על פי התהום
פרופ’ אריה אלדד
שתי חברות כנסת מהשמאל, קסניה סבטלובה ומיכל רוזין מארגנות השבוע בכנסת כנס בשם “ילדים תחת כיבוש”, הכנס מוקדש לילדים בעזה, ביהודה ובשומרון ובירושלים. כן. גם בירושלים. גם דב חנין ואיימן עודה מהרשימה המשותפת נמנים על יוזמי הכנס. חבורה שכזאת.
טוב, איימן עודה הוא אויב ישראל מובהק ומוצהר. כך גם דב חנין, העוסק בדרך כלל בענייני איכות הסביבה וזוכה בשל כך לאהדה ציבורית רחבה, אבל הוא גם מקפיד תמיד ליישר קו עם הערבים אויבינו בכל הזדמנות הנקרית לידיו. אין בכך חדש. יש בכך חד”ש, שחנין הוא היהודי היחיד בשורותיה בכנסת. מפלגת חד”ש היא הגלגול הנוכחי של המפלגה הקומוניסטית בישראל. אחדים מאבותיה ההיסטוריים בארץ היו יהודים ששיתפו פעולה עם הרוצחים הערבים בפרעות תרפ”ט. הבגידה שלהם ביישוב היהודי לא הסתיימה כמובן באותה תקופה. הקומוניסטים בארץ, גם היהודים שבהם, הזדהו לחלוטין עם ברית המועצות, גם בעלילות הדם הגרועות בהיסטוריה נגד היהודים ומדינת ישראל. אז עליהם איננו מתפלאים. לשבחם (היחיד) ייאמר שהם אויבים גלויים ואינם מסתירים את התנגדותם למדינת ישראל כמדינה יהודית-ציונית.
הלאה. מיכל רוזין היא חברת כנסת ממר”צ. מפלגת שמאל ישראלי שפעם היתה ציונית, וכבר אינה כזאת.אמנם לעולם לא נשכח להם את הקינה על מות סטאלין, “שמש העמים”, אבל הכותרת של בטאונם “על המשמר” התחייבה ל”ציונות, סוציאליזם ואחוות עמים”. כבר לפני עשר שנים הם מחקו בשקט את ההגדרה “ציונית” ממצע המפלגה, כדי לא לעצבן את הערבים. בראיון ל”מקור ראשון” אמר מזכ”ל המפלגה דאז, מוסי רז, שנכנס לכנסת במקום זהבה גלאון :” מרצ איננה מפלגה ציונית ומעולם לא הוגדרה כמפלגה ציונית”. אז ברור למה גם הם מזדהים עם אויבי ישראל, אך כיון שיש מהם המשרתים בצה”ל, גם ביחידות קרביות, אי אפשר לקנא בהם. הם סובלים מפיצול אישיות עמוק. לא משהו שקב”ן יכול לרפא.
אבל הפתעת הכנס היא השתתפותה של נציגת מפלגת “המחנה הציוני” בכנס האנטי ישראלי הזה. כנס המאמץ את הטיעונים המרכזיים של ארגוני ה-BDS בכל העולם. הם מיישרים קוו עם “שוברים שתיקה” ועם “בצלם” , מארגוני החזית של הקרן לישראל חדשה. המפלגה הזאת חרטה על דגלה את הציונות. הרי הם הקימו את המדינה. הציונות של “המחנה הציוני” היא כנראה מין “שיחדש” כלשונו של ג’ורג’ אורוול, שבה אמת היא שקר ושלום הוא מלחמה. קסניה סבטלובה היא מיוזמי הכנס. והיא בכלל מ”התנועה” של ציפי לבני, אפילו לא מהאגף השמאלי של מפלגת העבודה. והיא מארחת ילדים ערבים, תושבי “ירושלים הכבושה”. לא שמעתי את אבי גבאי או את ציפי לבני מצהירים שאין להם חלק ונחלה בכנס הזה, המכריז על ירושלים המזרחית כ”שטח כבוש”. לא שמעתי גינוי חריף או איום להרחיק את חברת הכנסת סבטלובה משורות המפלגה בכך שהיא חותרת תחת המצע, המכיר באיחוד ירושלים. האם שכחו כי היה זה ראש ממשלה מטעם מפא”י, לוי אשכול, אשר בימיו שוחררה העיר ואוחדה בחוק? האם הם מתכחשים לו?
יפה כתב יאיר לפיד :”המחנ”צ איבדו את זה”. אני ער כמובן למלחמת העולם בין “יש עתיד” למחנ”צ, שהדלק העכשווי למנועיה הוא חוק הגיוס. אבל בדרך שחטו ב”מחנה הציוני” את אחד מהסממנים האחרונים שעדיין הבדילו ביניהם ובין השמאל האנטי ציוני. אין בכך חדש: השמאל בישראל ניצב על פי התהום, והשבוע הם עשו צעד גדול קדימה.
כתבות נוספות
