מי מחליט?
פרופ’ אריה אלדד
בסוף השבוע עלה מסע הפרסום “הם לא יחליטו”. בשלטי החוצות לא חתומים פורסמו תמונותיהם של ארבעה עיתונאים חשובים : בן כספית, אמנון אברמוביץ, גיא פלג ורביב דרוקר, והסערה התורנית התעוררה. התגובות נעו בין “עבירה על חוקי הבחירות ” ו”פגיעה בפרטיות” ועד “הסתה” ו”התרת דם”. בתחילת השבוע, כשעלו שלטי-ההמשך “הם לא יחליטו. אתם תחליטו. דווקא נתניהו” היה הליכוד חתום בתחתית השלט. והסערה רק גברה.
חוקי הבחירות אוסרים על פרסום מודעות לא חתומות. אבל מפלגות רבות השתמשו בתרגיל הפרסומי הזה, כשהשלב הראשון במסע הפרסום (“טיזר”) הוא אניגמטי ולא חתום. ורק בשלב השני מגיעה שורת המחץ החתומה. “לא סחבק. לא נחמד” זעקו לפני עשר שנים המודעות הלא חתומות עם תמונתו של אהוד ברק, ורק אחרי ימים אחדים נוסף התואר “מנהיג” בחתימת מפלגת העבודה. “קדימה” פרסמה מודעות לא חתומות עם תמונה של ציפי לבני, והכתובת “ביבי? אני לא מאמין לו”. יו”ר ועדת הבחירות המרכזית דאז, השופט אליעזר ריבלין קבע כי קדימה צריכה להסיר את המודעות או לחילופין – לחתום עליהן. טוב. אז הליכוד חתם על מודעת “אתם לא תחליטו”. אבל זה לא נגמר בזאת כי עדיין נותרו טענות ההסתה.
גילוי נאות : אני משדר מידי יום עם בן כספית. גם ממנו, וגם מרביב דרוקר שמעתי בראיון כי להערכתם, בגלל ההשתלחות של נתניהו בעיתונאים ” עוד ירצחו כאן עיתונאי”. האם יש בפרסום הזה משום התרת דמם של העיתונאים? האם יש חשש מוצדק שמא מי ממצביעי הימין חמומי המוח, מעורער בנפשו או סתם אחד שאינו יכול לשאת עוד את מסע ההאשמות נגד נתניהו שמפרסמים העיתונאים הללו, יקום ויתבע את עלבונו מגופם של העיתונאים. להערכתי הסיכון קלוש. אבל טיעון כזה גוזר למעשה אלם על תעמולת הבחירות. רק לשמאל יהיה מותר לתקוף את הימין ולא להיפך, כי מצביעיו כידוע אולי שונאים את הימין אבל אינם אלימים.
שבתי והתבוננתי במודעות. “הם לא יחליטו” אינו יכול להיחשב כהסתה. ודאי שלא לאור ההמשך “אתם תחליטו”. הטיעון הוא כי עצם הצגת דמויותיהם של העיתונאים הופך אותם מטרות. אבל רק מיתמם ומגלגל עיניים יבוא לטעון כי עיתונאים היום מסתפקים בדיווח על גילוייהם בפרשיות שחיתות שונות המיוחסות לנתניהו, ואין להם סדר יום (לגיטימי לחלוטין!) שבו הציבו לעצמם כמטרה להוריד אותו מכס השלטון כדי להציל את ישראל. רק מיתמם יטען שפוליטיקאי המתמודד בבחירות ומבקש להפיל את נתניהו חושף עצמו לביקורת נגדית ואילו עיתונאי או כותב טורי דעה הרוצה בכך ומנסה להשפיע על דעת הקהל בכתיבתו או בהופעותיו בתקשורת – חסין מביקורת כזו. “הם לא יחליטו” הוא מסע פרסום לגיטימי לחלוטין. עצם הטיעון כאילו מותר למפלגה לפרסם תמונה של ראש הרשימה היריבה עם הכותרת “אתה לא תחליט” אבל אסור לה לפרסם תמונה כזאת אם מופיע בה עיתונאי או טייקון-תקשורת, גנרל (מיל.) או יו”ר ועד עובדים – עצם הטיעון הזה מופרך, נטול ביסוס הגיוני או מנותק מהמציאות הציבורית.
שוו בנפשכם מסע פרסום של מפלגה המבטיחה לחוקק את “פסקת ההתגברות” , המבקשת לשלול מבג”צ את כוחו הבלתי מוגבל לבטל חוקים של הכנסת. במודעה תופיע תמונה של כל שופטי בית המשפט העליון והכיתוב : “הם לא יחליטו. אתם תחליטו.” או מסע פרסום של מפלגה הדוגלת בנישואין אזרחיים, ומבטיחה לשלול מהרבנות הראשית את סמכויותיה האבסולוטיות בענייני נישואין וגירושין. במודעה יופיעו תמונות הרבנים הראשיים והכיתוב “הם לא יחליטו. אתם תחליטו”. או מפלגה המבקשת לשנות את שיטת בחירת השופטים בישראל, באופן שהשופטים ייבחרו ישירות בידי אזרחי המדינה. תופיע תמונה של חברי הועדה לבחירת שופטים והכיתוב “הם לא יחליטו. אתם תחליטו”. האם כל אלו הן מודעות הסתה? התרת דם? להבנתי אלו הם מסעי שכנוע חוקיים לחלוטין, החונים בגדר חופש הביטוי ודמוקראטיים לעילא. לתקשורת מותר לבקר את השלטון. לפעמים היא ממש חייבת לעשות זאת. היא כלבת השמירה של הדמוקרטיה. אבל בדמוקרטיה מותר לשלטון להזכיר לאזרחים כי הם הריבון. הם ולא שום גורם אחר.
כתבות נוספות
