הקורונה ככתר קוצים
פרופ’ אריה אלדד
בשלישי בערב הוא כבר “התמנה”. בלילה גמגמו וברביעי בבקר “התגלעו קשיים”. ברביעי בערב הוא כבר הציב אולטימטום : סמכויות או שאני לא במשחק. בחצות נמאס לו, והסיר את מועמדותו.
פרופ’ ברבש היה מועמד מצוין לנהל את משבר הקורונה. קיויתי שיתמנה ויישאר די זמן כדי שגם יצליח לעשות משהו.
צריך אומץ רב כדי לנטוש את עמדת הפרשן והיועץ ולרדת לזירה הזו. ברבש כבר היה מנהל בית חולים גדול, ומנכ”ל משרד הבריאות. הוא מכיר את כללי המשחק במערכות הללו. הוא ודאי גם לא שכח מה שלמד כבן הציונות הדתית : מעשה בר’ יהושע ורבן גמליאל שירדו בספינה ודברו בדרך על שניים מתלמידיו של רבן גמליאל, “שיודעים לשער כמה טיפות יש בים” כלומר – גאונים, אבל עניים מרודים שאין להם פת לאכול ובגד ללבוש. כשחזר ממסעו ביקש רבן גמליאל “להושיבם בראש”, כלומר – לקדם אותם. שלח להביא אותם – ולא באו. שלח שוב והתייצבו בפניו. והוא , שהנהיג את עם ישראל בדורו ביד רמה, הבין שאינם רוצים בשררה, בכוח השלטוני , ואמר להם משפט שנחרט בזיכרון ההיסטורי לדורות : ” מדמין אתם ששררה אני נותן לכם ? עבדות אני נותן לכם”. (בבלי מסכת הוריות דף י’ עמ’ א’) פרופ’ ברבש מבין היטב , ולכן גם התעקש על הגדרת ברורה של סמכויות וכפיפויות. כי ידע – שהתפקיד שהיה מוכן לטעון על כתפיו יש בו מעט שררה וכבוד – והרבה עבדות כפוית טובה.
אבל גם הוא וגם כל המועמדים האחרים ידעו כי ההתמודדות עם נגיף COVID19 היא הקטנה בבעיות הרובצות לפתחם.
שונאי נתניהו ומקטרגיו בטוחים שראש הממשלה נזקק למי שינהל מטעמו ומטעמה של הממשלה את המלחמה הזו רק כיוון שכבר הבין ששום דבר טוב לא ייזקף לזכותו וכל דבר רע יירשם לחובתו .
מהגל הראשון של המגיפה יצאנו “בזול” וגם יצאנו “ביוקר” . מעט נדבקים, מעט מונשמים ומעט מתים, הכל יחסית למדינות מתקדמות במערב, אבל עם נזקים כלכליים כבדים. אבטלה חמורה ומחאה חברתית מתעצמת. אבל זו צביעות להאשים את נתניהו בנזקים הכלכליים-חברתיים ולא לזקוף לזכותו את ההישגים הבריאותיים. ועתה, כשהגל השני הפוקד אותנו חמור מהראשון, מבין נתניהו היטב שצריך לבלום את המגיפה תוך צמצום הנזק הכלכלי. להשטיח את העקומה – אבל גם לרבע את העיגול. והוא נכון לשתף בתהילת הניצחון “צאר קורונה” ובלבד שגם יהיה לו את מי להאשים בתוצאות הקשות והבלתי נמנעות. ברבש ידע זאת היטב. והוא גם ידע כי אם יהיה כפוף לשר הבריאות ולא ישירות לראש הממשלה או לקבינט הקורונה – לא יהיו בידיו סמכויות ביצוע על כל המערכות שאינן בתחומי העיסוק של משרד הבריאות. ובסוף היום, גם אם היה מניח המלצות טובות ומושכלות על שולחנם של מקבלי ההחלטות – כל אחד ואחד מהגורמים היה מנסה לתקוע מקלות בגלגליו. וגם אם היה מוכן להסתפק בתחומי משרד הבריאות ( ולא זו היתה ההבטחה במינוי “צאר קורונה”) להגן על הקשישים, ולשפר את מערכות הבדיקה, “סגירת המעגל” המהירה ובידוד החולים והמגעים שלהם – היה מגלה כי כבר יש במשרד הבריאות שר שלא נועצו בו על מינוי הפרוייקטור, ובעלי תפקידים ומומחים שלא ימהרו לוותר על סמכויותיהם. יש כבר מנכ”ל, פרופ’ חזי לוי שזה מקרוב נתמנה, ומומחים בבריאות הציבור ואפידמיולוגיה, שישמחו להתחלק באחריות – אך לא בסמכות. פרופ’ ברבש היה מוצא עצמו נושא באחריות אך חסר כלים לאכוף את סמכויותיו.
