סרבנים או טפילים?
פרופ’ אריה אלדד
אחת לכמה שנים הציבור הישראלי מתעורר לסוגיית סרבני המצפון. אלו שאינם רוצים לשרת בצבא. אין הם עשויים מקשה אחת ולא כולם מגיעים לסרוב מאותה נקודת מוצא. יש בהם כאלו המסרבים לשרת בצבא ישראל משום שבעיניהם הוא “צבא אקיבוש” ויש כאלו המתנגדים לכל שירות צבאי באשר הוא, לנשיאת נשק, ללבישת מדים. פציפיסטים גלובליים, ולאו דווקא בהקשר המלחמה שלנו בערבים.
אני יודע, כמו הרוב המכריע של הציבור היהודי בארץ, שאנו חיים כאן, בשלווה היחסית ( למה שקורה סביבנו) רק הודות לצה”ל, ולזרועות הביטחון האחרות. רק מטומטם או מיתמם יכול לגלגל עיניים ולטעון כי אם נניח את חרבנו – יעשו זאת כך גם הערבים. אין לי זמן לעסוק במטומטמים או במיתממים.
לעומתם יש כאלו שאינם תמים ואינם מיתממים והם, בכוונת זדון, מנסים לרתום לעגלה “המוסרית” שלהם צעירים מבולבלים ואובדי דרך, שאינם מבינים באמת את מציאות חיינו, והיו רוצים לראות את ישראל נחלשת , את צעיריה מסרבים בהמוניהם לשרת בצבא. הללו הם אויבי ישראל מבית – ערבים או שמאלנים קיצוניים, שמתפללים לחורבנה של ישראל. להבנתי עונשו של מי שמסית לאי שרות בצבא צריך להיות חמור מעונשו של הסרבן עצמו, ממש כפי שעונשו של סוחר הסמים צריך להיות קשה אלף מונים מעונשו של המשתמש.
אינני יודע לאיזו תת-קבוצה של סרבני מצפון שייכת תאיר קמינר. ולמען האמת – זה גם לא מאד מעניין אותי. אני סבור שכאשר אדם בגיר מציג התנגדות מוסרית לשרת בצבא ישראל צריך לאפשר לו שלא לשרת. ובלבד שלא יצא נשכר, והחברה לא תפסיד מסרבנותו. ו”הרווח” שלו לא יעודד אחרים להשתמט. מותר להיות סרבן מצפון. אסור להיות טפיל החי על חשבון אחרים.
אותם סרבנים מעטים צריכים לקבל אפשרות לשירות לאומי – על פי בחירת המדינה – במקום שירות צבאי. זה צריך להיות גם החוק לגבי כל מי שמקבל פטור משירות צבאי מסיבות שאינן רפואיות. יהודים כערבים. אינני מתכון לאיזו “התנדבות” בעמותה שמאלנית המכפישה את המדינה. לא ב”בצלם”, לא ב”שלום עכשיו” או ב”שוברים שתיקה”. גם לא “עבודות שירות” ברכיבה טיפולית על לאמות או ריפוי באמצעות צפייה בקרוקודילים. או כל הנפצה מעין זו. אך אם חסר כוח עזר לעבודות ניקיון, הצעת מיטות וחלוקת אוכל לחולים המאושפזים בבית החולים באילת או בצפת – זו חלופה ראויה. ואם זקוקים לעוזרי-כבאים, עוזרי שוטרים או פועלי מיחזור פסולת – גם אלו חלפות ראויות. הן אינן כרוכות כמובן בסיכון חיי אדם, כמו זה שהחיילים הקרביים נוטלים עליהם, אך הכל יודעים כי רק מקצת החיילים באמת מסכנים את חייהם.
ואותם סרבנים שיסרבו גם לשירות לאומי, כמו צעירים ערבים רבים שאינם רוצים בשום דרך לשרת את המדינה – גם עליהם אין לכפות שירות צבאי. אך את מדי צה”ל יצטרכו להמיר במדי אסירים. ולהכלא לכל תקופת השירות הצבאי שהחוק השית עליהם. שנתיים, או שלוש. יום ביום. בלא הנחות וניכוי שליש, בלא “עבודות חוץ” או הטבות אחרות העושות את המאסר פלסתר. מצפון הוא סגולה נפשית נעלה ואפשר לכבדה כל עוד אינה מהווה כסות לסתם השתמטות.
כתבות נוספות
