קיר הברזל של נתניהו
פרופ’ אריה אלדד
השבוע התקיימה ועידת העיתון “מקור ראשון” לכלכלה חברה וחדשנות. ראש הממשלה בנימין נתניהו שהוזמן לנאום היה בטוח כמובן שהועידה היא עליו. הרי הוא מר כלכלה וחדשנות, ויש לו הרבה חברים, מקצתם התבקשו לאחרונה למסור עדות במשטרה.
והוא בא לוועידה, לקהל שאמור להיות קהל הבית שלו, ונשא את דבריו. אולי מפני שלא היה בטוח אם כל הדוברים לפניו ואחריו ישבחו אותו – עשה זאת הוא עצמו. מילא. כבר נאמר : לא לביישנים בלפור. וניתנת האמת להיאמר : כלכלת ישראל איתנה ומשגשגת, ולנתניהו יש ודאי זכויות רבות בהישגים הללו.
“כלכלה חברה וחדשנות, אלו יסודות שאני מוביל לחיזוק הכלכלה והעוצמה הפנימית והחיצונית של ישראל. השקעה בכל מרכיבי העוצמה של ישראל: צבאית, כלכלית ורוחנית.” אמר נתניהו. ” עוצמה צבאית היא אחד מעקרונות היסוד בקיר הברזל של ז’בוטינסקי”.
הקהל מתבקש לעבור לדום: הוא אמר “ז’בוטינסקי”.
ואף שהכנס חרט על דגלו גם עיסוק בנושאי חברה – לא את “חמשת הממים” החברתיים של ז’בוטינסקי ( במאמרו “הגאולה הסוציאלית” מ1934 : מזון, מעון, מלבוש, מורה ומרפא) ציטט נתניהו, אלא דווקא את מאמר המופת “על קיר הברזל” העוסק בתפיסת הביטחון הלאומי שלו. צדק נתניהו כשאמר שעוצמה צבאית היא אחד מעקרונות היסוד של התפיסה הזאת. “התיישבותנו – או שהיא צריכה להיפסק, או להימשך בניגוד לרצונה של אוכלוסיית הילידים. ולפיכך היא יכולה להמשיך ולהתפתח רק בחסותו של כוח מגן, שאינו תלוי באוכלוסיה המקומית – קיר ברזל, שאותו לא יהא בכוחה של האוכלוסייה המקומית להבקיע” כתב ז’בוטינסקי במאמרו הידוע. אבל “כוח הכידונים” שדיבר עליו ז’בוטינסקי היה רק אחד המרכיבים של “קיר הברזל”. המרכיב החיוני השני, שאותו זנח נתניהו לחלוטין – חיסול התקווה הערבית להיפטר מאיתנו, ולשמור בידיו את ארץ ישראל, להקים כאן “מדינה פלשתינאית”, את המרכיב הזה, לא רק שנתניהו לא חיזק – הוא אף פרץ פרצה ענקית בקיר הברזל.
“עם חי מסכים לוויתורים בשאלות עצומות וגורליות כאלו רק כאשר לא נשארת לו כל תקווה, כאשר בקיר הברזל לא נראה עוד אף לא סדק אחד. רק אז מאבדות קבוצות קיצוניות שסיסמתם היא “בשום אופן לא” את קסמן.” כתב ז’בוטינסקי. והנה, במקום לגרום לערבים לאבד כל תקווה להקים מדינה ערבית בלב המולדת שלנו – הלך נתניהו והיה לראש הליכוד הראשון המכיר בזכותם של הערבים להקים מדינה כזאת. הוא עשה זאת לראשונה ב”נאום בר אילן”, ושב והצהיר על הסכמתו ל”תכנית שתי המדינות” שוב ושוב : בבית הלבן ( גם בימי אובמה וגם באזני טראמפ) בבית הנבחרים האמריקאי, באו”מ ובכנסת. וככה לא בונים חומה. בטח לא קיר ברזל. נתניהו מסתמך על בורותם של מאזיניו : הליכודניקים של היום ברובם לא קראו מעולם את ז’בוטינסקי, ובני הציונות הדתית מעולם לא נתלו בו. להם יש מקורות הסמכות שלהם: מהתנ”ך ועד לרבנים לבית קוק, האב והבן.
