משפט שלמה
פרופ’ אריה אלדד
בספר מלכים א’ בפרק ג’ מסופר על שתי נשים שגרו בבית אחד, ושתיהן ילדו. אחד התינוקות מת ואמו האומללה החליפה בין התינוקות . הנשים בא אל המלך שלמה למשפט. שלמה ציווה לגזור את הילד החי ולחלקו בין שתי הנשים. האם האמיתית חסה על תינוקה והיתה מוכנה למסרו לאם השכולה, רק כדי להותיר את בנה בחיים. האם השניה אמרה “: גַּם לִי גַם לָךְ לֹא יִהְיֶה, גְּזֹרוּ.”. ומכך למד שלמה מי האם האמיתית.
במשפט זה נזכרתי כשקראתי בסוף השבוע ב”הארץ” את הכתבה של ניר חסון על “קברי המלכים” בירושלים. הסיפור בקצרה הוא : בצפון ירושלים, נמצא במאה ה19 אתר קבורה מפואר. מכתבי יוסף בן מתתיהו ניתן ללמוד כי זהו אתר הקבורה של הלני המלכה וכך סבורים גם ארכיאולוגים רבים. את ארון הקבורה המפואר שמצא שם העביר הארכיאולוג פליסיאן דה סוסי לצרפת , והסרקופג השדוד שוכן בלובר עד ימינו. יהודיה צרפתיה, ברטה אמליה ברטראנד רכשה ב1878 את מתחם הקבורה והקדישה אותה בצוואתה “אחוזת עולם ליהודים”. אחד מיורשיה התעלם מהצוואה ונתן את השטח במתנה לממשלת צרפת וזו מחזיקה בה עד היום.עד לפני שנים אחדות היה האתר המפואר פתוח למבקרים, אך בשנים האחרונות, לאחר שבית הדין הרבני לענייני הקדשות החל לגלות בו ענין, הוגשה תביעה בבית הדין הרבני לקבל את השטח. ממשלת צרפת מחתה בחריפות. משרד החוץ שלנו נבהל, והצרפתים נעלו את המתחם כדי שאיש לא יוכל לבקר בו. הם שיפצו את אתר הקבר והודיעו לממשלת ישראל כי יתירו ביקורים במקום רק אם ממשלת ישראל תכיר רשמית בבעלות הצרפתית וכי לא יוגשו שום תביעות נגדם. קבוצות חרדים החלו מגיעות למקום, להתפלל בשעריו הנעולים ולמחות על סגירתו. גם הערבים התערבו. כי אינם רוצים יהודים במקום. ממשלת צרפת חוששת שאם המקום יהפך אתר תפילות יהודי – הדבר יחזק את אחיזת ישראל במזרח ירושלים, בחסות צרפתית.
הכניעה הצרפתית לתביעות הערבים מוכרת לנו היטב מימי דה-גול: האמברגו על נשק מימי מלחמת ששת הימים, דבריו על העם היהודי “עם גאה ושתלטני”, הסטי”ילים משרבורג, וכיוצא באלו ביטויי-עוינות ותמיכה בערבים. בכך אין חדש. אבל תמיכה מפתיעה לעמדה הצרפתית הגיעה מכיוונו של מנהל מרחב ירושלים ברשות העתיקות, ד”ר יובל ברוך, שאמר “יש מגמה שאתרים ארכיאולוגיים מקבלים מעמד של קדושה, והבעייה היא שאם זה קורה – הארכיאולוגיה תמיד מפסידה.” ד”ר ברוך סבור שאם מגיעים לאתר עתיקות מבקרים דתיים ומתפללים בו “מבקרים שלא באים למטרת פולחן לא תמיד מוצאים בהם את מקומם”. הכותרת לכתבה של חסון היתה “הסיוט של הארכיאולוגים: קבר קדוש”.
אכן ממש כך. מחשש שמא סתם מבקרים לא ירגישו נוח כי יהודים דתיים מבקרים באתר עתיק שהם סבורים שקבורים בו מלכי עם ישראל ונכבדיו, ומתפללים בו – מעדיף ארכיאולוג מרחב ירושלים כי המקום יהיה סגור כליל. שלא יבקרו בו לא יהודים חרדים, לא סתם יהודים, וגם לא תיירים. ” גם לי גם לה לא יהיה”.
ניתן אולי להבין אנשי שמירת הטבע המעדיפים ששמורות מסויימות יהיו סגורות לחלוטין לקהל, כדי שלטאות ביישניות לא יופרעו. אבל אי אפשר לקבל גישה אנטי דתית בכלל ואנטי יהודית-דתית בפרט מצד ארכיאולוג. ואגב – כבר פגשתי בעבר בד”ר ברוך בבית המשפט כשביקשתי לדעת מה עושה רשות העתיקות כדי למנוע פגיעה בעתיקות בהר הבית. הוא התעקש שלא למסור שום פרטים שיסייעו ליהודים להיאבק בהרס העתיקות בהר. שם לא ניסה לפעול כדי שהר הבית לא יהיה רק “אתר מוסלמי קדוש”. לא נלחם בכל כוח סמכותו למנוע הרס עתיקות מימי הבית הראשון והשני, או לפחות לחשוף את השחתתם הזדונית בידי הערבים. הוא גם כועס על אוונגליסטים המתפללים במעין השילוח ובמדרגות חולדה בדרום הר הבית, ועל יהודים רפורמים וקונסרבטיבים המתפללים ב”עזרת ישראל” בגן הארכיאולוגי מדרום לכתל. אך לפלא הוא שלא ביקש לסלק את כל המתפללים מרחבת הכתל כי הם מפריעים לתיירים.
שלמה המלך הבין כי מי שאומרת “גם לי גם לך לא יהיה” מצהיר בעצם שהוא מרגיש שהילד אינו שלה ומוכן שתיגזר עליו מיתה. ארכיאולוג המרחב מעדיף שאתר עתיקות חשוב יעמוד נעול ואיש לא יבקר בו – ובלבד שיהודים לא יתפללו בו.
כתבות נוספות
