למה הם מתביישים

למה הם מתביישים?
אריה אלדד מעריב 29 דצמבר 2015

ועדת השרים לחקיקה אישרה השבוע את הצעת החוק שהביאה שרת המשפטים איילת שקד. החוק קובע שנציגי עמותות שלמעלה ממחצית תקציבן מתקבל ממשלות זרות – ישאו תג זיהוי מיוחד בכנסת.
מיד החלה השתוללות השמאל  וכל המתהדרים בכתרי “דמוקרטיה” ו”חופש דיבור” מטעם עצמם . במקרה של פרופ’ גולדבלום וד”ר כסיף – התגובות חצו אפילו את  גבול ההתבהמות המילולית הרגילה של השמאל כאשר נוגעים בסוגיית נאמנותו למדינה . האם הם תומכים במדינת ישראל כמדינה יהודית-ציונית-דמוקרטית, או שמא מזמן הפכו פוסט ציוניים, שלא לומר אנטי ציוניים, ושואפים ל”ישראל חדשה”.
מכוניות השרד של הקורפוס הדיפלומטי המואמן בישראל נושאות לוחיות זיהוי לבנות עם הקידומת CD. כדי שכל רואיהן יוכלו לזהותן בקלות, להעניק להם את הכבוד הראוי, ולנהוג בהם בזהירות המתחייבת  כלפי מי שמייצג כאן אינטרסים זרים. אם כך, מדוע  סוכניהם שלוחותיהן של אותן מדינות, עמותות שרוב תקציבן מגיע ממדינות זרות, מתביישים כל כך במקור הכסף שלהן? אם הכסף הזה לא היה נגוע בניגוד עניינים – מי היה מתבייש בו? כאשר יגיעו נציגי “כנפיים של קרמבו” לכנסת יש להניח שלא יתביישו בכך שממשלת גרמניה מסייעת לארגון. אז מי מתבייש? רק מי שפועל במימון ממשלות זרות נגד מדינת ישראל.
תמיהה גדולה היא על  כל המיתממים ושואלים מה ההבדל בין תרומה שמקבל אדם או ארגון מגורם פרטי בחו”ל, ובין מי שמקבל מימון של ממשלה זרה. אני יכול לתרום כאוות נפשי לגוף הפועל באנגליה כדי להפוך את ירדן ממלכה האשמית – למדינת לאום פלשתינאית. אבל האם תוכלו לשער את עוצמת הצווחות והמשבר הדיפלומטי שתחולל ממשלת ירדן אם תשמע שממשלת ישראל תרמה לעמותה כזאת? האם כל השמאלנים בטוחים שהציבור מטומטם ואינו מבדיל בין שנורר מצוי לסוכן זר?