עצמאות – המאמר שהתפרסם ערב יום העצמאות תשע”ד ב”הארץ”

עצמאות



כשחוגגים ששים ושש שנות עצמאות  חיים במציאות בה העצמאות כמעט מובנת מאליה לרובנו. מעטים בתוכנו לחמו במלחמת העצמאות או זוכרים את שלטון המנדט הבריטי. רבים יותר( ואני ודאי ביניהם) יודעים להיות ביקורתיים מאד כלפי המדינה. להתבונן בכניעת מנהיגינו לתכתיבים חיצוניים שונים ולתמוה בקול: "זו עצמאות ,זו?"
כאשר ראש הממשלה  מורה לדחות תכנית תכנון ובניה ביהודה ובשומרון או להקפיא בנייה בירושלים, יכול אדם לתמוה אם מדינה שאינה יכולה לנהוג בבירתה כריבון היא אכן עצמאית. כאשר  נוכחים בהפקרת ריבונות ישראל בהר הבית  רשאים לפקפק אם העברת ריבונות במקום הקדוש ביותר לעם ישראל אינה מעידה על  עצמאות חלקית ביותר, אם לא להשתמש ביטוי החריף "מדינת וסאלים".
וגם כשאנו גאים בהישגי הכלכלה הישראלית, ומתפארים גם ב"עצמאות אנרגטית" איננו יכולים להתעלם מכך שכמדינה שכלכלתה היא מוטת-ייצוא אנחנו תלויים במי שלרצונו יקנה מאיתנו ולרצונו יקנה בשווקים אחרים. וכל מי שגאה בכוחנו הצבאי אינו יכול  כי כלי נשק רבים או חומרי הגלם לייצורם באים מעבר לים וחשופים לסכנת אמברגו.
כל אלו היו עלולים להשבית את שמחת החג, להעיב על  תחושת העצמאות. אם לא היינו זוכרים כי אפילו מעצמות העל בעולם אינן נהנות מאי תלות מוחלטת. החוב הלאומי האמריקאי לסין מרקיע שחקים ולכאורה יכולה סין למוטט את כלכלת ארצות הברית. כל נמלי הים של אנגליה נמצאים בבעלות ערבית ואפילו רוסיה של פוטין מניפה מעל הטנקים והנגמשי"ם שלה באוקראינה דגלים אחרים והיא מסתתרת מאחורי "מיליציות פרו רוסיות"  בפעולותיה שם.
אלא שמעבר להיות העצמאות בכל מקום יחסית ולא מוחלטת - יש בביקורת שלנו כלפי העצמאות שקנינו בדם רב ובמאמצים כבירים גם חטא שנובע מהעדר פרספקטיבה היסטורית.
מאבי ע"ה, ד"ר ישראל אלדד, למדתי מה ההבדל בין "עם נבל ולא חכם" ( דברים ל"ב ו') ובין "מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל" ( במדבר כ"ד ה').צא ולמד : מנהיג העם בעת ההיא משה רבנו תאר את עם ישראל כ"עם נבל ולא חכם"? ובלעם המכונה "רשע" תאר את העם בשירת "מה טובו אהליך" במילים  "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו". איך התהפכו היוצרות? מה ההבדל ביניהם?
ההבדל הוא בפרספקטיבה. משה המנהיג רואה את העם בגובה העיניים. עד לתככים ולחטאים ולשחיתות בין האהלים. עד לתבוסתנות ולשמאלנות בנוסח "ניתנה ראש ונשובה מצריים" רואה אותם סוגדים לעגל הזהב, החומרנות, לסיר הבשר. ובלעם - המכשף הקוסמופוליטי שנשכר להגיע מרחוק לקלל את ישראל רואה אותם ממרחק : "מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו". הוא רואה את המקרו ולא את המיקרו. הוא  רואה את המהלך ההיסטורי האדיר של עם עבדים יוצא לחירות, מקבל תורה במעמד האר סיני ונמצא בדרכו לכבוש את הארץ המובטחת מולדתו. הוא יודע כי שום כוח לא יוכל לעצור בהם.  יש לו פרספקטיבה שאין למשה.
וזה גם מה שאנו צריכים  לשוב ולהזכיר לעצמנו : מאין באנו, מאיזו תהום נוראה של ההיסטוריה שציינו בשבוע שעבר. מאיזה מהלך היסטורי של אלפי שנות ענות וגלות ורדיפות ושמד והשמדה - ומה השגנו עד כה. ואז נדע כי בדין אנו חוגגים עצמאות