לחצות את הנהר
פרופ’ אריה אלדד
זוכרים את חידת ההיגיון על הזאב הכבשה והכרוב? לטובת אלו ששכחו : איכר אחד היה צריך לחצות נהר ולהעביר לעברו השני את בני לוויתו : זאב כבשה וכרוב. לרשותו סירה שיכולה להכיל מלבדו רק אחד מהשלושה. ( מדובר היה כנראה בכרוב ענק). אם ישאיר את הזאב עם הכבשה – תיטרף הכבשה. אם ישאיר את הכבשה עם הכרוב – יילעס הכרוב. מה יעשה ?
נתניהו זכה להישג מרשים מאד בבחירות, אך עדיין לא לניצחון. למען האמת – הוא כבר היה במצב דומה ממש לפני שנה ולא הצליח להרכיב ממשלה. על פי התוצאות הידועות בשלב שליחת המאמר לדפוס, בטרם נספרו המעטפות הכפולות, קולות החיילים ומבודדי-הקורונה , חסרים לגוש הימין 2-3 מנדטים כדי שיוכל להרכיב ממשלה. אם נתניהו לא יצליח לגייס עריקים בודדים או חלקי מפלגות, יוכלו גנץ, השמאל , הערבים וליברמן לחסום אותו. ומנגד – לכאורה יש למחנה “רק לא ביבי” רוב בכנסת, והם יכולים להקים ממשלה. אבל כאן אנו נכנסים לדילמת האיכר . לו היה עליו להעביר שלוש כבשים – לא היתה חידה. אבל הזאב טורף והכבשה בולסת. המקבילה לקרניבוריות של הזאב ולצמחונות של הכבשה בזירה הפוליטית שלנו הם “חוקי המשחק” שכפו על עצמם המשתתפים, והעצים “הערכיים” הגבוהים עליהם טיפסו במהלך מערכת הבחירות: ליברמן זולל ערבים וחרדים. גנץ וחבריו מתעבים את נתניהו ולא יסכימו לכהן בממשלתו. השמאל מתנגד לסיפוח ולרפורמות במערכת המשפט, ולא יסכימו לשבת בממשלתו של מי שכתבי אישום חמורים תלויים נגדו. כלומר גנץ אינו יכול להושיב את הערבים ואת ליברמן בסירת-ממשלה אחת , וגם אם תאמרו – הם יתמכו בו מבחוץ, בקריאות עידוד מהגדה הקרובה, בשעה שהוא מפליג עם פרץ-מר”צ אל ארץ-כסאות-עור-הצבי המובטחת, זו נראית כמשימה בלתי אפשרית.
כשם שאי אפשר להפליג עם הכרוב ולהשאיר את הזאב והכבשה מאחור – כך נראה כי ליברמן לא יסכים להשתתף בממשלת גנץ התלויה בתמיכת הערבים, ואפילו אם תעלה הצעה שגם הוא יישאר מחוץ לממשלה ויחד עם הערבים יעזרו לגנץ להדיח את נתניהו – אין כל סיכוי שליברמן יסכים להיות המשת”פ של עופר כסיף, אחמד טיבי והיבא יזבק כדי להפיל ראש ממשלה יהודי בישראל, אפילו הוא נתניהו שנוא נפשו.
אין סרט כזה, אמרנו. האמנם?
ליברמן כבר הוכיח שאין לו שום עכבות, ובכל רגע נתון יש לו אוסף סיסמאות שאותן הוא צורר יחד ומגדיר אותן, אד-הוק, כאידיאולוגיה שלו. פעם הוא נגד ערבים. פעם הוא נגד חרדים. פעם הוא רוצה לטרנספר את הערבים ופעם – תומך במדינה פלשתינאית. אולי, בשם האידיאולוגיה האנטי-חרדית הנוכחית שלו הוא יהיה מוכן להתחבק עם מי שהגדיר שוב ושוב “גייס חמישי”?
לא. לא יעלה על הדעת. ליברמן עדיין מגדיר עצמו “ימין” וגרעין התמיכה המסורתי שלו הוא בימין. אם היה מחנה השמאל בישראל בתנופת צמיחה – אולי היה ליברמן מוכן לבעוט בנאמניו ולעשות מעשה שרון ב”קדימה”.אבל מה נשאר מהשמאל? מפלגת העבודה הענקית, שפעם היו לה 55 חברי כנסת נותרה עם שלושה . את האשם יש לתלות כמובן בראשי המפלגה לדורותיהם אשר סרבו ליישם את הצעתו של אחד ממנהיגיהם המיתולוגיים, יצחק בן אהרן, ולא החליפו את העם, ומה לעשות? רוב העם בימין. על כל שני מצביעי שמאל-מרכז יש שלושה מצביעי ימין-דתיים. ואת הערבים אין לספור במניין הזה. כי זה עוד שקר חביב על אלו שמדברים על “שוויון בגושים” ואומרים ש”העם חצוי”. לא. בני העם היהודי בארץ ישראל אינם נחלקים חצי-חצי בין ימין ושמאל , אלא ביחס 2:3 לטובת הימין. והערבים בכנסת כבר הוכיחו שוב ושוב כי מבחינת שנאת ישראל אין הם מבחינים בין ימין ושמאל. והם מוכנים להתאחד , קומוניסטים אדוקים עם מוסלמים קיצוניים, ועם לאומני בל”ד, כשרק שנאת ישראל מאחדת אותם.
