מאה שנים של צביעות. מעריב סופהשבוע 20 מאי 2016

מאה שנים של צביעות
פרופ’ אריה אלדד
אני מתבונן בפרצופים הניבטים מהתמונות הישנות. סר מרק במדי צבא. שפם וכובע קצינים. דומה מאד לסטאלין. ג’ורג’ , אף שהוא דיפלומט ועורך דין -גם הוא לבוש במקטורן צבאי. סייקס נראה נבון ונחוש, פיקו חולמני משהו. גם הוא משופם. כמעט לכולם היה שפם אז. באמצע מלחמת העולם הראשונה.
שגריר צרפת באנגליה פול קמבון חתם בשם צרפת. שר החוץ אדוארד גריי בשם בריטניה. סייקס ופיקו אפילו לא חתומים על ההסכם הקרוי על שמם, שנחתם בסודיות ב16 במאי 1916 . בדיוק לפני 100 שנה. הרי לא נאה שסגן אלוף בצבא הוד קיסרותה ואיזה יועץ בשגרירות צרפת בלונדון יחלקו ביניהם את האימפריה העותומאנית ויכתיבו את גבולות המדינות במזרח התיכון למאה שנים.
יכול אדם לתמוה : מהיכן נובעת עזות המצח הזו, של שני דיפלומטים מדרג שני לשרטט מפות חדשות לעולם?
לטובת הקוראים שלא צפו (או שהספיקו לשכוח) להלן תקציר הפרקים הקודמים: ערב מלחמת העולם הראשונה שלטה האימפריה העותומאנית בחלקים עצומים של אסיה הקטנה, חצי האי ערב, ארץ ישראל, סוריה ועיראק של היום. אבל סימני ההתפוררות ניכרו בכל. המשטר היה מושחת ונוטל בקשיש, משרוך נעלו של פקיד המכס בבירות ועד קצה הטורבן של הסולטן באיסטנבול – הכל היה סחיר. גם מהפכת “התורכים הצעירים” ב-1908 לא חוללה שינוי אמיתי. המעצמות הגדולות : רוסיה צרפת בריטניה גרמניה ואוסטרו הונגריה – לכולם היו “אינטרסים” בתחומי האימפריה העותומאנית. כולם רצו נתחים כשתתפורר. אבל ב1914 פרצה מלחמת העולם הראשונה ותורכיה הצטרפה לגרמניה ואוסטריה ובכך נעצה את המסמר האחרון בארון הקבורה שלה. היא הצטרפה לצד שהפסיד.
המלחמה הסתיימה רק ב1918 אבל כמעט מיומה הראשון החלו דיונים באנגליה, גם ברוסיה ובצרפת – איך יחלקו את עור הדוב לאחר שיצודו אותו. סייקס ופיקו אינם סתם שני דיפלומטים . הם נציגי אימפריות. כוחם נובע מאותה ביטחון אימפריאלי שהעולם שייך להם. ככה זה כמובן גם היום. בכוח החוצפה הזאת נשלח “לורנס איש ערב” קצין מודיעין בריטי לחצי האי ערב לארגן שם מרד בדואי נגד התורכים. בגיבוי הבטחות בריטיות להקים מדינה ערבית ענקית מדרום תורכיה ועד קצה חצי האי ערב, הבטחה שנוסחה במכתבי מק מאהון, הנציב העליון הבריטי במצריים, לשריף חוסיין ממכה. במקביל ובו זמנית מבטיחים הבריטים לוייצמן וסוקולוב , הנציגים הציוניים בלונדון, ולאהרן אהרונסון מייסד רשת הריגול ניל”י שפעלה בארץ ישראל – כי יתמכו בהקמת בית לאומי יהודי בארץ ישראל. אחר כך זה נקרא “הצהרת בלפור” . שני המסמכים סותרים זה את זה. והסכם סייקס פיקו סותר את שניהם. וגם כשנחתם ההסכם בין בריטניה וצרפת , הלוחמות זו לצד זו בחזית המערבית – הן לא חדלו לרגע אחד להילחם זו בזו בחזיתות דיפלומטיות. ולנסות לעקוף את ההסכם ביניהן בדרכים אחרות. במקביל – מרק סייקס מקיים מגעים רצופים עם אהרונסון בלונדון ובקהיר תוך שהוא מסתיר מפניו את ההסכם עם פיקו. וכאשר ג’ורג פיקו מכנס באפריל 1917 מסיבת עיתונאים במלון ‘שפרדס’, ומספר כי צרפת מקבלת את כל “סוריה הגדולה”, מאל עריש ועד אדנה ועד החידקל, תוך שהיא מנטרלת בקלות את כל ההתנגדות הציונית בלונדון, ובקרוב תתגבר על ההתנגדות הציונית בארה”ב – מתקשים במטה הצבאי בקהיר להתבונן בעיניו של אהרן אהרונסון. סייקס מכחיש מה שנכתב בהסכם. אחרי הכל : רשת הריגול של ניל”י מספקת לבריטים אוצר של ידיעות חיוניות לכיבוש הארץ. למה לשחוט תרנגולת המטילה ביצי זהב?
