מפקדים למען כניעה.
פרופ’ אריה אלדד
גוף פוליטי שמאלי הנקרא “מפקדים למען ביטחון ישראל” פנה השבוע לנתניהו, לגנץ ולאשכנזי והפציר בהם לשתף פעולה עם נשיא ארה”ב ביידן המבקש לשוב ולחתום על הסכם הגרעין עם איראן. כזכור חתם אובמה על ההסכם תוך שהוא מתעלם לחלוטין מהתנגדותה הגורפת של ישראל. ידיד ישראל טראמפ פרש ממנו והטיל על איראן סנקציות כבדות . ועתה, כך נראה, עומד ביידן לשוב אל מלכודת ההסכם הזה. “מפקדים למען ביטחון ישראל” סבורים שהסכם הגרעין עם איראן אמנם אינו מושלם אבל ישראל צריכה לתמוך בו.
המפקדים הבכירים בדימוס דואגים לביטחון ישראל. את מכתבם לראשי ממשלת ישראל ניסחו השבוע לאחר שהקימו מתוכם ( וגם צרפו מומחים חיצוניים) צוות שהורכב מאנשי צבא, המוסד, הועדה לאנרגיה אטומית והמטה לביטחון לאומי. איני חולק על הבנתם בסוגיית הגרעין בכלל וזה האיראני בפרט. ובכל זאת אני מגדיר אותם “גוף פוליטי שמאלי”.
לא רק אני, כמובן. בדף הפייסבוק שלהם, הם מגדירים את עצמם “גוף פוליטי”. ואם כבר פוליטי – הם שמאל. הם קראו לנתניהו לאמץ את “יוזמת השלום הערבית” (שהיא נסיגה לקוי 67 כולל מזרח ירושלים) כבסיס למו”מ עם הפלשתינאים. מבחינתי, מי שתומך בהקמת מדינה פלשתינאית בלב המולדת שלנו הוא “שמאל”. ולכן “מפקדים למען ביטחון ישראל” הם גוף פוליטי שמאלי. עתה רק נותר לברר האם אפשר בכלל להפריד בסוגיה האיראנית בין עמדה “מקצועית” לעמדה “פוליטית”.
לפני שנים אחדות שקלה ישראל לתקוף את אתרי הגרעין באיראן. רוב ראשי מערכות הביטחון באותה עת ( 2010-2012) התנגדו לתקיפה כזו, כי חשבו שיש אמצעים אחרים העשויים לעצור את איראן ביתר יעילות , ויש חובה למצות אותם לפני שיוצאים למלחמה. בין המתנגדים – יובל דיסקין, מאיר דגן ע”ה, וגבי אשכנזי. ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון שלו אהוד ברק צידדו במהלך צבאי. לימים טען ברק שאשכנזי טרפד את המהלך באמצעות הנימוק “צה”ל אינו מוכן לפעולה”. אחר כך פרשו דגן ואשכנזי. מחליפיהם – בני גנץ ותמיר פרדו – התנגדו גם הם. איני יודע אם גם אהוד ברק בעצם התנגד מראש לתקיפה ותמך בה רק כלפי חוץ כדי להפוך את עצמו לחיוני בעיני נתניהו ( באותה עת כבר לא היה לברק כוח פוליטי משמעותי). על כל פנים: יום אחד חזר ברק מארה”ב אחרי שהמיר את דעתו, והפך מתנגד למהלך צבאי באיראן. האם זה היה שינוי עמדה מקצועי או פוליטי? השאלה אינה לגיטימית. מדובר באהוד ברק. על כל פנים – מי שהתנגד לפני עשור למהלך הצבאי ממוקם היום בצדה השמאלי של המפה.
בימים אלו מגבש ממשל ביידן את מדיניותו מול איראן. כל הסימנים מעידים על כך שהנשיא החדש מתכוון לשוב למדיניות אובמה ולהסכם הגרעין. אולי עם תיקונים קוסמטיים קלים. זהו הסכם המסכן את עצם קיומה של ישראל כיון שגם אם נאמין שאיראן תדבק בכל תו ותג הכתובים בו – בעוד שנים אחדות תוכל לפתח נשק גרעיני באין מפריע . תומכי ההסכם בתוכנו טוענים שהסנקציות של טראמפ אמנם העיקו מאד על איראן אך לא מנעו ממנה להתקדם לעבר הפצצה. בכך הם מוכיחים כי מאיר דגן ע”ה שדרש לדחות מהלך צבאי משום שהאמין שסנקציות חריפות יעצרו את איראן – טעה. אפילו החנק הכלכלי האמריקאי לא בלם אותה. ובעצם הימים שישראל מתמודדת בזהירות עם הממשל החדש ומבהירה לו עד כמה היא מתנגדת להסכם הגרעין ואילו סכנות קיומיות הוא טומן בחובו – באו “המפקדים למען ביטחון ישראל” לתקוע מקל, שלא לומר סכין, במאמצים של ממשלת ישראל.
