלמים שהרגו בעשור האחרון יותר מ-20 מיליון מוסלמים אחרים. האנטישמים הם דאעש, ובוקו חארם. האנטישמים הם אנשים שהורגים במכות צעירים מהקהילה הלהט״בית. האנטישמים הם כל מי שרודף אנשים לא בגלל מה שהם עשו, אלא בגלל מה שהם. בגלל איך שהם נולדו. האנטישמיות היא לא השם הפרטי של השנאה, היא שם המשפחה שלה. היא כל מי שאכול שנאה עד כדי כך שהוא רוצה לרצוח ולהשמיד ולרדוף ולגרש אנשים רק בגלל שהם שונים ממנו.”
אז יאיר לפיד טעה. הרחבת המושג “אנטישמיות” אינה מגייסת לוחמים בגזענות לטובתנו. היא מדללת את הייחודיות של שנאת ישראל. ממש כשם שהניסיון לעקור מ”יד ושם” את השואה ולדלל את השמדת היהודים במעשי רצח המוניים לאורך ההיסטוריה רק תסייע לאנטישמים , למשמידי העם היהודי, לנאצים ולעוזריהם – להסתתר בתוך מרק תפל של “תופעות כלל אנושיות רצחניות”.
אז בואו. לא נתבלבל. השואה הייתה אירוע ייחודי לעם היהודי והלקח המתחייב ממנה – מדינת ישראל חזקה המסוגלת להגן על עצמה בכוח צבאה ונשקה ובכוח הזיכרון ההיסטורי שלה. המדינה הזאת קבעה את הלוח העברי כלוח השנה שלה. כ”ז ניסן הוא יום הזיכרון של העם היהודי לשואה ולגבורה. וא’ תשרי – הוא ראש השנה שלנו.
שנה טובה יהודים.
כתבות נוספות
