שטחים תמורת שלום
פרופ’ אריה אלדד
ב-18 וב-19 ביוני 1967, ימים אחדים לאחר תום מלחמת ששת הימים, התכנסה ממשלת ישראל לדון בגורל “השטחים”. מנחם בגין, היה שר-בלי-תיק בממשלת אשכול תמך בנוסחא לפיה “תמורת הסכם שלום תהיה מוכנה ישראל לחזור לגבול הבינלאומי בסיני ובגולן”.
כך נחרתה בדפי ההיסטוריה הסיסמא “שטחים תמורת שלום”. שגם בגין היה בין יוצריה. והיא רודפת אותנו מאז ועד היום.
לפני שבוע בישר נתניהו לעם ישראל על השגת ההסכם עם איחוד האמירויות. “הסכם היסטורי” אמר נתניהו. ולאחר שסיים למנות את היתרונות העצומים שיצמחו לישראל מהקמת יחסים דיפלומטיים מלאים עם המדינה הערבית העשירה, השתבח גם בכך שסוף סוף נשברה “הפרדיגמה” של “שטחים תמורת שלום”. הנה הישגנו הסכם שלום בלא לוותר על שטח שאנו מחזיקים בו.
אהוד אולמרט, ראש ממשלה לשעבר ועבריין מורשע, המחזיק עצמו מומחה ביחסים בינלאומיים, בפרט בשאלת הסכסוך היהודי-ערבי, וגם בסוגיות מוסר ושחיתות, התראיין בינואר השנה והתנבא: “שום מדינה ערבית, שום מדינה סונית מתונה, אף לא אחת תקיים יחסים גלויים עם ישראל. זה הכול קשקוש מקושקש. כל עוד לא נפתרת הבעיה הפלשתינאית, אין שום סיכוי שהמדינות האלה, שהן יעשו צעד אחד לחשוף את הקשרים הסמויים שיש לנו איתם כל עוד הבעיה הפלשתינאית לא תיפתר”.
מי שחשב שהשבוע יבוא אולמרט ויודה בטעותו – לא נפגש כנראה מעולם בעורך דין ממולח. בראיון לבן כספית ויינון מגל ברדיו 103 הסביר אולמרט : “אני חושב שאלו היו דברים נכונים שעמדו במבחן ההתרחשויות. מה שאני אמרתי בפועל התגשם, לא בניסוח של הדברים שלי ולא במלוא המתווה שאני ראיתי, אבל במהות”.
זה כבר נלעג ממש, אפילו לעורך דין. אולמרט אמר שלא יהיה שום הסכם שלום בלי פיתרון הבעיה הפלשתינאית . והנה. יש שלום חדש בלי פיתרון כזה. אורוול כבר המציא את זה לפניו : האמת היא שקר. המלחמה – שלום.
אבל אז הסביר אולמרט את טיעונו . והתברר כי גם בשקר נפתל מתוצרת אולמרט יש גרעין אמת. אמת כואבת מאד: ” בהסכם השלום…בעצם הם הכריחו את נתניהו, לוותר על הסיפוח, לוותר על המשך הבנייה בהתנחלויות ולקבל את עיקרון המדינה הפלסטינית”, אמר אולמרט.
והנה חזרנו אל נקודת ההתחלה. שוב נעשתה כאן עסקת “שטחים תמורת שלום”. אמנם לא נסיגה בפועל משטח שאנו מחזיקים בו, אבל נסיגה מההזדמנות ההיסטורית להחיל ריבונות על כל שטחי יהודה והשומרון, או למצער על שטחי ההתיישבות היהודית בהם ועל כל בקעת הירדן. נתניהו משקר לעם ישראל בגלוי וביודעין כשהוא אומר שמדובר רק בדחייה זמנית. הוא יודע יפה, ואפילו אחרון הליכודניקים יודע בסתר לבו – כי הוחמצה ההזדמנות ההיסטורית, ובימי נתניהו לא תוחל ריבונות. הוא תולה את הדחייה ב”בקשתו” של הנשיא טראמפ. אבל כבר חודשים ארוכים אנו שומעים מפי טראמפ, השגריר פרידמן והשליח המיוחד גרינבלט כי הריבונות היא סוגיה ישראלית פנימית. תרצו – תחילו. וגם אם ג’ראד קושנר חתנו של טראמפ התנגד – זוהי באמת סוגיה ישראלית שטראמפ הצהיר בריש גלי על תמיכתו בה. אם נתניהו באמת היה רוצה – היתה ריבונות.
אלא שאינו רוצה. ולא רצה מעולם.רק את קולות הימין הוא רצה. וקיבל.
