שימוע לתפקיד הרמטכ”ל
פרופ’ אריה אלדד
כשהתפרסמה רשימת ארבעת המתמודדים על תפקיד הרמטכ”ל , ושמו של האלוף יאיר גולן בתוכם פנתה קבוצת הורים שכולים המכנה עצמה “פורום בוחרים בחיים” אל שר הביטחון וביקשו כי האלוף גולן לא ימונה לתפקיד הרמטכ”ל הבא כיון שלדבריהם הוא מוכן לסכן את חיי חיילי צה”ל כדי להימנע מהריגת ערבים חפים מפשע. המשפחות לא שכחו כמובן גם את התבטאותו של גולן בטקס יום השואה ב2016 : “אם יש משהו שמפחיד אותי בזיכרון השואה הוא זיהוי תהליכים מעוררי חלחלה שהתרחשו באירופה בכלל ובגרמניה בפרט לפני 90-70 שנה ומציאת עדות להם כאן בקרבנו כיום “. ארגון “אם תרצו” שהצטרף לפניית ההורים השכולים אמר: “מהתבטאויותיו של האלוף גולן עולה תמונה מדאיגה של מפקד המוכן לקחת סיכונים מיותרים של חיי חיילינו, תוך השוואה של מדינתנו לגרמניה הנאצית… אדם שדם ילדינו זול בעיניו אינו יכול לשמור ולפקד על צה”ל”.
שר הביטחון ליברמן מצדו הודיע כי בבואו לשקול את המועמדיםהוא מתעלם מכל רעשי הרקע הללו. והשיקולים בבחירת הרמטכ”ל הבא צריכים להיות – ויהיו – מקצועיים בלבד. “קמפיין ההכפשה שמתנהל נגדו בימים האחרונים אינו ראוי ולא תהיה לו שום השפעה על הליך מינוי הרמטכ”ל”. גם אם שר הביטחון צודק באמירתו שאי אפשר ליחס ליאיר גולן זילות דמם של חיילי צה”ל, והוא חייל ומפקד אמיץ שעמד בראש לוחמיו בהיתקלויות רבות – אי אפשר להתעלם מאמירתו של גולן על התהליכים שעוברת החברה בישראל ושמזכירים לו מה שקרה בגרמניה הנאצית.
כי ממה נפשך : אם סגן הרמטכ”ל חושב באמת כי יש צל צילו של דמיון בין מה שקרה בגרמניה ערב ההשמדה ובמהלכה – ובין מה שקורה בישראל , חייב אדם לתהות שמא הדובר הוא בור או אידיוט . וכיון שהאלוף גולן ודאי איננו לא כזה ולא כזה נותרה רק אפשרות אחת נוספת. האפשרות השלישית גרועה מהראשונה. כי בורות ביחס למה שהתרחש באירופה בשנות השלושים והארבעים של המאה שעברה אפשר לתקן בסמינריון מרוכז של מספר ימים ב”יד ושם”. וכיון שאיננו מניחים כי אידיוט יכול היה לעבור בהצטיינות את המסלול הצבאי שעבר האלוף גולן ניתן רק להניח שדבריו אלו נאמרו מתוך שהוא “בעל אג’נדה” מסויימת. כזו הרואה סכנה חמורה, למשל בחוק הלאום, אף שדבריו על הדמיון לגרמניה נאמרו שנתיים לפני אישור החוק.
עד היום נבחרו הרמטכ”לים בידי הממשלה על פי המלצת שר הביטחון. בעשורים הראשונים למדינה החזיק ראש הממשלה לרוב גם בתפקיד שר הביטחון. באותם שנים היתה תמיד הבחירה “פה אחד”. פיו של דוד בן גוריון, והיתה תלויה ומותנית כמובן בהיותו של המועמד לתפקיד הרמטכ”ל “מאנשי שלומנו” כלומר חבר מפא”י. זכורה אמירתו של אריאל שרון שאם אינו זוכר בדיוק באיזה תאריך זכה לדרגת אל”מ די לו להוציא מכיסו את כרטיס החבר במפא”י, כי רק ביום בו התפקד למפלגה – יכול היה לקבל דרגת אלוף משנה. אף לא יום אחד קודם לכן. וגם לאחר מכן – מעבר לדרגת האלוף גם חברות במפלגת השלטון לא היה די בה, אם “היו ידיעות” שהמועמד נוטה פוליטית לכיוון אחר. גם שנים רבות לאחר הסתלקותו של בן גוריון נבחנו נטיותיהם הפוליטיות של המועמדים וכאלו שנחשדו כסוטים מן הקו – לא קודמו.
