מסירות נפש
פרופ’ אריה אלדד
בשבוע שעבר עורר שר החינוך סערה כשהשתמש בביטוי “מסירות נפש” על יישוב ארץ ישראל. בארוע לציון חמש נים לפטירתו של הרב חנן פורת אמר בנט : “אנחנו צריכים לסמן את החלום והחלום הוא שיהודה ושומרון יהיו חלק מארץ ישראל הריבונית. אנחנו צריכים לפעול היום, ואנחנו צריכים למסור את הנפש”. והשמאל געש.
ציפי לבני שמסרה את נפשה בשנים האחרונות בעיקר בניסיונות מביכים לשמור על מקומה במערכת הפוליטית ולא נרתעה מלדלג מעל תהומות עמוקים ממפלגה למפלגה תוך חרוף נפש ממש אמרה : “החלום של בנט והמיעוט שהוא מייצג – הוא הסיוט של כל עם ישראל. מדינה עם רוב ערבי, עם סכסוך מתמשך ואלים. בסיוט הזה אנחנו חייבים להיאבק”. וחברת הכנסת קסניה סבטלובה (כשירות לציבור : ח”כ סבטלובה מכהנת במפלגתה של ציפי לבני “התנועה”) הסתכנה בכך שמישהו ישמע עליה ואמרה :” “בנט, כשאתה מדבר על ׳למסור את הנפש לסיפוח יהודה ושומרון, למה אתה מתכוון? למסור עוד נפשות של חיילים ואזרחים שימשיכו לשוב למשפחתם בארונות? למסור את הציונית ואת המדינה היהודית ? את נפשך שלך, ואת חייך הנוחים ברעננה לא תמסור, נכון? . הכי קל להיות גיבור ולמסור חיים של ילדים של אחרים. נחמד שאתה מוכן למסור נפשות – זו לא ציונות, זו משיחיות חסרת אחריות . ואנחנו לא נאפשר לך זאת״. נתעלם מגסותה ובורותה. וכי מנין לה לדעת מה היא סיירת מטכ”ל ומהי יחידת מגלן? גם דוברי מר”צ מפלגת העבודה הצטרפו לתגובות.
הערה אחת על הבורות :”מסירות נפש” היה ביטוי שתיאר בעבר רק את הנכונות למות על קידוש השם. אך, כמו הרבה ביטויים שמחירם נשחק בדורות האחרונים אנו מוצאים אותו בהקשרים מגוונים שאינם כרוכים בסיכון חיים כל שהוא. אליעזר בן יהודה ידוע כמי שמסר את נפשו על חידוש השפה העברית. אוהד כדורגל “שרוף” ניחן, על פי אתרים אחדים במסירות נפש ממש. רופאים ואחיות השוקדים על טיפול בחוליהם עושים זאת במסירות נפש. גם עובדות סוציאליות, חברי כנסת חרדים מוסרים את הנפש על תקציבים וסטאטוס קוו. וזכורים לטוב כמובן כל תלמידי החכמים הממיתים עצמם באוהלה של תורה ומוכנים אפילו להקריב למטרה זו את הקריירה הצבאית שלהם.
אבל שר החינוך דיבר על הכוונה להחריב את עמונה בעוד כששה שבועות. “אנחנו לוקחים אחריות. לא עוד פתרונות טקטיים – אלא הסדרה אסטרטגית. בזכות אנשי עמונה, אנשי אמונה, נוביל פתרון אסטרטגי לכלל ההתיישבות.” וכבר למדנו כי ככל שהדיבורים רמים ומפוצצים יותר – הם נועדו להסתיר חדלון רב יותר , אבדן עצות וכוונה לשבת בחיבוק ידיים ולהסתפק בהכרזות רמות. כשהוא מדבר כך אפשר לקרוא בין השורות : על עמונה כבר ויתרנו,אבל בואו ונעשה שימוש בסבל המגורשים מעמונה וננסה להגן על מה שנשאר”.וכדי להמשיך ולשמור על המיצוב ימינה לליכוד הוא גם קורא לחון את אלאור אזריה , עוד טרם הורשע.
