מה נשתנה?
פרופ’ אריה אלדד.
תחילה התנצלות שאני מערבב סדר פסח ערב שמחת תורה. אבל שוב ושוב אנו שומעים , כתירוץ לכל מעשה נבלה שמחוללים מנהיגי המחאה וחייליה, כי הגורם למעשיהם הוא “ארצי שינתה את פניה”. ולכן הב נצא לבדוק מה השתנה , ומתי זה קרה.
לכאורה התשובה פשוטה. ארצי השתנתה. “אין לי ארץ אחרת” כתב אהוד מנור בקיץ 1968, אחרי שאחיו יהודה נפל במלחמת ההתשה. ” לא אשתוק, כי ארצי שינתה את פניה. לא אוותר לה, אזכיר לה, ואשיר כאן באוזניה, עד שתפקח את עיניה.”
מאז הפך השיר להמנון מחאות שונות, לעיתים סותרות. כשנכתב ישראל היתה במלחמת ההתשה תחת שלטון מפא”י. היא שוב שינתה את פניה ביום הכיפורים, אח”כ כשבגין עלה לשלטון, כשעקר את היישובים מסיני, בלבנון, באינתיפאדות, בהתנתקות, שוב בלבנון, כשהקוטג’ התייקר, בכל פעם שהליכוד חזר לשלטון, ועכשיו, בגלל הרפורמה המשפטית. היא תמיד משנה את פניה ותמיד יש מתנגדים לשינוי, רוצים מה שהיה קודם, מוחים ומבטיחים לא לשתוק.
קצת נלעג , לא?
כי גם נגד מה שהיה קודם, ועכשיו רוצים לחזור אליו – מחו אז, כשהוא היה חדש. בימי אשכול רצו לחזור לימי בן גוריון, בימי בגין רצו לחזור למפא”י ובימי שמיר התגעגעו לבגין. בממשלת נתניהו הראשונה רצו להחזיר את השמאל, בימי אהוד ברק התגעגענו לשפיות ולשקט, בימי שרון מההתנתקות התגעגענו לשרון מההתישבות, ובימי אולמרט הפושע רצינו ששרון יתעורר, ובכל שנות שלטונו הארוכות של נתניהו רוב המוחים רצו הכול, רק לא ביבי.
*
בראשית היה השינוי. הארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום . ויאמר אלוהים “יהי אור” – ויהי אור. התחולל שינוי. אילו היו אז כבר בני אדם – הם היו בוודאי יוצאים למחאה. ויש בהם שממש רוצים להחזיר את העולם לתוהו ובוהו או לפחות להרוס את המדינה.
רבים מאלו ששרים בכיכרות בעיניים מצועפות “לא אשתוק כי ארצי שינתה את פניה” – צודקים. אבל כיון שלהפגנה לוקחים דגל ושלט ולא מראה – אין הם שמים לב שלא הארץ השתנתה – אלא הם. הם ויתרו על רוב ערכיהם, ולכן הארץ שונה.
הטייסים הסרבנים, המורדים במדינה, בטוחים כמובן שהם נלחמים על הצלתה והחזרתה למוטב. הם לא מוכנים לשרת דיקטטורה. לפני שנתיים עוד היו מוכנים. כי היינו דמוקרטיה, גם לפני עשר, וחמישים שנה. עכשיו – כבר לא. אבל הרי כבר לפני עשרות שנים צעדו אנשים בטוחים-לחלוטין-בצדקתם ברחובות וצעקו שהם נלחמים בדיקטטורה, בשחיתות, בשלטון השמאל או הימין, בעקירת יישובים או “בכיבוש” ובניית יישובים ביהודה ובשומרון, וכל אותו הזמן החזיקו בשלטון, ובשב”כ ובמוסד ובמשטרה ובטייסות אלו שנגדם הפגינו המוחים אז, והם היום שצועקים “דיקטטורה”. ואין בהם שמץ הרהור שמא אולי הם , שהיו הדיקטטורה והכיבוש והשחיתות , אולי הם השתנו, ולא המדינה? אולי הם מפגינים נגד השתנותם שלהם? הזדקנותם, תחושת הכישלון שלהם? ההוא שלא הצליח להיות רמטכ”ל או מפקד חיל אויר , ההם שלא הצליחו להיות ראשי ממשלה, ואם הצליחו – העיפו אותם אחרי כמה חודשים ? ולכן הם מוכנים לעשות הכל, גם להחריב בכוונת מכוון את המדינה , כדי להחזיר את המדינה לאותה תקופה שבה הם, או אחרים, שרו “ארצי שינתה את פניה”, אבל מסיבות אחרות.
