רשומון של צוללות
פרופ’ אריה אלדד
השבוע חל ט’ בתמוז. יום שלפי מנין הנוצרים הוא 1 ביולי, היום בו יכול היה בנימין נתניהו להחיל ריבונות בבקעת הירדן, ביהודה ובשומרון. יכול היה, אבל כצפוי – לא עשה דבר.
אבל במקום שתקום האופוזיציה ותלגלג עליו ועל הבטחותיו החלולות בחר השבוע יו”ר הועדה לביקורת המדינה, עופר שלח, לנסות ולשכנע את הועדה להטיל על מבקר המדינה לחקור את פרשת הצוללות. הוא נכשל כמובן, לא כיון שאינו ניחן בכושר שכנוע, אלא כיון שהוא מייצג אופוזיציה קטנה, וחברי הקואליציה בוועדה מרובים מחברי האופוזיציה. ענין של מתימטיקה פשוטה.
אבל אני אינני עוסק במתימטיקה. אלא במאבק בשחיתות. בחשש שמא גם נתניהו נגוע בעסקה מושחתת שפגעה בביטחון ישראל.
ולכן, לפני שאעסוק בהחלת הריבונות, ואלעיג על כל אלו שהאמינו בנתניהו ובהבטחותיו , ואראה איך בעברית הוא מבטיח ריבונות, ובאנגלית – שתי מדינות, אנקה קודם את השולחן מהצוללות שנערמו עליו שוב.
אני סבור כי על פי הודאתו שלו – נתניהו קיבל מתנות אסורות (“תיק 1000”). נתניהו בטוח שמותר לו לקבל מתנות כאלו. אני בטוח שאסור. יבואו השופטים ויכריעו.
אבל דווקא מתוך עמדה זו , אני מבקש להציג אפשרות משונה, חתרנית כמעט, כי היא מנוגדת לדעתם המוצקה והנחושה של עיתונאים חשובים וקובעי טון בתקשורת הישראלית, ושל פוליטיקאים מן אופוזיציה, בעיקר כאלו שנתניהו פיטר פעם. עד היום לא ראיתי אפילו בדל הוכחה שנתניהו קיבל טובות הנאה בפרשת הצוללות, ספינות השטח והמספנות או בפרשת מכירת הצוללות למצריים. או שפעל בפרשות הללו כדי שמקורביו יתעשרו.
בוגי יעלון, לעומת זאת , משוכנע שנתניהו עשה מעשה בגידה. וכיון שבניגוד לעיתונאים או פוליטיקאים אחרים , הוא היה רמטכ”ל ושר ביטחון, והיה עד ואפילו שותף לפרשיות הללו – אי אפשר לדחות את דבריו רק בטענה שהוא מונע משאיפת נקמה אחרי שנתניהו פיטר אותו.
בניגוד לכמה עיתונאים , אני לא “עשיתי דוקטורט” על פרשת הצוללות. אבל השתכנעתי כי רבים מאלו שהרבו לחקור הגיעו למסקנות מעוותות כי יצאו לדרך מתוך דעה קדומה, מתוך ביטחון כי שנתניהו מכר את ישראל בעד בצע כסף. וכי למה יסכים נתניהו לתת לקנצלרית גרמניה בסתר אישור למכור צוללות מתקדמות למצרים? ברור : כיון שהוא בוגד ומרוויח הרבה כסף מהעסקה. אין הסבר אחר.
השבוע ראיינו, בן כספית ואני, בתכנית הרדיו שלנו ב-103 את האלוף בדימוס יעקב עמידרור, מי שהיה, בין השאר, גם ראש המטה לביטחון לאומי, ולמחרת את האלוף בדימוס עמוס גלעד, מי שהיה, בין השאר, גם ראש המטה הביטחוני-מדיני במשרד הביטחון. אני מכבד את שני האנשים הללו. ואני מאמין שהם דוברים אמת. כל אחד והאמת שלו. הם לא היו חלוקים לגבי רוב העובדות, רק על משמעותן ופרשנותם. סוג של “סיפור רשומון”: כל העדים ראו אותו מעשה אונס ורצח ביער. וכל אחד מהם מנקודת מבטו וחלקו באירוע – מספר סיפור אחר.
טענה מוכרת אחת היא שחיל הים והצבא רצו רק חמש צוללות. ונתניהו כפה עליהם קניית צוללת ששית. למה? לכאורה משום שבן-דודו , איש העסקים נתן מיליקובסקי, מוכר פלדה לתאגיד הגרמני הבונה את הצוללות. בא עמידרור ואמר בפשטות : לא נתניהו – אלא אני. אני דרשתי ושכנעתי שישראל זקוקה לשש צוללות. וגם צריכה להתחייב על עסקה עתידית לשלוש צוללות נוספות שיחליפו בבא-העת את הצוללות המתיישנות.
