עגלה ערופה לשווא
אריה אלדד
מספרים על אישה אחת שפגשה את חברתה וסיפרה לה בזעם כי בעלה מתכוון להביא אישה שנייה אל ביתם. השתיים דנו במנעד התגובות האפשרי – מתביעת גט בשם חרם רבנו גרשם מאור הגולה שאסר את הביגמיה – ועד הטמנת לבנת חבלה ברכבו של הבעל. כעבור שבוע הייתה האישה רגועה הרבה יותר: המופקרת הזו כבר אצלנו בבית , סיפרה לחברתה,אבל בעלי אומר שאני לא חייבת להסכים.
בשבוע שעבר נשא נפתלי בנט נאום לוחמני, וזכה לתשואות קהל בוחריו. בנט התחייב שמפלגתו תפרוש ללא היסוס מהקואליציה אם הממשלה תאמץ את המסמך שמזכיר המדינה קרי מתכוון להניח. שר השיכון אורי אריאל, היה מפורט הרבה יותר בראיון שנתן לזאב קם בסוף השבוע :” אם כל גורם מוסמך, כמו הממשלה, הקבינט או הכנסת יאשר מסמך שיהיה בו אזכור לקווי 67 אנחנו נפרוש מהממשלה “.
עד כאן עסקו לכאורה בנט ואריאל בהטמנת לבנת חבלה פרלמנטארית במרכבת הקואליציה. הם מאיימים בגט. אלא שההכרזות המתלהמות הללו היו ריקות מתוכן , ונועדו רק לאוזני בוחרי הבית היהודי. לבנט ולאריאל אין כנראה בעיה אם ראש הממשלה עצמו יאמץ את מסמך קרי וינחה את ציפי לבני להמשיך במו”מ עם הרש”פ על בסיס המסמך, קרי : על בסיס חלוקת ירושלים וקווי 67 – כל עוד הם לא נדרשו להסכים, כל עוד הם יוכלו לטעון באזני בוחריהם “ידינו לא שפכו את הדם” .הם מתעלמים מעיקרון האחריות המשותפת של הממשלה.
הבית היהודי אינו עוזב את הבית גם לאחר שהובאה אליו אישה זרה, לאחר שהובערה בו אש זרה, אש הקמת מדינה פלשתינאית על בסיס קווי 67, כי “הוא לא נדרש להסכים”.
אמת נכון,כבר כשנכנסה מפלגת הבית היהודי לממשלה לפני שנה , היה ידוע להם ולציבור שבחר בהם כי נתניהו תומך בהקמת מדינה פלשתינאית. מה היה התירוץ שלהם? ששום דבר לא יצא מזה. שלא יהיה משא ומתן ואם יהיה – הוא ייגמר בלא כלום. בינתיים מסתבר כי המו”מ מתקדם. מסמך קרי מתגבש והולך ומכתיב לשני הצדדים עקרונות שעליהם לקבל כדי להמשיך במו”מ, ונותרו רק שני סעיפים כקווי הגנה אחרונים של ממשלת נתנהו על כל מרכיביה : סידורי הביטחון לאחר נסיגת ישראל מבקעת הירדן, והכרה פלשתינאית במדינת ישראל כמדינת העם היהודי. הסעיף הראשון הוא כמותי ולא איכותי. והסעיף השני, המהותי והעקרוני, הופך אותנו לבני ערובה של הגמישות הניסוחית של קרי או התקף תבונה פרגמאטית פתאומי של אבו מאזן. נשיא ישראל כבר החל השבוע במסע החתרנות שלו גם נגד העיקרון הזה, ובתוך הנסיגה המבוהלת הזו של ישראל מחפירות חייה – יושבים מנהיגי הבית היהודי ומשתעשעים במילים.
תורת ישראל עוסקת בדין חלל הנמצא בארץ ישראל כשאין יודעים מי רצח אותו. זקני העיר הקרובה ביותר צריכים לקחת עגלה אל הנחל הקרוב, לערוף את ראשה, לרחוץ ידיהם מן הדם ולהישבע :”ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו”. מנהיגי הבית היהודי לא יוכלו לשאת שבועה זו אם ארץ ישראל תיפול חלל בתהליך המדיני הנוכחי.
כתבות נוספות
