עליונים בעיני עצמם
פרופ’ אריה אלדד
שנים רבות שלטו מלכים בעולם. שושלות מלוכה העבירו את הזכות לשלוט בעם לצאצאיהם. גם אם מייסדי השושלת נטלו את השלטון לידיהם בכוח הזרוע, וסללו את דרכם בחרב, וריצפו אותה בגוויות קודמיהם, הם גם נשענו על הצורך העממי במנהיג חזק, שיספק לעם ביטחון כנגד אויביו, מבית ומחוץ. כך היה גם בישראל. כשפנו ראשי העם לשמואל הנביא, השופט והמנהיג הרוחני ודרשו מלך, שיילחם עבורם בפלישתים ובמדיינים, וישים קץ לאנרכיה הפנימית, למצב שבו “איש הישר בעיניו יעשה”. במהרה התייחסו המלכים בעולם לעצמם כמי שכוחם נובע מכוח עליון. מלכות בחסד האלוהים. כך אצלנו, כך גם בעמים אחרים. וכיון שראו עצמם כבחירי האלוהים, נבדלים משאר בני האדם, בני אצולה ש”דמם כחול” רצו גם להתחתן זה בזה, כדי לשמור ריכוז מספק של דם ייחודי זה בעורקיהם. אם תחילה נבעו נישואי בני מלכים ובנות מלכים מארצות שונות מרצון לבסס בריתות שלום בין מדינות -בהדרגה הפכו הנישואין בתוך משפחות המלוכה לצורך לשמר “טוהר דם” של משפחה מלכותית. משפחות המלוכה באירופה בראשית המאה העשרים, וקשרי הדם בין המונרכיות הרוסית הגרמנית האוסטרית והבריטית לא מנעו מהם כמובן להלחם זו בזו בטבח המיליונים של מלחמת העולם הראשונה.
ירידת מעמדה של המלוכה בעולם לא הביאה להחלשת עוצמתה של המשפחה ככוח שלטוני מלכד. המשפחות השונות נבדלות זו מזו באמצעי השליטה : משפחות הפשע שולטות בכוח האגרוף, האקדח ולבנת החבלה. משפחות ההון שולטות באמצעות כספן ומאמינות כי כל בני האדם ניתנים לקנייה, כולל , ואולי בייחוד, הפוליטיקאים הנבחרים בדמוקרטיות, הזקוקים להון כדי להבטיח מה שנתפס בעיניהם כשלטונם שלהם, וכבר אינם מבחינים אפילו כי הם בובות בידי בעלי ההון. שלטון הדת המשפחתי היה נהוג במשפחות הכהונה בעם ישראל, ומבוסס היטב בשושלות חסידיות, ואדמו”ר מוריש לבנו את כסאו, אך גם בקרב החרדים שאינם חסידים אנו עדים כבר לדור שני של רבנים ראשיים, ספרדים ואשכנזים גם יחד, העומדים בראש ההנהגה הדתית.
ולכן אין לתמוה כלל כי גם שופטי בית המשפט העליון, הרואים עצמם טובים, מוסריים ונעלים מכל – רוצים משפחה להתכנס בכנפיה. ואין הם מסתפקים כמובן בגנטיקה הבוחרת דור שני של שופטים בבית המשפט העליון. הם מודעים לכך שהציבור עשוי להתמרד אם יורישו בפשטות את הכהונה בבית המשפט העליון לצאצאיהם. ולפיכך הרחיבו את מושג המשפחה. כללו בתוכה חברים לדרך השותפים לתפיסת העולם. קשרי דם ונישואין ( והללו נפוצים במערכת המשפטית) אינם פוסלים כמובן משותפות במשפחת השופטים העליונים-בעיני-עצמם, אך אין הם תנאי הכרחי. בתחילת החודש התקיים כנס העמותה למשפט ציבורי. בכנס השתתף גם אחד מאבות המשפחה העליונה, כבוד הנשיא בדימוס אהרון ברק. בדבריו התייחס לכוונתה של שרת המשפטים שקד לשנות את השיטה לבחירת שופטי בית המשפט העליון. ולהסתפק ברוב פשוט כדי לבחור שופט לבית המשפט העליון. בין תשעה חברי הועדה לבחירת שופטים יש שלושה משופטי בית המשפט העליון, שני חברי כנסת, שני שרים, ושני חברי לשכת עורכי הדין. היום יש צורך בהסכמת שבעה מתוך תשעה חברים כדי לבחור שופט לבית המשפט העליון. שקד מבקשת לחזור לשיטה שהייתה קיימת עד לפני שנים אחדות ולהסתפק ברוב פשוט. מה שהיה טוב עד 2008 ( כשהיה לשופטים רוב מוצק יחד עם נציגי לשכת עורכי הדין) הפך להיות מהלך “אנטי דמוקרטי” משאיבדו את הרוב המוחלט והמשך שלטונם תלוי בזכות הוטו-האנטי-דמוקרטי שלהם. “אם היית עושה לי את האיום הזה” אמר ברק לשקד “הייתי מתפטר והייתי אומר לכל שופטי בית המשפט העליון להתפטר. אם יהיו איומים – כולנו יוצאים לגמלאות, ואציע זאת לכל חברי”. והוא גם הסביר מדוע נוטלת לעצמה חבורת שופטי העליון את הכוח להחליט בלעדית על הרכב בית המשפט, גם בניגוד לדעת הרוב :”צריך להבין שבית המשפט העליון הוא משפחה אחת. גם אם יש דעות שונות – טובתה של המדינה היא שיהיה בית משפט קוהורנטי, שהיחסים בו יהיו כמו במשפחה. עם כל חילוקי הדעות. אי אפשר להכניס למערכת הזאת מישהו שאינו חלק מהמשפחה”.