ובמעגל רחב יותר , מעבר למשרד הבריאות , מגיפת הקורונה משמשת מנוף מצוין לכל המבקשים להוריד את נתניהו מכסאו. ככה זה בפוליטיקה. וכיון שהם ראו במינויו של ברבש שכפ”ץ לנתניהו – הם היו מבקשים לקעקע את חומת המגן הזו כדי להשיב את נתניהו לעמדת מקבל ההחלטות הכושל, האשם בתחלואה, ובמחירים הכלכליים והחברתיים שיש לשלם כדי לבלום את המגיפה . וכל הללו, בין שהם מיצגים מפלגות אופוזיציה המבקשות להפוך מפלגות שלטון, בין שהם מיצגים מגזרים מקצועיים שנפגעו קשה , ובין שהם ראשי ממשלה בדימוס המבקשים לשוב ולשלוט או למצער – להתנקם בנתניהו – החלו לכונן את תותחיהם אל ברבש עוד לפני שהספיק לסכם עם ראש הממשלה את גבולות הגזרה, תחומי האחריות והסמכויות שלו. כך היה כנראה גם עם מועמדים רבים וטובים אחרים: נומה, אבולעפיה, אייזנקוט. רשימה חלקית.
אין היום החלטה שתהיה טובה בעיני התקשורת וציבור המוחים נגד מדיניות הממשלה. אם נתניהו ואדלשטיין היו ממנים את ברבש – היו נאבקים בו. ואם לא הצליחו למנות – נתניהו ואדלשטיין הפכו עצמם לבדיחה. אם יטילו סגר מלא (צעד הכרחי בעיני) כבר עתה, או בתחילת הגל השלישי בחורף – יזכו לקיתונות של ביקורת, הפגנות סוערות, ונדליזם ואלימות של אנרכיסטים,ביזוי של סמלי המדינה, נבחרי ציבור מופקרים שיקראו להפר את הסגר (וע”ע עידן רול ויאיר גולן) וועדות כנסת שינסו להפוך את ההחלטה. ואם יחליטו להסתפק בפחות מסגר מלא – יזכו למקלחות בוז ולעג על הססנות ונרפות וחוסר נחישות ופחדנות . כך או כך יגברו המחאות של הנפגעים , האמיתיים או כאלו שנשלחו בידי תאבי-החלפת השלטון.
על כגון זה אמר בן גוריון שאינו יודע מה העם רוצה – אך הוא יודע מה רצוי לעם. וכשאמר כך – ידע לאכוף את רצונו ביד ברזל. לגרש במלחמה מאות אלפי ערבים ולמחוק את כפריהם. לפרק את הפלמ”ח, האצ”ל ולח”י, ולהביא מאות אלפים יהודים לארץ ישראל, לשכן אותם במעברות פחונים ואוהלים סחופי רוח וגשם, בתנאים סניטריים מזעזעים בעיצומה של מגיפת פוליו עולמית, ועוד טרם היה חיסון למחלה, בן גוריון היה “בולשביק”. המהפכה שלו היתה המהפכה הציונית. אבל דור ההנהגה הנוכחי אינו אידיאולוגי. המנהיגות היא פרגמאטית וצריכה בכל רגע “להיטיב עם העם” כדי שלא יוריד אותה מכס השלטון. אינני יודע אם נתניהו בקש למנות את ברבש כי היה זקוק לתכולת ראשו, או רק לצוארו. יש לקוות כי נתניהו מבין היטב את חומרת מצבו הפוליטי ואת חומרת השעה הרפואית החברתית והכלכלית. רק תובנה עמוקה כזו תגרום לו לתת בידי הפרויקטור סמכויות מלאות וגיבוי מלא גם בשעות קשות, ולהעניק לו מרחב פעולה להפעיל את ראשו , ולעשות כהבנתו הטובה. זה המפתח להצלחתו של כל מועמד, להצלחתנו. אבל אם התובנה של נתניהו מצטמצמת לזירה הפוליטית – יהיה “צאר הקורונה” רק שק חבטות ומי שהתמנה רק כדי להשתמש בצווארו: לתלות בו קולר כישלונות ולהתיזו כשעיר לעזאזל. אולי מי שבחר בתואר “צאר” זכר איך גמר ניקולאי השני, הצאר האחרון, את הקריירה שלו.
ולאחר כל הדברים הללו, ומשהתבשרנו כי פרופ’ רוני גמזו הסכים ליטול עליו את התפקיד – אין לי אלא להתפלל כי כל התחזיות הקודרות שלי יימוגו, ומצויד בסמכויות ובגיבוי יצליח גמזו להכניס סדר וללכד את הכוחות הטובים הקיימים , כי האנרכיה הנוכחית עולה לנו בבריאות.
כתבות נוספות