לו רצו להביע דעתם הדיסקרטית בפני נתניהו גנץ ואשכנזי היו כותבים להם אישית, ולא מפרסמים את מכתבם בכל ערוצי התקשורת, ודאי לא מפרסמים אותו מיד גם באנגלית, בדף הפייסבוק שלהם. אבל המכתב שלהם מיועד לביידן ולא לנתניהו. לכל אנשי אובמה שחזרו לממשל ביידן ולא לגנץ או אשכנזי. כי ככה השמאל הישראלי רגיל לעבוד.
המומחים הביטחוניים מטעם “מפקדים למען ביטחון ישראל” תומכים במהלך הדיפלומטי של ביידן. בין השאר – בהקמה מחדש של “פורום איראן” עם הממשל האמריקאי ( אותו פורום שבחסותו הסתיר אובמה מישראל את המו”מ עם איראן בשלבי גיבוש הסכם הגרעין). הם קוראים לשיבה אל הסכם הגרעין המסוכן ההוא. למען הכסת”ח שלהם הם מדגישים כמובן שיש צורך לוודא שאיראן לא מפירה אותו, לא מפתחת טילים גרעיניים ובכלל- מתנהגת כמו שוויץ ביום בהיר. אבל גם הם יודעים, כשאינם משקרים לעצמם – שאיראן חותרת לפצצה וגם שיפור של מאה סעיפים בהסכם לא יעצור אותה.
אינני טוען שכל מומחה שמתנגד למלחמה עם איראן ומאמין בדיפלומטיה – עושה זאת בהכרח כי הוא בעל השקפת עולם שמאלנית, או צ’מברלינית, אבל כש”מפקדים למען ביטחון ישראל” פורשים חסותם על גוף המומחים הזה וגילוי הדעת מתפרסם מטעמו – הם עושים זאת מטעמים פוליטיים.
ואולי הם גוף פוליטי שמאלני , אבל – גם צודקים ?
זהו, שהם לא. לפחות – אין להם קבלות כאלו.
“מפקדים למען ביטחון ישראל” נולדו לכאורה רק ב2014. אחרי “צוק איתן”, אותו מבצע כבד דמים שהיה תוצאה ישירה של פשע ההתנתקות מחבל עזה. אבל רפרוף קצר ברשימת חבריהם מעידה על כך שאינם אלא גלגול של גוף קודם, של אנשי ביטחון בעלי השקפת עולם שמאלית מאד. “המועצה לשלום וביטחון” שנוסד ב1988. אחרי שכל תחזיותיהם והמלצותיהם של חברי “המועצה” התרסקו לרסיסים – הם חדלו לפעול, ונולדו בשם חדש. כי מי ירצה לקנות הסכם משומש ממי שאמרו שהסכמי אוסלו “יורידו את הטרור”? מי יקבל הצעתם לקו גבול אחרי שהמליצו לסגת מהגולן (“הנסיגה טובה לביטחון ישראל”). גם “ההתנתקות” מחבל עזה , כך הבטיחו, תשפר את המצב הביטחוני בדרום בפרט ובארץ בכלל. במסגרת השיפור קיבלנו את חטיפת גלעד שליט, “גשמי קיץ” “חורף חם” “עופרת יצוקה” “עמוד ענן”, “צוק איתן” ואלפי הרקטות שביניהם. את כל ההבטחות שלהם לשלום, לרגיעה, לצמצום הטרור ולשיפור המצב הביטחוני שלהם , אם רק ניסוג, נתקפל, ניכנע – פיזרו פושטי הרגל הללו כ”מומחים ביטחוניים”, לא חלילה כיון שהם היו, ועודם, שמאלנים. וכשחזרו כל ההמחאות שלהם עם חותמת “אין כיסוי” , וכשהפכו חדלי פרעון ממש – התפרקו והקימו גוף בורסאי חדש. עכשיו הם מתרכזים בפיזור הבטחות לגבי הסכם הגרעין עם איראן, אבל הטעם המרכזי לקיומם הוא הקמת מדינה פלשתינאית.
לו היו באים לטעון : אין לישראל יכולת צבאית לחסל את תעשיית הגרעין האיראנית, ולכן הסכם הגרעין הוא הרע במיעוטו – אולי היה טעם להתווכח איתם. אבל זו אינה טענתם. והסכם הגרעין הוא עבורם רק התירוץ. הם רוצים שנסמוך רק על ביידן. שעצם קיומה של ישראל יהיה תלוי בארה”ב. ואז לא תהיה לישראל ברירה אלא לקבל את כל תכתיביה של ארה”ב גם בעניינים אחרים, כמו הענין המרכזי של “המפקדים” – המדינה הפלשתינאית.
כתבות נוספות
