08/09/2014
מי צריך אותם בכלל? אריה אלדד כל הכבוד לצה"ל. חיילינו סייעו, לפחות במידת מה, לחלץ 30 חיילי או"מ פיליפיניים מכוח אונדו"ף מצפורני דאע"ש או ממלתעות אל קעידה בקונייטרה. כמה עשרות מחבריהם, בני פיג'י, עדיין בשבי בעת כתיבת שורות אלו. עד כאן - הכל טוב. אבל כשאדם רואה את המסכנים הללו, במדיהם המנומרים, בשריוניות הלבנות והמצוחצחות שלהם, עם הנשק שרק לעיתים נדירות הם משתמשים בו , כשממש יורים עליהם ( למעלה מארבעים מהם כבר נהרגו בארבעים שנות פעילותם ברמת הגולן) אבל בורחים בהזדמנות הראשונה, אין לך אלא לשאול: מי צריך אותם בכלל. והכוונה היא לא רק לכוח משקיפי האו"מ להפרדת הכוחות ברמת הגולן המוצב שם מאז מלחמת יום הכיפורים. הכוונה לכל משקיפי וחיילי האו"מ האוכלים כאן חינם מאז מלחמת העצמאות. במקרה הטוב הם לא הביאו תועלת. במקרה הרע הם הפריעו . פעם בשבועיים הם סופרים את הטנקים והתותחים של צה"ל ברמת הגולן כדי לודא שאנחנו לא מפירים את הסכם דילול הכוחות. מה הם עושים בסוריה? בורחים או נחטפים. ואני לא מאשים אותם, ולא על הדיווחים שלהם נשען המודיעין שלנו כדי להעריך אם סוריה מרכזת כוחות. בימי הסכמי שביתת הנשק (1949-1967) הייתה המפקדה שלהם ממוקמת בארמון הנציב הבריטי העליון בשטח הפקר בירושלים. המשקיפים היו מגיעים בכל פעם ש"הפדאיון" היו רוצחים אשה וילדיה, זקן או נערה, , מצלמים ושולחים דו"ח. במקרה מזויע אחד טענו שאין הוכחה שהדם בזירת הרצח הוא דם אדם ולא "דם חמורים" ברצח של 11 נוסעי האוטובוס במעלה עקרבים סרבו לגנות את ירדן ממנה באו הרוצחים. לעומת זאת פרסמו דוחו"ת חריפים אחרי פעולות התגמול של צה"ל בירדן וברצועת עזה. אחרי מבצע קדש הוצב בסיני וברצועת עזה כוח משקיפים מיוחד כדי שיהיה לישראל איזו שהוא עלה תאנה לאחר שנסוגה בלא כל הישג בהוראת ארה"ב וברית המועצות. הם היו אמורים לוודא שמיצרי טיראן יישארו פתוחים , אך כשהחליט נאצר להכניס את צבאו לסיני ולסגור את המיצרים - הוא פשוט דרש מהם להסתלק - והם הלכו. והמיצרים נסגרו. וכשהתעקשו הירדנים לקפוץ על מה שנתפס בעיניהם כמסע לחיסול ישראל ביום הראשון של מלחמת ששת הימים ונכנסו לארמון הנציב - ברחו משם המשקיפים עם מפקדם, אחד גנרל אוד בול. ואיפשרו לחיילי הלגיון להשתלט על הנקודה האיסטרטגית הזו. ארבעה מחיילי החטיבה הירושלמית שילמו בחייהם כדי לסלק משם את הפלוגה הירדנית שהשתלטה על המתחם. הסכמי הפסקת האש של תום מלחמת העצמאות, שנחתמו ברודוס ב1949 מתו במלחמת ששת הימים, מה שלא מנע מהאו"מ לתבוע את החזרת המשקיפים לארמון הנציב "כדי לפקח על הפסקת האש". הפסקת האש הוחלפה מזמן בהסכמי שלום עם ירדן ומצריים. אך הם עוד שם. נכון היה להקים שם את משכן נשיאי ישראל, ממשלת ישראל של אשכול שהחליטה תחילה שלא לתת להם דריסת רגל בארמון - העדיפה לאחר מכן להיכנע לדרישות מזכיר האו"מ ולהחזיר לשם את כוח האו"מ כדי שישקיף משם אל תעלת סואץ, רמת הגולן ופיתולי הירדן. הם לא הביאו שום תועלת במלחמת יום הכיפורים, וגרמו לנו נזק בלבנון, כאשר מחבלי חיזבאללה פעלו ממש מתחת למוצביהם כדי להרוג חיילי צה"ל ולחטוף את הגופות, ואפילו לא דיווחו לישראל על מה שראו. אך כאשר פעל צה"ל בלבנון היה עליו לעיתים להימנע מפעולה כדי שלא לפגוע במטרות הדמות הלבנות. הם כבר עלו מיליארדים. יערות גשם נכרתו כדי לייצר את הטונות של דוחו"ת נייר שהם מפיקים, שאיש אינו קורא. בכסף אפשר היה ליישב פליטים פלשתינאים או להאכיל רעבים באפריקה. והם יושבים בירושלים כעצם בגרון. כשריד להיות נציב זר בירושלים. כזכר לתביעה לבינאום ירושלים. הגיעה העת לסיים את הפארסה הזאת.
כתבות נוספות