צבטו את עצמכם. שפשפו את העיניים כדי להיות בטוחים שאינכם חולמים. כה אמר אביר שלטון החוק. זה שאנחנו שולטים, ודורשים להנציח את שלטוננו זה רק לטובת המדינה. אנחנו טובת המדינה. לא כך אמר לואי הארבעה-עשר, מלך צרפת? “המדינה זה אני!”. ואם תעיזו להרהר בשינוי השיטה כדי לבחור גם מועמדים שאין דעתם כדעתי להיכל המשפט, להכניס “זרים” למשפחה – נאיים אנחנו בהתפטרות.
אם לבית המשפט העליון מותר להגדיר עצמו כ”משפחה” ודאי מותר גם לראשי ערים לעשות זאת. מי יודע טוב מהם מה טוב לנתיניהם, תושבי הערים? מדוע לא להפקיע את זכות הבחירה מהאזרחים הנבערים מדעת ולהפקידה בקרב “משפחת ראשי הערים” הרי כך ייקל על כרישי הנדל”ן ומתווכי השוחד לבסס את קשריהם ברשויות המקומיות ולא יהיה צורך לשחד כל פעם ראש עיר חדש? ומי מבין בטנקים טוב יותר ממפקדי אוגדות השריון? “משפחת השריון” תבחר את חבריה, מפקדי החטיבות והאוגדות המשוריינות.אך והרי לו היו מביאים בפני בג”צ חוק שחוקקה הכנסת הקובע כי לראשי השב”כ תהיה זכות וטו על מינוי ראש השב”כ הבא – היו פוסלים את החוק בלא הנד עפעף. ובצדק.
לשבחו של אהרן ברק ייאמר שלא לטובת עצמו הוא דואג. הוא פרש לגמלאות עטור תהילה. להמשך השושלת המשפטית שלו הוא דואג. לאלו הגזורים בצלמה וכדמותה של השיטה המשפטית שלו. “הבדיקה של הועדה לא צריכה להיות של הדעות הפוליטיות והחברתיות.” אמר לשרת המשפטים. “כאשר תמני את הטובים ביותר יהיו שם כולם, גם ‘אקטיביסטים’ וגם ‘שמרנים’ .” ומי יקבע את “הטובים ביותר” לשיטתו של ברק? פשיטא : לשופטים חברי הועדה יש זכות וטו. כל מי שלהבנתם איננו “בן משפחה” אמיתי – ודאי איננו נמנה על “הטובים ביותר”. ככה זה במשפחות האצולה. הרי הם הטובים ביותר.
ומה יהיה אם תצליח שרת המשפטים לשנות את שיטת הבחירה, והאקדח שהניח ברק על השולחן לפני שבועיים יירה במערכה השלישית, וכל שופטי בית המשפט העליון יתפטרו? אל דאגה. יימצאו טובים מהם. אבל זה לא יקרה כמובן. אל תמתינו בנשימה עצורה. מספרים שראש הממשלה גולדה מאיר (ונא לא לתקן לי לראשת הממשלה. גולדה הייתה ראש הממשלה. אין דבר כזה ‘ראשה’. התקינות הפוליטית תהרוג גם את השפה.) הייתה נוהגת לאיים בהתפטרות בכל פעם שנקלעה למשבר פוליטי. יום אחד אמר לה אחד מ’צעירי מפא”י ‘ -” טוב, אז תתפטרי!”. “אני לא שואלת אותך מה לעשות, צוציק!” השיבה גולדה.
כתבות נוספות
