להלחם עד חורמה
פרופ’ אריה אלדד
הטרור הוא איום אסטרטגי על השלום ועל עתידה של מדינת ישראל. נקודת המוצא למאבק נגד הטרור היא הסירוב המוחלט להיכנע לתביעותיו, בצד החלטה אמיצה להילחם בו עד חורמה.
עד חורמה. מין ביטוי שכזה. מקורו בפרק הראשון בספר דברים, (פסוק מ”ד) ושם מסופר דווקא על מפלה שנחלו בני ישראל במלחמתם באמורי. וַיֵּצֵא הָאֱמֹרִי הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא לִקְרַאתְכֶם, וַיִּרְדְּפוּ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר תַּעֲשֶׂינָה הַדְּבֹרִים; וַיַּכְּתוּ אֶתְכֶם בְּשֵׂעִיר עַד חָרְמָה. חורמה לפיכך הוא שם מקום, איננו יודעים היכן הוא , וודאי חרב מזמן אך הביטוי זכה לחיי נצח. משפט הפתיחה למאמר זה נגזל מספרו של בנימין נתניהו “מלחמה בטרור” (2004). רק מלחמה כזאת, רצופה ובלי הפוגות, עד לניצחון – היא הדרך היחידה בה נוכל להתגבר על הטרור ולנצח את ארגוני המחבלים. ספרים אחדים כתב נתניהו על כך. בעזרתם זכה לפרסום עולמי עוד טרם היה לראש ממשלה.
נתניהו לא טעה. נזכרתי בדבריו אלו השבוע כאשר פוצץ צה”ל את מנהרת הטרור בנגב, והרג גם מחבלים רבים, ובהם מפקדים בחמאס ובג’יהאד האיסלמי. פעולה טובה מאד, שהייתה גם יכולה להיות מצויינת לולא הויכוח הפוליטי שהתעורר אחריה.
כשנודעו ממדי ההצלחה – נבהלו כמה מדינאים ועיתונאים אצלנו. “פעולה מוצלחת מדי” כתבו. גם בקרב צמרת צה”ל התעוררו חששות שמא מותם של כמה מחבלים חשובים תביא להתלקחות. משום החשש כי החמאס או הג’יהאד ינסו לנקום את מותם : יירו רקטות, פצצות מרגמה, ינסו להוציא פיגועים . כל מה שהם יודעים וממילא מייחלים ומתכננים לעשות. כאשר דובר צה”ל תדרך את הכתבים הצבאיים אחרי הפיצוץ , הוא נשאל אם היה כאן סיכול ממוקד של מחבלים בכירים והשיב בשלילה. “לא הייתה פה שום כוונה בשום שלב לפגוע בבכיר כזה או אחר. האנשים האלה מתו בשטחם”. ציטטו העיתונאים מפיו.
נפתלי בנט זיהה בכך מין התנצלות. משהו בסגנון “זה לא אנחנו הרגנו אותם” הם מתו כשניסו לחלץ את המחבלים שנפגעו בפיצוץ המנהרה. אולי משאיפת אדים רעילים מהשריפה או מהפיצוץ. אולי נקברו בהתמוטטות. “אסור להתנצל על חיסול מחבלים” , אמר, ומיד התנפלו עליו מכל עבר. שר הביטחון קבע שהוא פוגע בביטחון המדינה. לליברמן ביטוי כזה זה כמו “בקר טוב” בשביל כל אדם אחר. אבל לישראל באמת אין שום סיבה להתנצל על הריגת מחבלים. אם בעת פעולה נפגעים בשוגג “חפים מפשע”, אזרחים שאינם מעורבים בטרור, נשים או ילדים – ראוי להביע צער. אבל כשנהרגים מחבלים בני-מוות?
אבל לא ההתנצלות שהייתה או לא הייתה – היא העיקר, אלא דווקא האמירה כי לא הייתה שום כוונה בשום שלב לפגוע בבכיר כזה או אחר, היא שצריכה להדאיג אותנו ואין לי ספק כי לא צה”ל מיוזמתו, החליט להפסיק את חיסול ראשי החמאס והג’יהאד. זוהי הנחיית הדרג המדיני. ומי הרשה להם “לא להתכוון” להרוג מחבלים בכירים? הרי ליברמן נכנס לתפקידו כשר ביטחון ובידו שעון עצר המונה 48 שעות לחיי איסמעיל הניה, אבל השעון התקלקל ונעצר. הצבא אולי מעוניין בשקט הנוכחי בגבול הרצועה, אבל ההנחיות מגיעות מהדרג המדיני, מנתניהו.
