על “נאמני הארץ” – מזמור ק”א בתהילים. לאתר 929 י”ז בתמוז תשע”ז

מזמור קא תהילים
פרופ’ אריה אלדד

לכאורה שיר מזמור למאבק נגד השחיתות, הגאווה, הרמיה והשקר. והכרזת מלחמה כוללת עליהם , דינם של הרשעים הללו – הצמתה והכרתה. שיתוק של מפעלות הרשע שלהם וכרת פיסית של פועלי האוון.
כאשר שליט כדוד המלך – שידיו שפכו דם, גם דם נקיים, ולכן לא זכה לבנות את בית הבחירה, רק לצבור לו חומרים ולתכן לו תכניות – כאשר שליט כמוהו יוצא למלחמה נגד מלשינים ומתנשאים – יקפצו ודאי מתנגדיו , העתיקים והחדשים ויטיחו בו “טול קורה מבין עיניך”. ודאי ניתן לתלות את התשובה האפשרית בפסוקי ההקדמה האומרים כי זהו התקן שדוד מציב לנגד עיניו. משאלת ליבו המתבטאת בתחינה :”מתי תבוא אלי אתהלך בתם לבבי בקרב ביתי”. דוד מודע היטב שבחצרו רבים התככים וההלשנות והעוול. והוא אינו יכול להינתק מהם אם הוא חפץ חיים והמשך שלטון. שום שליט – לא אז ולא היום – אינו יכול להשתחרר צתלות במודיעין, ביטחון פנים, מרגלים ו”מלשינים”. אחרת לא יספיק לדכא מרידות והתקוממויות בעוד מועד, או לעשות צדק בביתו. להעניש על מעשי נבלה. אבל, כאז כן היום, שליט אבסולוטי מאמין כי “המדינה זה אני”. ולכן מה שנכון וטוב לו ולשלטונו טוב גם לממלכה, למדינה. וכאן בא התואר “נאמני ארץ”. אלו שנאמנותם הבלתי מותנית לממלכה, לארץ ישראל, באה לידי ביטוי בנאמנותם לדוד ולכסאו. ואולי קנה מידה זה טוב גם לימינו. כאשר מימין ומשמאל טוענים המחזיקים בהשקפות מדיניות מנוגדות: חלוקת הארץ או שלמותה, ארץ ישראל השלמה או מדינה דו לאומית, גם אלו וגם אלו טוענים כמובן מאליו כי טובת העם והמדינה לנגד עיניהם, ודוד המלך קובע את קנה המידה : נאמני הארץ. וגם נאמנות זאת היא על תנאי : תנאי אמירת האמת, התרחקות מדבר שקר. הליכה בדרך התום, לא ההיתממות, לא השחיתות ולא השקר. על יסודות אלו יש להשתית גם היום את ההבחנה בין טוב ורע. כי אם לא – תיבקע החומה. תחל ההידרדרות הבלתי נמנעת בדרך לחורבן.