שנאת ישראל , וליברמן.
כי למרות מה שנטען בעונת הבחירות הנוכחית, שההסתה של נתניהו נגד הערבים היא שהביאה להעלאת שיעורי ההצבעה בציבור הערבי ולהגדלת כוחם – את מניית היסוד של “המשותפת” הם חייבים לאביגדור ליברמן שהצליח להעלות את אחוז החסימה כדי להיפטר מכל הרשימות הערביות בכנסת, והן התחכמו לו, וב- 2015 התאחדו ל”משותפת”. רק מפלגות ימין נפלו מאז מתחת לאחוז החסימה וכך במקום לפגוע בערבים פגע ליברמן בימין. אז אולי בכל זאת יש מכנה משותף נוסף בין ליברמן והרשימות הערביות ושיתוף פעולה ביניהן אינו מופרך לחלוטין? אולי מתוך הכרת תודה על כך שהצליח להפוך אותם לכוח פוליטי – יעזרו לו להפיל את שנוא נפשו?
לא. לא יעלה על הדעת. הרי גם אם ליברמן יצליח במהלך כזה “לשלוח את נתניהו לפנסיה” כפי שהבטיח – זהו גם מהלך פוליטי אובדני מבחינתו. הימין לא ישכח לו לנצח את בגידתו וחבירתו ל”גייס החמישי” והשמאל לא יהיה זקוק לו עוד אחרי שימלא את ייעודו בשרשרת המזון הפוליטית.
ואולי יחליט ליברמן לתמוך דוקא בממשלת ימין? אם יצטרף לנתניהו יהיה לממשלה כזו רוב. אבל זאת יכול היה לעשות גם באפריל שעבר, גם בספטמבר, ולא עשה. ואף הוסיף שבועות וחרמות שלא יסכים לשבת עם נתניהו והחרדים והמשיחיים. ולכן – אם לא ירצה להפר את שבועותיו – יוכל “לתמוך מבחוץ” בממשלת מיעוט של נתניהו. ועם ישראל ייחלץ מהמשבר הפוליטי הארוך ביותר בתולדות המדינה.
גם לענין זה יש משל העוסק בבעלי חיים ובנהר. עקרב אחד רצה לחצות את נהר הירדן אך לא ידע לשחות. בדיוק עברה שם צפרדע. ביקש שתעביר אותו את הנהר על גבה. הביטה בו, שפשפה עיניים ואמרה לו שלא נטרפה דעתה, הרי יעקוץ אותה והיא תמות. הסביר לה העקרב שזה מנוגד לאינטרסים שלו, כיוון שבמקרה כזה גם הוא יטבע יחד איתה. מצאה הצפרדע היגיון רב בדבריו, העמיסה אותו על גבה ויצאה עימו לצליחה. באמצע הנהר עקץ אותה העקרב. בנשימותיה האחרונות הצליחה לשאול את המנוול : למה? הרי זה לא הגיוני . והעקרב ענה לה, ממש לפני שטבע: נכון. לא הגיוני, אבל שכחת כנראה שאנחנו במזרח התיכון. לא הכל הגיוני.
ממש כך לא הגיוני לשער שליברמן יתמוך יחד עם טיבי בחוק פרסונלי שימנע מנתניהו להרכיב ממשלה. לא הגיוני.
לו היו הפוליטיקאים והמהלכים שלהם הגיוניים תמיד – היתה לנו כבר מזמן ממשלת אחדות או ממשלת מיעוט, אבל תאוות שלטון-עכשיו ושנאה וקנאה וטינות עתיקות וחיסול חשבונות חזקים לעיתים מכל היגיון פוליטי. ולפיכך אין לדעת אם נתניהו ייאלץ להיפרד מכסאו ויטבע בביצות האופוזיציה ובמדמנת משפטיו, או גנץ יסרב לרדת מהעץ ולכן גם ייטרף, והאם ליברמן ייכנע ליצרו הקורא לנקמה, גם במחיר התאבדות פוליטית.
ואם מדינת ישראל לא היתה שבויה כבת ערובה בידי אלו , אם הבדיחה הזאת לא הייתה על חשבוננו – אולי גם אנחנו היינו צוחקים.
(צילום ג’ט קאר. משרד ההגנה האמריקאי)
כתבות נוספות