וכאן הגיע נתניהו לסיבה העיקרית לשמה פינה את לוח הזמנים שלו כדי להופיע בפני קוראי “מקור ראשון” : המאבק על קולות האגף הלאומי, אלו שמפלגת “הבית היהודי” הייתה בטוחה שהם נתונים בכיסה, עד שבא נתניהו, דיבר על הערבים הנוהרים בכמויות, ו”גנב” להם נתח מקולות הבסיס שלהם. אך כיון שבשנתיים שעברו מאז המשיך נתניהו להקפיא את הבנייה ביהודה בשומרון ובירושלים, לא עמד בהתחייבויותיו לבנות במקום מה שהרס, והוסיף על ההרס בבית אל ובמגרון, גם את חורבן עמונה, חש נתניהו בצורך הדחוף לחזק את תדמיתו הימנית, ותקף את מבקריו מימין : “אומרים שהמטרה של העיתון (מקור ראשון) זה לחזק אותי מימין. אין סיבה: קודם כל אני מהימין. שנית – אני חזק. מה שעשינו בעשור האחרון בתנאים לא פשוטים עבור ישראל אלה דברים שאני מאמין שאף אחד לא היה עושה. … ולכן אין צורך לחזק אותי מימין. ותרשו לי – אני באתי לחזק אתכם”.
הוא בא לחזק, ובתקווה, כמאמר הקלישאה בניחומי אבלים, לצאת מחוזק בכמה מנדטים. ראש הממשלה נתניהו שהדיר רגליו מיהודה ומהשומרון מאז מערכת הבחירות חש לאחרונה לאוניברסיטת אריאל כדי להחזיק בידו של שלדון אדלסון מיטיבו המניח אבן פינה לפקולטה לרפואה באריאל. למיטב זכרוני זוהי אבן פינה ראשונה מזה שנים רבות שנתניהו מניח בשטח, כשלרוב עסק בהקפאה ובייבוש של ההתיישבות : אם מפחד אובמה, אם מחרדת טראמפ. והלשונות הרעות אמרו שיותר ממה שבא לבנות את אריאל הוא בא לנסות ולשקם את יחסיו עם אדלסון. ואולי כדאי שהציבור הלאומי ישוב ויזכיר לו כי בפעם הבאה – אם נתניהו לא יפתח לאלתר בתנופת בניה אמיתית, לא מילולית, בירושלים וביו”ש – לא יצילו אותו בפעם הבאה כמה אוטובוסים עם ערבים. אם “ישראל היום” ו”מקור ראשון” , בבעלותו של אדלסון יתחיל למתוח על נתניהו ביקורת מימין – אין לי ספק שנתניהו “יתחזק”.
אלא שכאן דרושה הבהרה לגבי השימוש במונחים. חסרונו הגדול של נתניהו (מבחינת המחנה הלאומי ונאמני ארץ ישראל) שהוא מנהיג חלש. יתרונו הגדול (בעיני אותו מחנה) – שהוא מנהיג חלש. כלומר : במקום שהוא מתכופף תחת לחץ אמריקאי אפשר להפעיל עליו לחץ נגדי מבית “וליישר” אותו. בשפה פוליטית נקייה זה נקרא “לחזק אותו” כשהכוונה היא כמובן לאיים עליו איומים נוראים שיפסיד את בוחריו אם יעז ללכת לויתורים טריטוריאליים ומדיניים.
על רקע הציוצים של טראמפ ש”הולך להיות מענין” בתהליך השלום שהוא מקיים עם מלך ערב הסעודית, ציוצים שזכו לאישור גם ממקורות מדיניים אחרים – זקוק נתניהו להרבה יותר מ”חיזוק”. הוא זקוק לראות לנגד עיניו “קיר ברזל” הנבנה בינו ובין תומכיו מימין אם יעז להשתתף במשחק המעניין הזה, תוך ויתור על לב הארץ והסכמה להקמת מדינה פלשתינאית.
כתבות נוספות
