נבנה ארצנו, ארץ מולדת.
פרופ’ אריה אלדד
איילת שקד אומרת שהיא מתכוונת להקים 12 יישובים יהודיים בנגב. לחזק גם את ההתיישבות בגליל וברמת הגולן.
היא מספרת כי הרבה שנים התקיימה כמעט-הקפאה של ההתיישבות. מנהל התכנון הממשלתי תמך בעיבוי היישובים הקיימים והתנגד, אידיאולוגית, להקמת יישובים חדשים. גם איש הליכוד ומי שהיה יו”ר המועצה הלאומית לכלכלה של נתניהו, פרופ’ אבי שמחון , היה מן המתנגדים. אבל התיישבות היא ערך ציוני. לא כלכלי.
שקד מצאה במשרדה הרבה תוכניות, ומעט ביצוע. היא לא “המציאה” את 12 היישובים שברשימה שלה. היא רק מודיעה שהיא מתכוונת לדחוף להקמתם. יישובי בקעת ערד ( מתוכם אחד לבדואים) כסיף – עיר חרדית ליד ערד, ניצנית ואשל הנשיא ודיה ושלח ועיר אובות וחנון וחירן ויתיר – כולם בשלבי אישור שונים, ועוד כמה בשלבי ייזום מוקדמים.
הנגב משתרע על כ60% משטח מדינת ישראל. במחוז הדרום חיים למעלה ממיליון ורבע בני אדם. כ280000 מהם – בדואים. ואף שהבדואים בנגב מהווים רק כ22% מהאוכלוסיה במחוז הדרום הם תופסים , באישור ובד”כ בלעדיו, את רוב השטחים הבנויים בנגב. היישובים היהודים מתוכננים. כל בית וכל עמוד תאורה זקוק לעשרות אישורים עד שהוא קם. יש תכניות איזוריות ומקומיות וועדות תכנון והתנגדויות ועתירות, וקו כחול, והחלטת ממשלה ראשונה ושניה. גם לכן לא מקימים יישובים יהודיים חדשים . ערן דורון, ראש מועצת רמת-נגב אמר פעם כי בלילה אחד, ב1946 הקימו היהודים 11 יישובים. ואילו עתה לא קם גם יישוב אחד ב-11 שנים. ואילו הבדואים אינם נזקקים לכל אלו. כששים אלף בתים לא חוקיים בנו בנגב. “חוק החשמל” שהעבירה הקואליציה לאחרונה הוא הבוסטר המבטיח כי שוד הקרקעות בידי הערבים יימשך בכל הארץ ולא תהיה שום אכיפה. כ-100000 בדואים חיים ב”פזורה”, וזו כשמה כן היא. מפוזרת ותופסת את שטחים עצומים, כי ככה הם רוצים. והמדינה שקופה מבחינתם.
ממשלות ישראל לדורותיהן ניסו להיאבק בתופעת שוד קרקעות הלאום על ידי הבדואים. ניסו אכיפה והריסה ( ובדרך כלל נרתעו מיד), ניסו תכנון והתכנסות לעיירות, ( ונתקלו באי שיתוף פעולה אלים מצד הבדואים ), ניסו ייעור לתפיסת שטח, וניסו להקים יישובים חדשים ליהודים.
אבל לא באמת הקימו. בעיקר דיברו, והחליטו, והחליטו שוב. וכדררו את ההחלטה מועדה לועדה. פעם בכמה שנים התבשרנו על “החלטת ממשלה להקים X יישובים חדשים ליהודים בנגב”. אבל אלו שטרחו לבדוק גילו כי מדובר בהכרזות ממוחזרות.
לא כל היהודים רוצים להצטופף בגוש דן כדי להתלונן על יוקר המגורים והפקקים. עשרות גרעיני התיישבות פנו למוסדות המיישבים ובקשו שטח להקמת יישוב. שרת הפנים איילת שקד סיפרה לי השבוע כי חוץ מגרעין “הראל” (עליו סיפרתי בטורים אלו כבר לפני חודשים אחדים, גרעין הממתין כבר למעלה מעשר שנים להקצאת שטח), יש גם גרעין המיועד ליישוב חירן היושב גם הוא “בינתיים” , מ- 2010… ביער יתיר. מצוקת הדיור בכל הארץ חמורה, בייחוד בקרב החרדים. אם תוקם עיר חרדית – תתמלא מיד. אם יקומו יישובים קהילתיים – הביקוש יהיה גדול מההיצע.
אבל הממשלות בעשורים האחרונים, בעיקר דיברו על הנגב. ועשו מעט.
לפני 30 שנה החלו לקום בהר הנגב “חוות בודדים”. הקמתם התקבלה בברכת הממשלה, אבל בהתנגדות גורפת של גורמי התכנון, בסחבת מחרידה באישורים והקצאות, באינתיפדה של עמותות שמאל, זכויות אדם, איכות הסביבה, וגופים “ירוקים” , שנימקו באלף תירוצים למה אסור לתת ליהודים לתפוס שטחים ריקים בנגב כי זה רע ללטאות ולעכברי הריצה, לחיפושיות, לקוצים ולאבנים. רק שאיש מהצבועים הללו לא נזעק כאשר הבדואים תפסו עוד ועוד “שטחים פתוחים”, הקימו תחנות דלק פיראטיות שזיהמו את מי התהום, ועדרי הצאן שלהם השמידו את הצמחייה בשטח. רונלד סטורס, הבריטי שהיה מושל צפון סיני בימי המנדט (ואחר כך מושל ירושלים) קבע לפני 100 שנה כי הבדואי אינו בן המדבר – הוא אבי המדבר.