הסכם סייקס פיקו קרע לגזרים את ארץ ישראל. כל חלקי הארץ ובהם ” מקומות קדושים” מחברון ועד לכינרת היו אמורים להימסר לשלטון משותף רוסי-צרפתי-בריטי. רק המהפכה הקומוניסטית ברוסיה בשלהי המלחמה פטרה את אנגליה וצרפת מהצורך לתת גם לרוסיה חתיכות מתורכיה. הגליל , הגולן, החורן, סוריה ולבנון -נמסרו בהסכם לצרפת. מפרץ חיפה – לאנגליה. הנגב ועבר הירדן – למדינה ערבית בחסות בריטית. הצהרת בלפור והתמיכה בציונות נועדה – לדברי סייקס עצמו – לעקוף את ההסכם. להבטיח כי רק בריטניה תקבל מנדט על ארץ ישראל. היהודים והציונות שלהם היו התירוץ. לא הסיבה. סייקס שנטען עליו כי הפך את עורו ממתנגד לציונות לציוני נלהב – נותר נאמן לאינטרס הבריטי ולו בלבד. עבר הירדן- שלושה רבעים מהבית הלאומי שהובטח ליהודים – נקרע ונמסר לערבים בידי האימפריאליזם הבריטי כתרגיל פשרה בין ההבטחות הסותרות ליהודים ולערבים , בין השטרות שחתמו לטובת המשפחה ההאשמית לבין מה שיכלו לשלם אחרי שבית סעוד השליך את ההאשמים מחיג’אז והצרפתים גרשו את פייסל מדמשק.
למה כל זה חשוב?
הסכם סייקס פיקו לא יושם. אבל חלק מהגבולות והישויות המדיניות שנוצרו בעקבותיו התקיימו ביציבות יחסית, מפליאה כמעט, עד פרוץ “האביב הערבי” והתפוררות “מדינות הלאום” הערביות לאינספור ישויות שבטיות עדתיות ודתיות הנלחמות זו בזו . היום דאע”ש שוחט רבבות ומצהיר על הקמת חליפות בגבולות מדינות סייקס פיקו. רוסיה מקימה בסיסים ימיים ואוויריים בסוריה, צרפת מאיימת לכנס ועידת שלום למזרח התיכון ולשרטט בפאריס גבולות חדשים למזרח התיכון. ארה”ב ירשה במידה רבה את בריטניה באזור זה ביומרותיה לעצב את העולם. שום דבר חוץ מהאינטרסים שלהם לא מעניין אותם כמובן. בטח לא שלום בין יהודים וערבים. הממלכה ההאשמית – אולי השריד האחרון באזור לתעלולים האימפריאליים הבריטיים שלפני מאה שנים – צפויה להיות הבאה בתור “האביב הערבי”. הגדרתה כמדינת הלאום הפלשתינאית היא הפתח היחיד ממלכודת “שתי מדינות ממערב לירדן” שמבקשים לדחוק אותנו אליה בפאריס או באו”מ. מי שרואה רק את האינטרס קצר הטווח של ירדן הנאבקת בטרור הפלשתינאי והאיסלמי בגבולנו המזרחי – מוותר על האינטרס לטווח הבינוני והארוך הנובע מהקמתה של מדינה פלשתינאית בירדן. נתניהו המוכן לגייס את מצריים של סיסי, את סלמאן מסעודיה ואת עבדאללה מירדן רק כדי להכניס את בוז’י לממשלתו עלול לשלם במטבעות של אינטרסים לאומיים ארוכי טווח כדי לקיים את הקואליציה הרעועה שלו. אם יש משהו שהוא היה חייב ללמוד מהסכם סייקס פיקו – זהו רוחב היריעה. ראיית האינטרס העמוק וארוך הטווח . הסכמים המונעים בכוח ראייה כזו עשויים לשרוד מאה שנים. הסכמים קואליציוניים מתקיימים – אם בכלל – רק להרף עין היסטורי.