בעולם אוטופי, לרמטכ”ל לא צריכות להיות השקפות פוליטיות. אבל אנחנו לא חיים בעולם אידיאלי. ככל אדם גם לרמטכ”ל יש השקפות. אבל אסור לו כמובן לבטא אותן בהיותו בשירות. מאליו מובן כי שום רמטכ”ל לא יצהיר שהוא מצביע מר”צ או שינוי בבחירות לכנסת. אבל בסוגיות בוערות ושנויות במחלוקת אין צורך בתמיכה במפלגה מסויימת כדי שאמירה של רמטכ”ל תהיה “פוליטית”. אנו זוכרים כי די היה בצל צילו של חשד שהרמטכ”ל יעלון מתנגד ל”התנתקות” כדי שמינויו לא יוארך, ושרון הביא עלינו לתפקיד רמטכ”ל את דן חלוץ שהסכים בהתלהבות עם תכנית ההתנתקות, ממש באותה התלהבות שהוליך אותנו לכישלון הצבאי הקשה במלחמת לבנון השניה. ולפיכך אי אפשר לגלגל עיניים ולומר כי התבטאותו של האלוף גולן ביחס לדמיון לגרמניה הנאצית היא “אמירה ערכית” ולא מייצגת השקפה פוליטית מסויימת מאד. שמאלנית מאד. ואי אפשר להיתמם ולקוות כי מינוי רמטכ”ל יהיה “מקצועי” בלבד משום שסטריליות כזאת אינה קיימת במציאות. לצערנו או לשמחתנו – רמטכ”ל ממליץ לממשלה לצאת או שלא לצאת למבצע צבאי לא רק על סמך שיקולים “מקצועיים”. כי אם רק מספר קני התותח והטילים שלנו מול עוצמותיו של האויב היה מדריך אותו – לא היינו קוראים על המלצות השוטים השמאלניים ממערכת הביטחון שהפעילו בשעתם לחץ אדיר על הדרג הפוליטי להגיע להסכם עם אסאד ולסגת מרמת הגולן. זו לא היתה “תפיסה מקצועית” כמובן. כך גם לא היינו קוראים מידי יום ידיעות על המלצת המערכת הביטחונית להקלות הומניטאריות בעזה. בין אם הם צודקים או טועים ” אלו הם ודאי לא שיקולים צבאיים -מקצועיים אלא תערובת של שיקולים רחבים הרבה יותר ולכן מושפעים בהכרח מהשקפת העולם של נושא המשרה.
נניח שליברמן היה אדם העומד במילתו, והיה מחפש רק רמטכ”ל שיהיה מוכן לחסל את איסמעיל הנייה או את יחיא סינואר בתוך 48 שעות מכניסתו לתפקיד. הרי ברור היה שהשמאל היה נזעק ודורש ליטול מידיו את הכוח למיין מועמדים ולהמליץ על הרמטכ”ל הבא. אבל הכל יודעים כבר שליברמן אינו מתכוון באמת למה שהוא אומר ואפילו השמאלנים שלנו, שלא לומר החמאס – אינו חושש ממנו. ואם כך אולי זו היא ההזדמנות לשנות את דרך בחירת ראש המטה הכללי של צה”ל. המועמדים הסופיים צריכים להתייצב בפני ועדת החוץ והביטחון של הכנסת ולעבור שימוע, בדומה לתהליך שעוברים בעלי תפקידים מקבילים בארה”ב. זכותו של הציבור לדעת מה חושב המועמד על ביצועי צה”ל במלחמת לבנון השניה, או על ב”צוק איתן”, אם היו אלה הצלחות מובהקות, כישלונות, או שמוקדם מידי לדעת. זכותו של הציבור לדעת מה חושב המועמד על חוק הלאום. האם הוא מזהה בחוק פגיעה בלכידות הצבא? קרע עם הלוחמים הדרוזים? ואם כן – מה צריך לדעתו להיעשות כדי לאחות את הקרע. זכותו של הציבור לדעת, למשל, אם המועמד סבור שניתן וצריך לחסל את החמאס, ולהשיב בכל מחיר את גופות נעדרינו. האם הוא יתמוך בשחרור מחבלים במקרה כזה? סתם, מענין לדעת לפני שזה קורה, הרי כל אלו הן שאלות ערכיות ולא פוליטיות. למה שנזכה לשמוע אותן רק ערב יום השואה?לא הכנסת תאשר את מינוי הרמטכ”ל, אלא הממשלה לאחר המלצת הרמטכ”ל ולאחר שימוע בפני הכנסת. ככה לפחות ידעו חברי הממשלה על מי הם מצביעים ולא יסתפקו רק בשמועות, רכילות או כתבות עיתונאיות.
(צילום דובר צהל)
כתבות נוספות
