על חוק הגיוס
פרופ’ אריה אלדד
ושוב אנחנו מול חוק הגיוס. הפעם – הנוסח שמציעה ועדה שהקים שר הביטחון שמנסה לרבע את המעגל. או לישר את העקום. או לטייח את הפצע.
כרופא אני יודע שלא טוב לטייח פצע. צריך לנקות, לנקז מורסות אם יש. לחבוש, לפעמים צריך ניתוח כדי לרפא.
אבל כרופא אני גם יודע שיש פצעים כרוניים שאיננו יודעים לרפא. אפשר וצריך לטפל בהם, כדי שלא יהרגו את החולה. אבל כל מי שמצפה לריפוי שלם – סופו להתאכזב מאד. וגיוס חרדים לצה”ל הוא מין פצע כזה.
יותר ויותר יהודים בישראל מבינים שלא נגיע ל”שוויון מלא בנטל”. חלקם מסתפקים היום במהלך שיקל על שילוב חרדים במעגלי התעסוקה, מתוך הבנה שגם בכך יש תרומה עצומה לחברה ולמדינה. שזה יחלץ את החרדים ממעגל העוני ומתלות מוחלטת במוסדות רבניים-פוליטיים, ויתרום למשק. אחרים מקוים אולי שמתוך ההשתלבות בתעסוקה תגבר ההשתלבות בחברה והגיוס יגיע בדורות הבאים.
פעם חשבתי אחרת. רציתי לכפות הר כגיגית כדי שכולם ישרתו. כי זה לא מוסרי שיש מי שנשלח לסכן את חייו בהגנת המדינה ושום “ממית עצמו באהלה של תורה ” לא מת באמת. אני יודע שלימוד תורה חיוני לעם ישראל ולתרבותו, אבל “יפתח בדורו כשמואל בדורו” ובדורות שלנו בלי יפתחים לוחמים – לא ישרדו השמואלים האוחזים בתורה. אבל גם הבנתי שבכוח זה לא יעבוד. שההנהגות הפוליטיות של החרדים ישמחו להקצין את המאבק ולשלוח אלפי צעירים לכלא כדי לשבור את המדינה ולהצטייר כגדולי הלוחמים למען תורת ישראל, וכל המקצין הרי זה משובח. הבנתי כי רק בתהליך התפתחותי איטי – שלא מרפא את פצע אי השוויון – יותר ויותר צעירים חרדים ישרתו, ואכיפה דרקונית – לא תעזור. וחקיקה פשוטה, “צודקת” של “הכל משרתים” – לא תוכל להיאכף. אפשר יהיה לכלוא אלפים, אבל לא נצליח להכריח אותם לשרת בצבא. אבל כיון שההסדרים רבי השנים לפטור משירות מי שתורתם-אומנותם אותגרו בידי שוחרי השוויון המוחלט והצדק האבסולוטי – בא בג”צ ודחק את המדינה לחקיקה, וכשזו לא מצאה חן בעיניו – פסל את החוקים. והנה אנו שוב מול אותה שוקת.
הטיוטא שהציג שר הביטחון אינה “עושה צדק מוחלט”. אין צדק מוחלט כזה בסוגיה הזאת. אבל ההצעה מכירה במגבלות היכולת. היא מצוידת בתמריצים הנכונים בצורת סנקציות כלכליות על מוסדות תורניים שלא יעמדו במכסות הגיוס, ואולי גם תמריצים חיוביים שהמדינה נכונה להם בדמות שימור היקף התקציבים גם למוסדות שמספר תלמידיהם התמעט אם יצאו לשירות צבאי. יש סיכוי שהנוסח יזכה לתמיכת כל הקואליציה ואולי אפילו “יש עתיד” תתמוך.המילה “סנקציות” עדיין אינה מאפשרת לסגן השר ליצמן לתמוך, ומועצת גדולי התורה של החסידים כבר הביעה התנגדות, אם הליטאים וש”ס לא ימהרו ליישר קו – יש סיכוי כי אומני הניסוח יצליחו להתגבר גם על קושי כזה. לכאורה עצם העובדה שהחוק משקף גם את עמדת מערכת הביטחון, ולכאורה את צרכי כוח האדם הדרוש לצה”ל להגנת המדינה, אמורה להקל על קבלת החוק. אמנם יש במעורבות הזאת של הצבא בחקיקה טעם לפגם , שעמד עליו ח”כ עופר שלח , כי תפקידו של הצבא לעשות את המיטב בחיילים שהמדינה מעמידה לרשותו, ולא לקבוע מי יגוייס ומי לא. אבל הועדה שגיבשה את החוק אינה ועדה צבאית, אלא רק משקפת צרכי כוח אדם, או מה שהצבא אומר שהוא רוצה ויכול לבלוע, כלומר להעמיד את התנאים הדרושים לשירות חרדים. ולכן – גם בסוגיה הזאת אל לנו להיות טהרנים.