בגלגול עיניים פראי הוא מנסה להוכיח לחסידיו המאוכזבים כי ההיפך נכון: “הרי רק אני העליתי את סוגיית הריבונות ושמתי אותה על השולחן והכנסתי אותה לתכנית המאה”. זה שקר עובדתי וגם טיעון מעוות. עובדתית – מאז ימי “התנועה למען ארץ ישראל השלמה” דרך גוש אמונים, ומפלגות “מולדת” ו”התחיה” ו”האיחוד הלאומי” על כל מרכיביה, ו”ימינה” ותנועת “ריבונות” בהובלת ה”נשים בירוק” נדיה מטר ויהודית קצובר : כולם תבעו ותובעים ריבונות. הצעות חוק להחלת ריבונות הוגשו על ידי ועל ידי אחרים כבר לפני 15 שנה. ופתאום “נתניהו המציא את הריבונות”. כמה עלוב. אבל מעבר לכך – האמירה הזו מהדהדת את הטיעון של אריאל שרון, מאבות ההתיישבות ביו”ש ובחבל עזה : אני בניתי ולכן מותר לי להרוס. בפרפראזה נוראה על דברים אלו אומר היום נתניהו : אני הכנסתי את סעיף הריבונות ל”תכנית המאה” של טראמפ, ולכן מותר לי להוציא אותה.
יש גם כמה חסידי נתניהו מושבעים השומרים בכל זאת על מידה מסויימת של יושר אינטלקטואלי. הם יודעים שהריבונות נקברה קבורת חמור תמורת “נורמליזציה” עם אמירויות ערביות בירכתי מדבר. כאילו לא לריבונות בלבה של ארץ ישראל נכספנו אלפיים שנה כי אם לחונן את עפר אבו דאבי. ואלו היודעים כי מכרנו הזדמנות היסטורית בעד חופן דולרים – מזדרזים לחפש אשמים לפשע הזה. והם מוצאים אותו באותם נאמני ארץ ישראל מן הימין הישראלי שהביעו התנגדות לעסקת המאה. אבל גם הם יודעים שהתירוץ הזה עקום. את מי שהביע התנגדות להקמת מדינה פלשתינאית כחלק מ”עסקת המאה” לא הכניס נתניהו לקואליציה שלו. הוא לא ספר אותם. יפה ידע נתניהו כי גם יריביו מימין לא היו מתנגדים להחלת ריבונות ולו ב30% מהשטח, ובלבד ש”מדינה פלשתינאית” לא תהיה חלק מהריבונות הזו. וכדברים הללו כתבתי גם אני שוב ושוב בטורים אלו : ממשלת ישראל יכולה וחייבת להחיל ריבונות בהחלטת ממשלה המנותקת מכל תלות בתכנית המאה, או בהסכמה בינלאומית, כשם שאשכול החיל ריבונות בירושלים ובגין ברמת הגולן. ולכן טוב יעשו כל המבקשים לתלות את קולר הויתור על הריבונות בהתנגדות “הימין” אם ימצאו מישהו אחר להאשים אותו ברפיסות של נתניהו, בויתור שלו על ארץ ישראל. שינסו משהו עם גנץ. זה בדרך כלל עובד.
ושוב אני נדרש לדברי אולמרט. שנאתו לנתניהו גדולה כל כך שאינו רואה קורה התלויה בין עיניו. אין הוא מהסס לומר עליו מה שאמר לינקולן : “אפשר לרמות חלק מהאנשים הרבה זמן, אפשר לרמות את מרבית האנשים מעט מהזמן אבל אי אפשר לרמות את כל האנשים כל הזמן”. מילא. כדברים הללו ממש אמרתי על אולמרט פעמים רבות. מאמצע שנות השמונים נקשר שמו בפרשיות שחיתות : פרשיית בנק צפון אמריקה, פרשת ג’ו אלמליח, פרשת החשבוניות הפיקטיביות בליכוד בבחירות 1988, פרשת האי היווני, פרשת מכירת בנק לאומי, פרשת הבית ברחוב כרמיה, פרשת מרכז ההשקעות, פרשת מעטפות הכסף-טלנסקי, פרשת ראשוןטורס, פרשת הולילנד, פרשת “הזרע” – שוב ושוב הצליח להוכיח שהוא נקי כפיים ובר לבב. שוב ושוב חמק מכתב אישום הרשעה ועונש , הצליח לרמות את מקצת האנשים רוב הזמן, עד שנפל בשחיתותו. ועתה הוא קם ללמד קטיגוריה על אחרים. ומזכיר מה ציווה אביו המנוח של בנימין נתניהו, הפרופ’ בנציון נתניהו , על בנו, יבדל”א :”אל תיגע בכסף!”
אפשר שהציטוט מדויק, וחבל שנתניהו לא הקשיב לאביו. אבל אולמרט , כדי לחזק את ביקורתו על נתניהו הזכיר גם את מה שאמר עליו יצחק שמיר ע”ה (“מלאך חבלה”) . אבל מה לעשות ? אני זוכר גם מה אמר שמיר על אולמרט ומובא בידי חיים משגב בספר “שיחות עם יצחק שמיר”: ” אני מעריך את כישרונותיו אבל הוא קצת יותר מדי אוהב כסף.”
אולי אם שני מנהיגינו אלו היו אוהבים יותר את ארץ ישראל ופחות את עצמם – היו בידינו גם השלום וגם השטחים.
כתבות נוספות
