על עונש המוות ומיטוט החמאס

על עונש המוות ומיטוט החמאס
פרופ’ אריה אלדד

המיועד לתפקיד שר הביטחון, ח”כ אביגדור ליברמן, הציב את תיקוני החקיקה הנחוצים לדעתו כדי לאפשר הטלת עונשי מוות על מחבלים רוצחים – בראש סולם הדרישות שלו מנציגי הליכוד. במהירות רבה צנחה התביעה לתחתית החבית עד שהתפוגגה ודעכה. חקיקת עונש מוות היא סיסמת בחירות מצויינת אבל תביעה מיותרת במשא ומתן קואליציוני. בראש ובראשונה משום שגם היום מאפשר החוק לגזור מוות. אלא שהמדיניות שהובילו ממשלות ישראל בעשורים האחרונים, והנחיות היועץ המשפטי לממשלה קבעו כי התביעה אפילו לא תבקש עונש זה. ומדיניות כזו נקבעת בידי קברניטים ולא בחקיקה. משרד הבריאות ממליץ : אל תמתינו בנשימה עצורה לתליית המחבל הראשון.
פחות מדי נכתב על המניעים של ליברמן להצטייר כימין מתלהם, זולל ערבים לארוחת בקר , בהבל פה מחסל את איסמעיל הנייה עוד לפני הצהריים, ושולל אזרחות מערבים אויבי המדינה עוד לפני שקיעת השמש. מניעים אלו בוקעים מנהמת לבם של בוחריו יותר מאשר מתוכניותיו המדיניות של ליברמן או מתחושת הצדק הטבעי המפעמת אותו. ליברמן תומך בהקמת מדינה פלשתינאית ביו”ש ובעזה, בהעברת שטחים מתחומי הקו הירוק וסיפוחם לאותה מדינה פלשתינאית – ואפילו בחלוקת ירושלים – ולכן הוא חייב לשמר בעיני בוחריו לפחות את דימוי הנץ הטורף.
כשהעתיר גידופים על ראש נתניהו (“שקרן” “רמאי” “נוכל” “מועמד לפרס נובל לשרלטנות פוליטית”) הקפיד ליברמן להזכיר כי נתניהו שהבטיח למגר את החמאס -התעלם מתביעתו בזמן “צוק איתן” לעשות זאת. ליברמן עצמו רוצה – ומבטיח – למוטט את החמאס. פחות מדי נכתב על השאלה: לאיזה צורך? מי ימלא על פי תכניתו של ליברמן את החלל שייווצר בעזה?
לו היה ליברמן איש ארץ ישראל השלמה, נאמן לזכותו של עם ישראל להתיישב בכל רחבי הארץ – היה תובע בודאי להחזיר אחורנית את גלגל “ההתנתקות”, לחזור ולכבוש את הרצועה על מנת לשמר אותה לעולם בידי מדינת ישראל, לבנות מחדש את היישובים הפורחים שנהרסו בידי הליכוד של אריאל שרון. זה אפילו לא עולה על דעתו ליברמן. אז בשביל מה למוטט את החמאס? ליברמן ודאי אינו מעדיף את המחבלים של הג’יהאד האיסלמי או השוחטים של דאע”ש על פני הרוצחים של החמאס. אז מי כן? למען מי מוכן ליברמן לשלוח את חיילי צה”ל למבצע מיטוט החמאס?
גם אבו מאזן לא כלול בתכניותיו המדיניות, אבל ליברמן מתכנן את היום לאחר הסתלקותו של הראיס. ברשימת היורשים האפשריים יש כמה מועדפים. וכל מי ששרטט תכניות קונספירציה נפתלות בדרך למינויו של ליברמן לשר ביטחון ידע להזכיר את קשריו המסועפים של ידידו מרטין שלאף – עם מוחמד דחלאן ומוחמד ראשיד. אני שונא תיאוריות קונספירציה. בדרך כלל הן מעידות על מוחו של המשרטט יותר ממה שהן מעידות על המציאות. אבל מי שהופך את “מיטוט החמאס” לתכנית מדינית חייב להסביר לציבור מה כתוב בפרק ב’ של התכנית. כידוע – רק ליברמן מדבר ערבית ולפיכך זכות הציבור לדעת האם מדובר ב”מילה זו מילה” בעברית או ב”כלאם פאדי” בערבית .