מי עלול להכשיל את הפתרון הפרגמטי המבשיל והולך? ברור : שוב בג”צ.
לפעמים קשה להבין אותם. הם אומרים ושבים ואומרים :”בתוך עמנו אנו חיים” אבל הם לא. ממש כך פסלו הצעות פרגמטיות אחרות מאז ימי חוק טל. הם רוצים שהדין ייקוב את ההר, גם אם ההר הוא אנחנו, ונקב גדול באמצע , שנקדח במקדח החוק – לא יעזור לנו להתקדם. כשם שאינני מסוגל להבין אותם כשהם מורים להרוס בתים בנתיב האבות גם כשהם רושמים לפניהם את הצהרת המדינה שהיא מסדירה את השטח ומתכוונת לבנות כחוק בתים רבים נוספים באותה יחידת שטח ממש, מטר ימינה מטר שמאלה, אבל ממש באותם שטחים- בג”צ מעדיף להרוס. אולי זה החוק. אבל איפה השכל? לא חבל? ממש כך צריך לשאול על הגיוס. ברור לשופטים כי אי אפשר לכפות גיוס על החרדים וצריך להגיע להסכמות מלוות בתמריצים חיוביים ושליליים למי שאינו מצטרף להסכמות הרחבות. ובכל זאת.
ניצן קידר ב”בשבע” שרטט תסריט שבו התגובה החרדית לבג”צ אם יפסול את החוק – תהייה תמיכה חרדית בפסקת ההתגברות, שעד כה היססו מלתמוך בה. תרחיש מעניין. אפילו סביר. ואם מתוך שלא לשְמהּ – נגיע לשְמהּ – אולי כדאי “כל העסק”. כדאי שבג”צ יפסול את חוק הגיוס כדי שבסיבוב הבא ניתן יהיה לחוקק אותו – וגם חוקים נוספים, כשהכנסת כבר מצוידת בכלי החוקי להתגבר על פסילות בג”צ. אולי זה הפיתרון שיאפשר לבג”צ להישאר טהרן בעיניו ומוטה ושמאלני בעיני אחרים, ולעם ישראל להמשיך לחיות בארצו על פי העקרונות המנחים אותו, התנאים הסביבתיים ומגבלות החברה.
שאלתי פעם, בשקט, בצד, אחד מחברי הכנסת המובילים של “יהדות התורה”, יהודי חריף ובקי גם בהוויות העולם, מה יקרה אם המגמות הדמוגרפיות הנוכחיות יימשכו, החרדים יהפכו לרוב, חילונים ושמאלנים יברחו מכאן – מי יעבוד? מי ישרת בצבא? הרי הוא, כמו רבים מחבריו, מבינים היטב שיש לנו צורך באזרחים העובדים לפרנסתם ומשלמים מיסים, ובצבא שיגן עלינו מפני אויבינו. אותו ח”כ פקח מולי עיניים גדולות : מה זאת אומרת? אנחנו. כלומר גם הוא מבין שחרדים יצטרכו בהרכב אוכלוסיה כזה לעבוד ולשרת בצבא. והתביעה שכל מי שיכול – צריך לשבת ללמוד תורה כל חייו תידחה מפני צרכי המציאות. גם הוא יודע שגדולי חכמי ישראל שלחו את תלמידיהם למלחמה כשהיה צורך, ואין הוא טוען שהיום אין צורך. וגם הוא יודע שחכמי ישראל ציוו על אהבת המלאכה ושנאת הרבנות. אבל רבנים בדור הזה יותר משיש בהם יראת שמיים – יש בהם יראת רבנים. והצורך ליישר קו עם הפלגים הקיצוניים הוא גם, אולי בעיקר פוליטי, ולא רק תורני והלכתי.
הלואי והצעת החוק להסדרת השירות והפטור לחרדים תתקבל. ודווקא על רקע הויתור על עיקרון “השוויון המוחלט בנטל” ראוי בדור הזה להוקיר ולתמרץ הרבה יותר את החיילים . מתוך ההשלמה עם חוסר שוויון – חובה עלינו להטות את הכף לטובת המשרתים.
כתבות נוספות