עשרים וחמישה חברי כנסת ושרים מן הליכוד חתמו על עצומה הקוראת לראש הממשלה לחוקק את “חוק ההסדרה” שיאפשר הפקעת אדמות שנבנה עליהם יישוב תוך מתן פיצוי, בקרקע ובכסף, לבעלי הקרקע. כל אנשי הליכוד הללו יודעים היטב שהחוק לא יעבור, ואם יעבור – ייפסל על ידי בג”צ. אז מה איכפת להם “למסור את הנפש” ולסכן את חייהם בחתימה על עצומה לוחמנית? כמה לעגו אנשי המחתרות הלוחמות בימי המנדט הבריטי לכל חותמי העצומות, שקראו לפתוח את שערי הארץ הנעולים בפני פליטי ההשמדה באירופה? היו בין חותמי העצומות אז שהעזו אפילו לצאת להפגין או השתתפו ביום צום. לא חלילה שביתת רעב עד מוות אם לא ייפתחו השערים.
ועתה – שרי הבית היהודי, היכולים להפעיל כלי נשק פרלמנטאריים יעילים מאד כמו התניית תמיכה בתקציב בפתרון סוגיית עמונה, משליכים נפשם מנגד . ארץ ישראל חשובה להם מאד. אינני מטיל ספק בכך. אך כשצריך לשקול קיומו של יישוב אחד בארץ ישראל מול המשך ישיבה בקואליציה – הדילמה כבר לא קלה כל כך. ולפיכך: קובע בנט שאנחנו צריכים למסור את הנפש. ודוק : את הנפש ולא את הכסא.
נתניהו הקל עליהם את הדילמה. הוא הדליף משהו עמום על עוד סבב של מגעים עם יצחק הרצוג. עתה יכולים שרי הבית היהודי להסביר למצביעיהם : אם נעזוב את הממשלה מיד ייכנסו במקומנו אנשי “המחנה הציוני”. ומשם הדרך למפולת מדינית, מדינה פלשתינאית, עקירת כל ההתיישבות – קצרה. כבר נכווינו בכגון זה.
גם הממסד של מועצת יש”ע כבר ויתר על עמונה. כפי שויתרו על מיגרון, ועל בתי שכונת האולפנה בבית אל – הם מוותרים על עמונה תמורת עיסקת אוויר עתידית לבניית שכונה חליפית באחד היישובים הקיימים בשומרון, עיסקה שלא תצא לפועל כמובן על רקע המחאות האמריקאיות והאירופיות. והתירוץ ברור : “דווקא בעת הזאת” כשאובמה מחפש דרך לנקום ולהעביר במועצת הביטחון הצעה תוקפנית נגד ישראל – אי אפשר לבנות. לא שם, לא בשום מקום אחר ביהודה ובשומרון, ולא בירושלים. מועצת יש”ע איבדה את יתרונה המוסרי ביום שהשלימה עם העקירה וההתנתקות ושיתפה פעולה עם ממשלת שרון, ולא הצליחה מאז לחזור לעמדת השפעה. גם שדולת ארץ ישראל בכנסת שהייתה בעבר השדולה הגדולה והמשפיעה ביותר בכנסת נאלמה דום ולקתה כנראה בשיתוק עמוק. לאחרונה ראיתי תגובה חריפה מאד שלהם נגד…ארצות הברית. אכן, גיבורים גדולים. הכתובת שלהם צריכה להיות נתניהו ולא אובמה.
מי נותר במאבק הזה? אנשי עמונה, ואנשי הגרעין האידיאולוגי של המתיישבים. הם שהיו מוכנים למסור את הנפש באמת במאבק הקודם בעמונה. ומאות מהם נפגעו במאבק. ולהלן תרגיל במתימטיקה : מאתיים וחמישים מתיישבים שכבו בחדרי המיון בירושלים בתום מעשה ההרס של תשעה בתים בעמונה, לפני למעלה מעשר שנים. כמה גולגלות יצטרכו לוחמי היס”מ ומג”ב לרוצץ כדי להרוס ארבעים בתים? אהוד אולמרט שרצה להוכיח למתיישבים השנואים עליו שגם הוא מסוגל להחריב יישובים, לא רק שרון, הבין אחרי עמונה שלא תהא תפארתו על הדרך הזאת. נתניהו עוד לא למד את הלקח הזה. בניגוד לאולמרט שהסתמך על המרכז והשמאל- כשנתניהו יעשה זאת הוא יאבד את בסיס התמיכה שלו בימין. זה הסיכוי היחידי למסירות נפש אמיתית על ארץ ישראל. לא דיבורים ריקים.
כתבות נוספות