*
אל”מ במיל. נוף ארז היה נווט. אח”כ הוצב במטה המבצעי של חיל האויר. לאחרונה הודיע שהוא לא יתייצב יותר לשירות מילואים עד שלא תבוטל ההפיכה השלטונית. השבוע הסביר לליאת רגב ברשת ב’ כי מאתיים קצינים שלא ישרתו במילואים בתאי השליטה של חיל האויר במלחמה יפגעו בפעילות התקינה של חיל האויר. תקיפות רבות לא יוכלו להתבצע, גם לא סיוע לכוחות הקרקע, ופעמיים (לפחות) הדגיש : לא יוכלו לפנות פצועים.
אינני מכיר אותו. אני בטוח שהוא היה טייס/נווט גיבור וסיכן את חייו בפעולות רבות, אולי – כדברי הטייסת (לשעבר) ולוחמת הBDS (בהווה) שירה אטינג – גם הרג בשוגג ילדים אבל היה בטוח שהוא עושה זאת מטעמה של מדינה דמוקרטית. ואחר כך שיגר טייסים אחרים לגיחות להרוג את אויבי המדינה ואם בשוגג נהרגו “בלתי מעורבים” מצפונו היה שקט כי היינו דמוקרטיה, ולדמוקרטיות כידוע מותר להרוג ילדים, לכל היותר מרגישים מכה קלה בכנף. אין לי ספק שנוף ארז הוא כל אלו, אבל הוא גם, ובעיקר עכשיו – מנוול.
לא כי הסביר שהסרבנים קצת נרדמו (“הסבירות עברה לנו מתחת לרדאר”) ולא הפעילו בזמן את האקדח. זה האקדח הידוע של צ’כוב, שבסוף יהרוג מישהו. אך כיוון שאינני מניח שנוף ארז ירצח במו ידיו מנהיג פוליטי בישראל – אין זו הסיבה לתואר “מנוול” שהענקתי לו. הסיבה האמיתית היא שהוא קבע, ממש כלאחר יד – שהוא וחבריו לא יפנו פצועים משדה הקרב.
וכל אחד מהקוראים מוזמן לתאר לעצמו חייל השוכב בחום המדבר הלוהט, או בקור הלילה המקפיא, לאחר שספג צרור בביטנו, או נשרף בטנק, והוא ממתין למסוק חילוץ, למישהו שיזריק לו מורפיום, יביא אותו לבית חולים. אבל אל”מ (מדוע עדיין אל”מ?) מיל. נוף ארז לא יבוא ולא ישלח מסוק לחלץ אותו. כי הוא לא משרת דיקטטורה.
וכיון שהוא אמר זאת בקור רוח מקפיא אני מסרב להניח לו ליהנות מאיזה שהוא ספק, אולי ברגע האמת בכל זאת יואיל בטובו להיות בן אדם. מי שאמר מילים כאלו הוא מנוול. אני מניח שפעם היה אחר. אדם “ערכי”. לא ארצו שינתה את פניה – הוא השתנה למשהו מפלצתי. שום “מאבק בדיקטטורה” לא מצדיק ויתור על ערך אנושי יסודי. לפצועים יש זכות לחיות גם בדיקטטורה. ומי שטוען שהוא נלחם בשינוי שעוברת המדינה בשם “הליברליות” שלו ומונע מאנשים להתפלל – אינו שונה מהקצין שיודע שמעשיו ימנעו הגשת סיוע לחייל פצוע בשדה. שניהם ויתרו על הערכים שלהם כחלק ממלחמתם. הם השתנו.
*
סדרת הטלויזיה החשובה והמרתקת, “האחת” של סימה קדמון ואמנון רבי, הסתיימה בדבריו המזעזעים של אלוף (מיל.) גיל רגב. טייס גיבור, מפיל מיגים, ראש אכ”א שחוזר על המנטרה “ארצי שינתה את פניה” וקורא לנכדו לא להיות חייל קרבי. כי “לא טוב למות למען ארצנו”. קלישאה חלולה. גם טרומפלדור לא התכוון שזה כיף. אבל משמעות האמירה היא שאם אדם יכול לבחור את מיתתו ( הבלתי נמנעת) עדיף לו למות כשיש טעם למותו. כשהוא משרת את עמו, מציל חיים אחרים, על פני מוות סתמי, חסר טעם ומשמעות. המסקנה של רגב היתה קריאה להשתמטות משירות בכלל, או לפחות משירות משמעותי, כי “ארצי שינתה את פניה”. אנחנו אפילו לא יודעים על איזה גבולות אנחנו נלחמים, אמר רגב. וביום הכיפורים 73 רגב ידע? הגבולות אז היו רחבים הרבה יותר, עדיין בלי שום הסכמי שלום, ובכל זאת רגב נלחם והגן עליהם. הוא השתנה. לא המדינה. ולא “הדיקטטורה” שנפלה עלינו עכשיו עם הרפורמה המשפטית היא שגרמה לרגב לקרוא לסרבנות – את הכפירה בערכים שהאמין בהם הקליט עוד בנובמבר 2021. כשבנט היה ראש ממשלה ושרת התחבורה מרב מיכאלי קידמה תחבורה ציבורית בשבת.
(גיל רגב . צילום דובר צה”ל)
כתבות נוספות
