הכרעת הדין בפרשת הלינץ’ שביצעו הערבים משפרעם בחייל עדן נתן-זאדה, ממש כמו החלטת הממשלה לשחרר 104 רוצחים הופכת את ישראל למדינת אין-חוק, ואין-צדק.
אך לא רק פשיטת רגל משפטית ומוסרית של הרשות המבצעת והרשות השופטת – לא פחות מכך זוהי שעתם השחורה של שוחרי החוק והצדק. המכונים “אבירי שלטון החוק” שזכו
שוב השבוע –בצדק- במרכאות סביב תוארם .סימני פיסוק אלו, לא רק משום צורתם הגראפית, אין בהם כדי לכסות על ערוותם.
הלינץ בחייל הרוצח התקיים ממש בימים השחורים בהם שופטים בישראל הסכימו כי יוכנסו לאולם המשפטים שלהם קבוצות של צעירים, רובם קטינים, שהפגינו נגד “ההתנתקות” והואשמו בידי המשטרה בחסימת כבישים, והשופטים ביצעו “הארכת מעצר קבוצתית” כדי לחסוך זמן ולדלג על הקושי בזיהוי המפגינים. הייתי עסוק מאד באותם ימים. אולי לכן אינני זוכר את מאמרי המחאה מפרי עטם של חברי כנופיית שלטון החוק. כך גם אינני זוכר מאמרים שבאו למחות על הפעלת אלפי חיילים חמושים, בתוך גבולותיה הריבוניים של מדינת ישראל ( בדרך מקבר הבאבא סאלי לכפר מימון למשל) נגד מפגינים אזרחי ישראל. התירוץ להפעלת חמישים אלף חיילים ( להבדיל משוטרים) לגרוש המתנחלים ותומכיהם מגוש קטיף וצפון השומרון היה כי בתחומי יהודה השומרון וחבל עזה – הצבא הוא הריבון, ודאי שלא היה טוב לכפר מימון. אבל כשהמטרה מקדשת את האמצעים –שותקות המוזות של שומרי החוק וזכויות האזרח.
אבל ההחלטה על שחרור הרוצחים השבוע, ובהם גם אזרחים ישראלים, לא התחוללו בסערת המלחמה נגד המתנחלים שנתפסו כאיום על מדינת ישראל . אלא בשיקול קר, “מדיני ” במקרה זה, “הומניטארי” במקרה של גלעד שליט, החליטה ממשלת ישראל להתעלם מגזרי דין חלוטים של בתי משפט בישראל. ולשחרר רוצחים שנידונו למאות מאסרי עולם, אלפי שנות מאסר. כמו שנאמר : למה לבלבל את המוח עם נימוקים . החלטנו ולכן נשחרר. אני בטוח שהדברים ייעשו “לפי הספר”: הנשיא יחתום על חנינה לרוצחים אזרחי ישראל, ולאלו שנידונו בבתי דין אזרחיים. ו”המפקד הצבאי” יקשקש חתימה מסולסלת בשולי ההחלטה לשחרר את הרוצחים שנידונו בבתי הדין הצבאיים. הרי החוק חייב להישמר.
שלטון החוק הוא מושג גמיש להפליא. מאה מאסרי עולם ועוד אלף שנות מאסר הם בשפה האורווליאנית החדשה “פרק זמן בלתי מוגדר ובלבד שיאפשר ל70% מהרוצחים
לחזור לעיסוקם הקודם” (וע”ע הערכתו של ראש השב”כ לגבי מספר המחבלים המשוחררים החוזרים לעסוק בטרור).ואנו מצווים לשוב ולעיין בכתבי הנביא לואיס קרול כשהוא מטייל עם אליס בארץ המראות. אליס פוגשת שם בהמפטי דמפטי: יצור ציני דמוי ביצה.
“כשאני משתמש במילה,” אמר המפטי דמפטי בנימה של בוז ניכר, “מובנה הוא בדיוק המובן שאני בוחר בשבילה – לא פחות ולא יותר.”
“השאלה היא,” אמרה אליס, “אם אתה יכול לכפות על מילים מובנים כל כך רבים ושונים.”
“השאלה היא,” אמר המפטי דמפטי, “מי כאן האדון – זה הכול”.
כתבות נוספות