בארגוני הטרור צריך לפגוע לא רק כאשר הם מצליחים לפגוע בנו. די בכוונתם. במה שהם מצהירים בכתב ובעל פה. באמנות היסוד של הפתח והחמאס והג’יהאד. את ראשיהם צריך לרוצץ לא כי ירו רקטה שפגעה בגן ילדים אלא כי הם רוצים ומתכננים לעשות זאת, מתחמשים לצורך זה ומתאמנים לכך. וגם משום שבעבר כבר הוכיחו כי פגיעתם רעה. לכן, ובצדק, מגיב צה”ל על כל ירי מהרצועה או בגולן. גם אם אין נפגעים. אבל קשה לעיתים להשתחרר מהרושם כי התגובות הללו הן “מדודות” .אם הרקטה פגעה בבני אדם תהיה מכת הנגד כואבת מאד. אך אם התפוצצה בשטח ריק תהיה התגובה בעיקר נגד מטרות “נדל”ניות” : עמדות ריקות או מתקנים של ארגון הטרור.
כשנתניהו לימד את העולם כולו כי אסור לעולם לוותר לטרור, לקיים איתו משא ומתן או להיכנע לדרישותיו – זה היה נתניהו אחר. מאז עברנו אין ספור “הודנות” תהדיות” והפסקות אש שהופרו ברגע שהערבים חשו שכדאי להם לפגוע בנו. מחיר השגת הפסקת אש חדשה רק הלך ועלה. חווינו גם כניעות רבות של נתניהו לתביעות הטרור, ראינו שחרור אלפי מחבלים תמורת גופות, או חייל אחד חי. כל מה שקרה לנו כתוצאה מכניעות אלו ידוע ומוכר. משפחות רבות שילמו בחיי יקיריהן על העסקאות האלה, כאשר רוצחים משוחררים שבו ורצחו. החמאס מחזיק בגופות חיילינו ובאזרחים ישראליים חיים – ונתניהו אינו מכה בחמאס מכות נאמנות כדי להחזירם. וכשנהרגים כמה רוצחים במנהרה בעזה ישראל אומרת כי לא הייתה כוונה להרוג אותם.
ברור כי טענה כזאת עולה מתוך רצון “להרגיע את השטח” ולא לתת לחמאס או לג’יהאד “תירוץ” כדי לתקוף אותנו. כדי שהשקט הנוכחי יישמר. נתניהו וליברמן אומרים כי השקט הנוכחי הוא פרי ההרתעה שהושגה ב”צוק איתן”. אבל אם המחבלים אכן מורתעים – כנראה שלא יעזו לתקוף גם אם כמה מפקדים שלהם נהרגו במנהרה שחפרו. אם נתניהו מאמץ את הערכת הצבא שארגוני הטרור עלולים להכות בישראל כתגובה – כנראה כל הטענה כי המחבלים “מורתעים” אין לה על מה לסמוך. הם הפסיקו את האש לא משום שנוצחו ב”צוק איתן” אלא כי הופעלו עליהם לחצים כבדים, מבית ומחוץ – להפסיק אותה. הם מקיימים את השקט בדרום משיקולים פוליטיים פנימיים, מדיניים חיצוניים, וחישובי רווח והפסד.אך הם יודעים כי גם אם ישובו ויירו רקטות על תל אביב לא “יוכו עד חורמה”. הם יספגו מהלומות קשות. אלפים ייהרגו בעזה, אך צה”ל לא יקבל פקודה לכבוש את הרצועה ולחסל פיסית את כל ארגוני הטרור. נתניהו כבר מזמן לא שם. כנראה גם ליברמן.
אם היה מדובר בהנהגה עיוורת, שאינה מבינה מה רוצים הערבים,מה כוונתם האסטרטגית, ומאמינה כי ניתן להפסיק את הטרור באמצעות ויתורים מדיניים – ניחא. כאלו הם השמאלנים. אבל נתניהו יודע את האמת. בספריו “מקום תחת השמש” ו”איך יכול המערב לנצח את הטרור” הוא כתב על כך במפורש. ולפיכך הוא מוביל לכאורה מדיניות המנוגדת לתפיסת עולמו ולהכרתו. ולקורא נותר רק להחליט אם נתניהו הוא מנהיג שאינו מאמין היום במה שאמר אתמול – או שמעולם לא האמין במלחמה עד חורמה, וזה היה רק מין ביטוי פוליטי שכזה, ומלחמה כזו בטרור תשוב ותובטח לנו מפיו רק במערכת הבחירות הבאה.
כתבות נוספות