עמוס גלעד טען בעקשנות שהצבא התנגד לרכש צוללת ששית. ומה בכך? איך זה מוכיח משהו? הצבא התנגד גם ל”כיפת ברזל”, וגם להקמת גדר ההפרדה עם איו”ש ובגבול מצריים. אני זוכר את הרמטכ”ל יעלון בועדת החוץ והביטחון אומר לנו “תנו לצבא את הכסף ונדע ליצר איתו הרבה יותר ביטחון מאשר בעזרת גדר”. בשני המקרים הכריע הדרג המדיני בניגוד לעמדת מערכת הביטחון. ויש עוד עשרות דוגמאות. מכאן ועד לטענה כי נתניהו קנה צוללת ששית רק כדי להעשיר את איש חסדו מיליקובסקי או את המתווכים הישראלים – ת”ק פרסא.
טענת הבגידה נסמכת בעיקר על האשמת נתניהו במתן אישור לגרמניה (בסתר, בלי לשתף רמטכ”ל שר ביטחון או קבינט) למכור למצריים צוללות מתקדמות. “המתן בסתר” הזה לא ברור גם לי. טענת “הסוד” מוזרה מאד, כי באמת אין סוד ביטחוני כזה שלא מגלים לשר הביטחון או לרמטכ”ל. גם העובדה שנתניהו הכחיש שהעניק לגרמניה אישור כזה – נראית רע. אבל בעיקר במישור הציבורי ולא הביטחוני . וודאי שאין כאן אפילו ראשית ראייה למעשה פלילי, אלא אם מי שמשרטט את קווי העלילה מניח מראש, כעובדה, כוונה פלילית אותה הוא מנסה להוכיח. אבל עמידרור אמר בפשטות שמצריים החליטה לקנות צוללות, ואם גרמניה לא הייתה מוכרת להם ( בגלל התנגדות ישראלית) היו צרפת או דרום קוריאה או סין עושות זאת. טווי תיאוריות הקשר מוכיחים באותות ובמופתים שכאשר הגיע שר החוץ הגרמני פרנק וולטר שטיינמאייר לפגישה עם נתניהו ( בנוכחות נציג משרד החוץ יעקב הדס) בנובמבר 2014 , ובקש אישור למכור צוללות מתקדמות למצריים – התנגד לכך נתניהו בחריפות (בגלל נוכחותו של הדס) למרות שכבר באוגוסט העביר בסתר אישור כזה לקנצלרית מרקל. וכי יעלה על דעתכם שמרקל תשלח את שר החוץ שלה בנובמבר לקבל אישור שכבר קיבלה באוגוסט? האם ייתכן שהיא הסתירה את העסקה משרי הקבינט שלה ? מדוע? מבחינת גרמניה זו עסקה מסחרית רגילה (למעט הרגישות לגבי ישראל וביטחונה) ועצם ייצור הצוללות למצריים אינה עובדה היכולה להישאר סודית זמן רב. עמוס גלעד אינו מכחיש שמצריים הייתה יכולה לקנות צוללות גם בארצות אחרות אבל הוא אומר : עובדה שהעדיפו לקנות במצריים ואסור היה לישראל להסכים לעסקה. זו כמובן עמדה ערכית שאני יכול לתמוך בה. לא הוכחה פלילית.
והיה גם סיפור “ספינות השטח” שהיו דרושות להגנת אסדות הגז הישראליות בים התיכון. מספנה דרום קוריאנית זכתה במכרז הבינלאומי, אבל יעלון סיפר שהופעלו “לחצים” על מערכת הביטחון לביטול המכרז ולהעברת החוזה למספנות טיסנקרופ. גם זה חלק מ”תיק 3000″ שהיועץ המשפטי לממשלה קבע שנתניהו אינו חשוד בו, ומתנגדי נתניהו בטוחים שהוא כן. גם זאת הסביר עמידרור בפשטות : המספנה הגרמנית הציעה הנחה משמעותית. “איפה ההנחה?!” צועקים כל המשוכנעים שנתניהו אשם בתיק 3000, אף שאינו חשוד בו. ועמידרור הסביר : כל הזמנה מבצעית שיוצאת ממערכת הביטחון נוטה “להשמין” בפרק הזמן החולף בין הצהרת הכוונות הראשונית לאספקת המוצר. תחילה ביקשו ספינות קטנות, ולאט לאט התארכו הספינות. התרחבו, נוספה עוד אנטנה. רדיו. מזגן. טסות מגנזיום. והתוספות בלעו את “ההנחה”. כל מי שקנה רכב חדש וקיבל הנחה , ואחר כך הוסיף עוד פנסי ערפל, מערכות בטיחות או טסות מגנזיום – יודע איך נבלעות הנחות כאלו במטה קסם. אינני יודע אם זה מה שקרה במקרה ספינות השטח. אבל גם לא הצלחתי להשתכנע שעצם העברת ההזמנות לגרמניה מוכיחה את אשמתו של נתניהו. וגם לא השתכנעתי שהתביעה להקמת ועדת חקירה ממלכתית בפרשה זו נקייה ממניעים פוליטיים. יבואו השופטים ב”תיק 3000″ ויגלו לנו מה האמת. ואם בתוך המשפט או בעקבותיו יתגלו עובדות מפלילות נגד נתניהו – שיעמוד לדין גם בפרשה זו.
ועכשיו, אחרי שניקינו את השולחן מפרשת הצוללות : הבה נגיע לעיקר: החלת הריבונות. הרי אמרתי לכם מראש שלנתניהו אין אומץ להחיל ריבונות, נכון?
כתבות נוספות
