עוד ערבי נרצח.
פרופ’ אריה אלדד
בסוף השבוע נרצח בג’לג’וליה אחמד סלאמה בדאוי, כמה צרורות מנשק אוטומטי נורו על רכבו, סמוך לביתו. הוא פונה לבית החולים “מאיר” בכפר סבא, אך מותו נקבע כבר בדרך. אתר חדשות אחד כתב שהוא היה בן 58. אתר אחר ידע שהיה בן 51. הוא היה סוחר קרקעות, והיה “מוכר למשטרה” ב- 2014 נדון לתשעה חודשי מאסר בעוון קשירת קשר לביצוע רצח. מעת לעת פשטה המשטרה על ביתו בחשד לאחזקת נשק.
כמה מאיתנו התעכבו על הידיעה? ערבי נרצח. בטח שוב “חיסול חשבונות” או “מלחמת כנופיות” בעולם התחתון. מתחילת השנה נרצחו למעלה מששים ערבים ישראלים, אז מדובר כנראה בעוד אחד. לא עשו מזה ענין.
ענין מסוים החל להתגלות רק כשהסתבר שגם אביו של בדאוי, רשאד, היה סוחר קרקעות, וגם הוא נרצח. שניהם לא היו סתם סוחרי קרקעות, הם התמחו ברכישת קרקעות מערבים ומכירתם ליהודים. האב נרצח אחרי שמכר ליהודים קרקעות באיזור ברקן. אחמד סלאמה היה תושב בידיא, בתחומי הרשות הפלשתינאית אך נמלט משם וזכה לאזרחות ישראלית בנסיבות שאחד האתרים הגדיר “תמוהות”. לכאורה בזכות נישואין לאזרחית ישראלית, אבל אולי בזכות העובדה שהרשות הפלשתינאית הגדירה אותו כ”מבוקש” וחייו היו בסכנה. כידוע כבר ב- 2010 פסק בית משפט פלשתינאי כי מי שמוכר קרקע ליהודים עונשו מוות. אף שאבו מאזן נמנע מלאשר פסקי דין מוות כאלה והמיר אותם במאסר עולם עם עבודת פרך – רוב אלו שנפלו בידי מנגנוני הביטחון של הרשות מתו בעינויים, נכלאו עם רוצחים מועדים וגופתם הוצאה למחרת מהתא, הושלכו ארצה מקומה גבוהה ומותם סוכם כהתאבדות, או נורו בידי סוכני הרשות. אתר החדשות הכוויתי “א-סיאסה” ציטט גורם בטחוני פלשתינאי בכיר שאמר “זוהי מכה קשה וסטירת לחי לכל מי שמוכר אדמות למתנחלים. מדובר באחד מסוחרי הקרקע הגדולים שנמלט ממשפט ברשות, והוא מחזיק תעודת זהות ישראלית”. הפת”ח הפיץ לאחר הרצח תמונה של אחמד סלאמה בדאווי מוקפת עיגול וההאשטג “עבודה-של-הפתח”. כלומר מדובר בפיגוע טרור רצחני, שבוצע בידי שליחי הרש”פ, שרצחו אזרח ישראלי בתחומי מדינת ישראל. אבל הוא היה ערבי סוחר קרקעות, אז עברו על הפיגוע לסדר היום. בכפרו בידיא חגגו את חיסולו.
הפרק הראשון בסדרה “משתפים פעולה” שהוקרנה ב”כאן 11″ עסק במוכרי הקרקעות. אחמד סלאמה בדאווי יכול היה להיות אחד מגיבורי הפרק הזה. אדם שבני עמו מוקיעים אותו כבוגד, משתף פעולה עם האויב הישראלי. מת-חי. כל בני משפחתו נרדפים ומנודים. החברה הפלשתינאית פלטה אותם ומבקשת להרגם. החברה הישראלית לא קלטה אותם, רק מיעוטם נטמעו ביישובים יהודיים. אלו המתגוררים בישובים או בשכונות ערביות מתבצרים בבתיהם. מקיפים עצמם במצלמות אבטחה ואם ידם משגת – גם בשומרים חמושים. חייהם תלויים להם מנגד, ומה שמכאיב להם יותר מכל הוא בגידתה של ישראל בהם. ממש כמו רבים מאלו ששימשו מודיעים של שירותי הביטחון – הם אינם זוכים להגנה או לשיקום. חלק מאלו שנתפסו בידי שירותי הביטחון המסכל של הרש”פ ויצאו חיים לאחר שנות כלא ועינויים הפכו צללי אדם. לא חיים ולא מתים. נאבקים על הכרה, תעסוקה, מעמד חוקי, תושבות, אזרחות ישראלית. רק מעטים זוכים.
רק לאחרונה כתבתי כאן על ערבי ירושלמי, בעל מעמד של תושב קבע ואזרחות אמריקאית, עסאם עקל, שנחטף בידי סוכני הרשות ומוחזק בכלא ברמאללה ומואשם במכירת בית בירושלים ליהודים.. שגריר ארה”ב בישראל דייויד פרידמן פנה בדרישה לשחרורו, היו גם נסיונות לחץ מסוימים של ישראל על נציגי הרשות בירושלים : עדנאן ג’ית, מי שמוגדר “מושל ירושלים” מטעם הרש”פ נעצר למספר שעות, וכשלושים ערבים תושבי ירושלים , בעלי תעודת זהות כחולה, המשמשים שוטרים במשטרה הפלשתינאית נעצרו אף הם, והשר לבט”פ גלעד ארדן הודיע שהרש”פ תשלם מחיר כבד אם עקל לא יוחזר לתחומי המדינה. אבל עקל עוד בכלא ברמאללה ודובר הרשות הודיע כי אבו מאזן לא מתכוון להיכנע.ארגוני “השמאל הצבועים שלנו, המתקשטים בתואר “ארגוני זכויות אדם” “נגד עינויים” אינם משמיעים ציוץ. עיתונאי השמאל המובהקים לא שמעו ולא ראו ולא כתבו מילה. לא על החטיפה והעינויים. לא על מעשי הרצח. הם לא רוצים שיהודים יקנו אדמות בארץ ישראל והמצפון שלהם גמיש מאד.
ישראל יודעת היטב מי עומד מאחורי מעשי הרצח, ומי הורה לבצע את החטיפה . אם אחד מהם, או כמה מהם, ייאספו אל אבותיהם כתוצאה מירי מדויק – יבינו גם ברשות הפלשתינאית כי בישראל מתייחסים ברצינות למושג “ריבונות”.