לעלות להתקפה.
פרופ’ אריה אלדד
המון ישראלים מכירים את חברתairbnb . היא פועלת ב191 מדינות, ב81000 ערים, ומציעה שירותי תיווך בין מאות אלפי בעלי חדרים, בתים ודירות נופש ובין מיליוני תיירים ומטיילים בעולם המחפשים מקומות מגורים ולינה . החברה נוסדה לפני 10 שנים וכבר הפכה אימפריה השווה עשרות מיליארדים. האפשרות לחסוך בהוצאות על בתי מלון יקרים, וללון בבתים אמיתיים , ייחודיים, ולא בחדרי מלון סינתטיים שכל מי שמתעורר בהם בבוקר מתקשה לדעת אם הוא בפאריס או באוסטרליה, קסמה גם לישראלים רבים מאד.
בשם בריאן צ’סקי נתקלתי לראשונה לפני כשנתיים. הנשיא טראמפ הודיע על הגבלת כניסה לארה”ב ממספר ארצות מוסלמיות. מספר חברות ענק נרתמו למחאה נגד ההחלטה הזאת , אך היתה זו airbnb ובריאן צ’סקי , אחד ממיסדיה ומנהליה, שהוסיפו גם צעד מעשי לכאורה למחאה שלהם, והודיעו כי יספקו דיור חינם למי שנפגע מההחלטה.
זה נשמע קשקוש יחצ”ני, כי לחברה שלו אין בתי מלון או דירות נופש משלה. היא בסך הכל מתווכת . אבל זו היתה בראש ובראשונה הצהרה פוליטית, יותר נגד טראמפ מאשר בעד המוסלמים.
צ’סקי הוא יהודי כמו רוב מייסדי החברה. אני מניח שהוא מצביע למפלגה הדמוקרטית, כמו רוב היהודים בארה”ב. אפשר היה לחשוב שהוא נגד טראמפ, ובעד הנרדפים והמופלים לרעה, במקרה ההוא – אזרחי המדינות המוסלמיות שכניסתם לארה”ב נחסמה. אבל השבוע שמענו שוב על צ’סקי. הפעם פורסם כי הוא מי שעמד מאחורי החלטת החברה להסיר את הבתים והדירות ביהודה ובשומרון מאתרי החברה. הקשקוש-התקין-פוליטי שהופיע באתר החברה כדי להסביר את ההחלטה מגעיל כמו כל מה שמנוסח בלשון החלקלקות הזו. כן , הם יודעים שלא הכל יסכימו עם ההחלטה. והם מכבדים כמובן את אלו שאינם מסכימים. אבל בכל זאת : הם החליטו שלא לפרסם דירות בהתנחלויות. הם עשו זאת “אחרי לבטים ארוכים”, אחרי שהרכיבו “צוות מומחים” ואחרי שקבעו חמישה “קריטריונים” שלפיהם התקבלה ההחלטה, כלומר – הם התכוננו היטב למערכה המשפטית שהם צופים כי תתנהל נגדם . תפרו תבחינים שבעזרתם יצליחו, כך הם מקווים, לשכנע בתי משפט מדוע הם מסירים את 200 הדירות בהתנחלויות הנמצאות “בשטח כבוש”, אך משאירים אלפי דירות באזורים כבושים אחרים בעולם (בטיבט, הכבושה בידי סין, בקפריסין התורכית, בחבל נגורנו-קאראבאך שנכבש בידי ארמניה, בחצי האי קרים שנכבש בידי רוסיה ). ראשי airbnb קבעו קריטריון נוסף לשיקוליהם : האם פרסום דירות האירוח בשטח המדובר “תורם לסבל האנושי באיזור”. ולפיכך הם בטוחים כי פרסום דירת נופש בגוש עציון מגביר את “הסבל האנושי” של הערבים ביו”ש ( מראה היהודים גורם להם סבל) אך פרסום כזה בסעודיה, באיראן, בפקיסטן וכיוצ”ב – אינו מהווה בעיניהם השלמה או סיוע כלכלי למשטרי דיכוי, פגיעה בזכויות נשים או מיעוטים. החברה מציבה כמובן את “בטיחות האורחים והמארחים” בראש מעייניה, ולכן היא מוחקת את הצימרים בבקעת הירדן אך תמשיך לפרסם דירות אירוח בטריפולי בלוב, פנטהאוס מפנק בצנעא בתימן, או בקתות ציוריות בקאבול, אפגניסטן , הכל בשם הביטחון כמובן. בקיצור – המון מילים כדי להסוות BDS נגד ישראל, שמאחוריו עומדת אנטישמיות. וכבר למדנו – גם יהודים יודעים להעמיד עצמם כלי שרת לשונאי ישראל.
