01/05/2015
שלטון בלי שליטה פרופ' אריה אלדד מאז מהפך 1977 מתבכיינים נאמני המחנה הלאומי בישראל כי אולי זכינו בשלטון אך לא למדנו לשלוט. רוב העם מאס במדיניות השמאל המוכנה להקריב את ארץ ישראל תמורת הזיות שלום/הסדר/לא-חשוב-שלום- לא-חשוב-הסדר-העיקר-להיפטר-מהשטחים. רוב העם מצביע למפלגות הנמנות עם המחנה הלאומי-שמרני. אבל "האליטות הישנות" משמרות בידיהן את השליטה בכמה מוקדי כוח : התקשורת, האקדמיה ומערכת המשפט. בעזרתן הן מצליחות לסכל את הניסיונות של המחנה הלאומי ליישם את האידיאולוגיה שלו. ניתן היה אולי לצפות כי הנציג המובהק של המחנה הלאומי - נפתלי בנט, ינסה לשלוט באחד ממרכזי כוח אלו. משנכזבה תקוותו ( המופרכת מעט, יש לומר ביושר, לחושך 8 המנדטים שהשיג) להיות שר הביטחון, דרש בכל תוקף את תפקיד שר החוץ. לא בגלל חשיבותו התדמיתית בלבד, כשהוא מסורס מעיסוק ביחסי ישראל -ארה"ב ומעיסוק ב"תהליך השלום", אלא בגלל המעמד האישי הבכיר לכאורה שהוא מעניק לנושא המשרה. כשהושבה גם בקשתו זו ריקם היה בנט חייב לתבוע את תפקיד שר המשפטים. לתפקיד גם לא היו גם דורשים רבים אחרים. כדי לזכות בתפקיד שר הביטחון היה עליו לדחוק את רגליו של יעלון. כדי להיות שר החוץ היה עליו להתקוטט עם ליברמן. אבל איש משרי הליכוד או המועמדים מכוח עצמם לתפקיד כזה מקרב חברי הליכוד לא שש לקבל עליו את תפקיד שר המשפטים. אפשר ולמדו את הלקח שהנחילו להם רובי ריבלין ויעקב נאמן, ש"כנופיית שלטון החוק" מיהרה לתפור להם תיקים מדומים, לפזר רמזים על כתבי אישום מבשילים, שלא העלו דבר אבל בין כה ובין כה - מועמדותם לתפקיד שר המשפטים הוסרה בינתיים. תפקיד שר המשפטים היה נותן בידי בנט ומפלגת הבית היהודי אמצעי שליטה במערכת הגורמת נזק הרסני לכל ניסיון חקיקה לאומי. קיטורים והתבכיינות אינם מכשירי עבודה. אך בנט העדיף כנראה להתאהב במשרד המפדל"י הקלאסי. חינוך זה חשוב. אפילו מאד. אבל עם משרד המשפטים ניתן לחולל מהפכה. ובנט מנסה לסלול את דרכו לראשות הממשלה, לא להיות מהפכן. לשלוט בתקציבי חינוך למוסדות החינוך הדתי במקום לשנות את פני בית המשפט העליון, להבטיח חקיקה ציונית. בנט העדיף לאחוז בקרנות הון ולא בקרני השור. לרכב על חמור-נושא-ספרים ולא על נמר. וחוץ מזה הוא גם התאהב בתפקיד. כבר מאוהב. כמאמר השיר :"אם אין לי מה שאני אוהב אני אוהב את מה שיש". וכך נזכה לעוד כמה רפורמות חינוכיות חדשות שאיש לא מבצע ( כפי שלא ביצעו את הקודמות) ונזכה מחדש בזכות להתבכיין על שלטון בלי שליטה אמיתית.