מי מחליט כאן?
פרופ’ אריה אלדד
בשנת 2011 , ידעו חברי ועדת החוץ והביטחון , , כמו גם רוב האזרחים שקראו עיתונים, שישראל ניצבת בפני חלון ההזדמנויות האחרון לפעולה צבאית לחיסול תכנית הגרעין האיראנית. הייתי בין אלו שחשבו שישראל צריכה לנקוט בצעד כזה, גם אם הממשל האמריקאי של אובמה מתנגד.
אז חשבתי שנתניהו נרתע וישראל לא תקפה בגלל ההתנגדות האמריקאית. אמנם ידענו גם על התנגדות הרמטכ”ל וראש המוסד למהלך צבאי כזה. אך לא ידענו על עצמת ההתנגדות. רק שר הביטחון אהוד ברק ניצב לצד נתניהו. כשגם הוא התקפל היה ברור שהענין גמור. חלון ההזדמנות נסגר..
בשבוע שעבר , בתכנית “עובדה” של אילנה דיין דיבר ראש המוסד לשעבר תמיר פרדו. תשומת הלב התקשורתית והציבורית נמשכה מיד למה שנאמר על הנחיה כבייכול של נתניהו לראש השב”כ יורם כהן להאזין לטלפונים של הרמטכ”ל וראש המוסד. אבל זה כמובן לא היה הדבר החשוב שנאמר באותו ראיון. בפתח תכניתה הסבירה דיין כי אחרי שנתניהו חשף בשידור טלויזיה את גילוי ארכיון הגרעין האיראני “הבין תמיר פרדו שהכללים השתנו. מה שפעם היה לגמרי בחושך עכשיו נחשף באור גדול… שסוף סוף הגיע הזמן שלו לדבר על מה שהיה פרויקט חייו.
האמנם? דקות ספורות אחר כך אמרה דיין על שיחותיה עם פרדו ” לאורך כמעט שנה נפגשנו”. כלומר : לא כתגובה על המצגת של נתניהו. תמיר פרדו החליט לדבר הרבה לפני כן. הסיבה : חוסר האמון העמוק שנתגלע בינו ובין נתניהו. “ראש הממשלה פועל ממניעים לא נכונים” הוא אמר. וסיפר כיצד הטיל עליו נתניהו “לדרוך” את מערכת התקיפה נגד איראן כך שתוכל לפעול בתוך 15 יום. פרדו החליט לבדוק אם ההוראה חוקית אם ראש ממשלה ושר ביטחון יכולים לתת הוראה כזאת ( שאינה החלטה על יציאה למלחמה אך עלולה לגרום להידרדרות).. ולכן הוא התייעץ “עם כל מי שהוא יכול: ראשי מוסד קודמים, יועצים משפטיים, ובכללם היועץ המשפטי לממשלה”.
וזו כמובן הנקודה החמורה ביותר בפרשייה שחשפה דיין. לא הנחיית נתניהו “למנוע דליפת מידע ביטחוני רגיש” באמצעות פיקוח גורף, כולל האזנה לטלפונים של כל שותפי הסוד , ובכללם הרמטכ”ל וראש המוסד. מהלך כזה מקובל לפני מבצעים מיוחדים מאד. אבל במקרה הזה, אולי על רקע המתח בין נתניהו ופרדו – ראה בכך פרדו הבעת אי אימון קיצונית. אם היה יודע שמאזינים לו, אמר, היה מתפטר. אבל כיון ש”ההתיעצויות” שערך פרדו “עם כל מי שהיה יכול” היו ידועות לנתניהו – ההנחיה מוצדקת. כזכור, כשהחליט בגין לתקוף את הכור בעיראק ב1981 נדחה המבצע מספר פעמים כי מדען הגרעין עוזי אבן הדליף את הידיעה לשמעון פרס וזה פנה במכתב לבגין והביע התנגדותו. בגין, וגם אחרים חשבו שאם הידיעה הגיעה לפרס – אולי גם העיראקים יודעים. התקיפה בוצעה לבסוף במעטה חשאיות סמיך הרבה יותר. וכיון שכבר קרה כזאת בתולדות ישראל – מדוע שראש הממשלה לא יהא מודאג מהאפשרות ש”ההתיעצויות” הנרחבות שעורך ראש המוסד לא ידלפו והאיראנים יהיו מוכנים? מותר גם לחשוב כי ההתיעצויות לא נועדו לטכס עצות אלא לגייס התנגדויות , וכך למנוע החלטה. וזוהי הנקודה החמורה ביותר בפרשה. ראש הממשלה ושר הביטחון החליטו משהו בתחום סמכותם ( הכנות, לא תקיפה עדיין), ודרגי הביצוע אינם בוחרים במסלול הסירוב וההתפטרות – אלא מכשילים את ההחלטה. היום איננו יודעים אם צדקו ומנעו מלחמה מיותרת – או אולי גרמו בכך לאבדן ההזדמנות האחרונה להשמיד את תעשיית הגרעין האיראנית.
בסיום הראיון תקף פרדו את נתניהו על שנמנע מלהגביל עצמו לשתי קדנציות כפי שהצהיר פעם , “כי הכוח הזה צריך לשים לו גבול” כי נתניהו הגיע לשלב שכל מי שחושב אחרת ממנו מתויג מיד כבוגד. יפה הגיבה דיין : גם ההיפך נכון. כל ראשי המוסד החיים התייצבו נגד ראש הממשלה. בצדק יכול ראש הממשלה לומר כי לטענתם כל מי שלא חושב כמוהם מוביל את המדינה לאסון.
בסוף יש דרג מחליט ודרג שאמור לבצע. במקרה הזה – הדרג המבצע עשה הכל כדי למנוע מהדרג המחליט לעשות את תפקידו כהבנתו. מין מרד אפור.
כתבות נוספות