המון ישראלים אוהבים את airbnb אבל airbnb שונאת את ישראל.
התגובה הנדרשת יכולה להיות משפטית, בהובלת מדינת ישראל ובאמצעות משאביה, כדי לפגוע, לא רק כלכלית אלא בעיקר מוראלית את שונאי ישראל, ולמנוע מהם באמצעות בתי המשפט לפגוע בנו. לדחוק למגננה כל מי שמחרים או קורא לחרם. לתבוע אותם לדין בישראל, באשמת עבירה על חוק החרם. לנהל גם מאבקים משפטיים באירופה , בארה”ב, באוסטרליה ובקנדה. ניתן גם לגייס אלפי עורכי דין יהודיים בעולם למאבק זה, ולחבר באמצעותו יהודים למאבק למען ישראל. והמלחמה יכולה וצריכה גם להיות אזרחית- פרטית. כאן, ובכל העולם. למאבק כזה אפשר לרתום מיליוני נוצרים אוונגליסטים אוהבי ישראל, הבאים אלינו לביקורים ומסיירים בהתלהבות בארץ התנ”ך. הם משוועים כבר שנים שישראל תציג להם מטרות ומשימות באמצעותם יוכלו להביע תמיכתם במעשים. להכריז על חרם צרכנים נגד החברה הזאת, לממן פרסומת לחברות מתחרות וגם להסביר למה.
אבל ביום שנרשמה הכניעה החלקלקה של airbnb לBDS נרשמה בצרפת הצלחה במאבק בו. יקב פסגות מתמודד בבית משפט צרפתי נגד חובת הסימון של מוצרי יו”ש, שהשית האיחוד האירופי. בית המשפט בצרפת קבע שאין לסמן מוצרי התנחלויות. כי יש בכך משום אפלייה המנוגדת לחוקה הצרפתית. ההחלטה תחזור כמובן לבית הדין העליון של האיחוד האירופי. הוא יוכל להפוך את ההחלטה, אבל כל מאבק משפטי כזה גובה מחיר ממי שנכנע לחרם. את המאבק המשפטי ניהל יקב פסגות באופן עצמאי, וללא סיוע משפטי או כספי מהמדינה.
ישראל הרשמית ברכה כמובן על ההחלטה המשפטית בצרפת. אבל מאחרי הקלעים נשמעו האנחות שהכרנו מאלפיים שנות גלות. למה בכוח? למה בריש גלי? עדיף בשתדלנות שקטה, כי ממילא ברוב המדינות לא מסמנים, ואם מסמנים אז באותיות קטנטנות , ולא טלאי צהוב ממש רק כתום חיוור. ועכשיו זה ירגיז אותם, את הגויים, ומי יודע מה יעשו לנו. יהיה יותר גרוע.
חשבנו שהגישה הזאת , העדפת השתדלנות על פני המאבק, מתה כשקמה מדינת היהודים. אבל גם משרד החוץ (נתניהו שר החוץ, חוטובלי סגניתו) וגם גלעד ארדן המופקד על ההסברה והמאבק ב BDS, ומי שקיבל תקציבים למאבק הזה – לא השכילו להפוך את השתדלנות למאבק לכל רוחב החזית.
יקב פסגות, מפעל פרטי, התמודד וזכה בניצחון בזירה שמדינת ישראל צריכה היתה להיאבק בו. ולהוביל מאבק חזיתי גלוי וסוער, שיוקיע כאנטישמי , גזען ומפלה כל מי שמשתף פעולה עם הBDS, וגם יוביל אינספור מאבקים משפטיים, נגד כל רשת שיווק, איגוד סחר, חברה או מדינה הנכנעת לתכתיבים הללו. משום שהחוקים בכל אותן מדינות מערביות אוסרים על אפלייה וחרם כלכלי. בכל מקום שבו יצטרכו להסביר למה הם משווקים בתי מלון בפמגוסטה, ב”רפובליקה התורכית של צפון קפריסין”, כיבוש שאינו מוכר בשום מדינה בעולם, אבל מסרבים לפרסם את המלון באריאל – הם יצטרכו לסגת בבושת פנים. אבל לא הצימר בעפרה או בגוש עציון צריכים לשאת על כתפיהם הצנומות את המאבק היקר הזה – אלא מדינת ישראל.
כתבות נוספות