כך התנגדו האגודה לזכויות האזרח , “מקום” ועדאללה לכל תכנית, כמו למשל ל”מבואות ערד”, להקמת 7 יישובים יהודיים. התכנית שכוונתה האסטרטגית המובהקת – הקמת חיץ בין הבדואים בנגב וערביי הר חברון – היתה לצנינים בעיניהם. והיהודים , מי מהם מתוך תמימות ורצון להגן על החיפושיות, מי מהם מתוך כוונת זדון אנטי ציונית – תמכו בתביעות הערביות ווהתייצבו להכשיל כל ניסיון להתיישבות יהודית. הם העלו מאות התנגדויות לוועדות התכנון, גם עתרו לבג”צ וטענו כי “היישובים הללו בלתי חוקיים”. בג”צ דחה את טענותיהם. מ-2010 מתנגד המשרד להגנת הסביבה להקמת יישובים חדשים בבקעת ערד או בנגב בכלל. החברה להגנת הטבע היא גוף “ירוק”. אבל הם מתנגדים גם לייעור בנגב. הם אולי הגוף “הירוק” היחידי בעולם שמתנגד לעצים. מבחינתם – יש להשאיר את השממה כדי שהבדואים יתפשטו עליה, רק לא ליישב יהודים ברחבי מולדתם. שיצטופפו בערים.
מאמר מ- 2012 באתר “אקולוגיה וסביבה” על “השפעת חוות הבודדים בנגב על המגוון הביולוגי” מדבר לכאורה על פגיעה במגוון הנחשים המכרסמים והחיפושיות, אבל בין השורות לא קשה לקרוא כי ה”מגוון הביולוגי” שהם חוששים מפניו אינו אלא תוספת יהודים לנגב, שהם החליטו כי רק לבדואים מותר לרמוס בו את החיפושיות.
אפילו בשטחים הריקים-גם-מבדואים בפיתחת ניצנה מתנגדים השמאלנים להקמת יישוב מטעמים של “צדק חלוקתי”. ורק לאחרונה שמענו כי מרב מיכאלי מתנגדת להקמת 12 היישובים היהודיים בנגב ( כעיסקת חבילה עם הלבנת יישובים לבדואים). כלומר – לערבים כן. ליהודים – אולי, פעם, אם לא יהיו התנגדויות או לטאות.
גם מצד כמה ראשי ערים ותיקות בנגב נשמעו התנגדויות. ראש עירית ערד ניסן בן חמו חושש שמא הקמת יישובים צמודי קרקע בסמוך לעירו תשאב ממנה את האוכלוסיות החזקות. האם אינו חושש שהבדואים יסגרו על עירו מכל עבר? שבכל עת שיעלה רצון מלפניהם יפילו שוב את כל עמודי התאורה בכביש 31 המוליך לערד ויציבו מארבי אבנים לכל רכב עובר? האם אין הוא חושש שדוקא מצב זה יבריח אוכלוסיות חזקות מעירו?
אחד מהישובים שאיילת שקד מבטיחה לקדם הוא עיר אובות. להלן תקציר הפרקים הקודמים:
ב 1967 יזמה קבוצת אמריקאים הזויים את הקמת היישוב בערבה. למה הזויים? כי הם ביקשו לשלב אורח חיים חרדי עם אמונה בישו. כבר ב1978 החליטה הממשלה להקים שם יישוב, ושום דבר לא קרה. כיום מתגוררות במקום משפחה יהודית אחת ושתי משפחות בדואיות שפלשו לשטח ויש צורך לפנותן. אבל הן מתעקשות והמדינה חובקת ידיים. מועצת התכנון הארצית אישרה הקמת יישוב ל450 משפחות. איילת שקד אומרת שעכשיו מחכים להחלטת ממשלה שניה.
שקד גם מתכוונת , בעיקר לטובת הגליל, לתקן את “חוק ועדות הקבלה”. זה החוק הקובע שביישוב המונה עד 400 משפחות מותר לקיים ועדת קבלה היכולה לקבוע מי יתקבל ליישוב. אבל החוק הזה חונק היום יישובים ומונע הגדלתם. צפוי כי מפלגות השמאל יתנגדו לתיקון. היא גם רוצה להכפיל את מספר המתיישבים היהודים בגולן. ואפילו כבר חתמה על “הקו הכחול” של “רמת טראמפ”. יש להניח כי מה שאמר לאחרונה על נתניהו לא יפגע בתכניות הללו. אולי להיפך.
תכניות ההתיישבות של שקד מבורכות .אני מאמין שהיא אכן רוצה לבצע אותן. אבל לאור כל מה שנכתב כאן אנו מבינים כי הקמת יישובים חדשים נמשכת שנים רבות . בעוד כשנה וחצי צפויה שקד לעזוב את משרד הפנים ולהיות שרת המשפטים. כמה יישובים יהודיים יקומו עד אז בידי הממשלה שלרע”מ יש בה זכות וטו?
(צילום-הארכיון הציוני)
כתבות נוספות
