לא על חשבוננו.
פרופ’ אריה אלדד
נטייתם הכמעט אוטומטית של שליטים רבים לאורך ההיסטוריה להפגין שנאת יהודים בכל עת משבר לאומי, מובנת רק על רקע שנאת יהודים עמוקה רחבה ועתיקה, שרווחה בקרב העמים הנוצריים באירופה, כמו גם במדינות מוסלמיות רבות. אם האנטישמיות לא היתה מכנה משותף עממי רחב, לא היו השליטים מסתמכים עליה כדי לגלגל מהם כל אחריות למצוקות, ללכד סביבם את בני העם שכמעט ומאסו בשלטונם ולהפנות את השנאה והאלימות מהם אל עבר היהודים. והיום גם אל עבר מדינת ישראל.
אין בכך להסביר כמובן את שרשי האנטישמיות עצמה. זו עתיקה מאד. נפוצה מאד. בעמים שונים, הסוגדים לאלים שונים, מתרבויות שונות מאד. מימי מצריים העתיקה והחשש שמא יתמרדו העבדים העבריים בעת מלחמה “ונוסף גם הוא על שונאינו, ונלחם בנו ועלה מן הארץ”. והשנאה הצרופה ליהודים הגלומה בבקשת המן “להשמיד את כל היהודים אשר בכל מלכות אחשורוש”, אפילו בלי התירוץ המצרי. אלו היו התכניות הראשונות ל”פתרון סופי “. ומשם התפתלה הדרך בנהרות הדם של מאות אלפי היהודים, בשם הכנסיה, בשם הממלכה או המורדים בה, בידי נושאי הצלב בדרכם לשחרר את “הקבר הקדוש” מידי המוסלמים, ודרך אין ספור שחיטות ופוגרומים מאורגנים. וכל מי שסבור כי תחת שלטון האיסלם זכו היהודים לחיים ארוכים וטובים, ומתרפק על “תור הזהב” של היהודים תחת שלטון האיסלם בספרד, שוכח כי זה הסתיים בפוגרום האיום בגרנדה, בהשמדת יהודי צפון אפריקה, וכן בפרס ובתימן. והרי כך כתב יהודה הלוי :” הֲדָפוּנִי הֲלָמוּנִי בְּנֵי עֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל/זֶה טוֹרֵף וְזֶה מְחָרֵף וְזֶה מוֹאֵס וְזֶה גוֹעֵל”. וכן בעת החדשה : בכל רחבי יבשת אירופה, בארצות ערב , במערב ובמזרח.
על רקע שנאת יהודים זו שינקו עמים רבים עם חלב אמם, או בתקשורת, מובן “ההימור הבטוח” של השליטים הרוצים בתמיכת בני עמם ולרתום לעגלתם שונאי יהודים גם בארצות אחרות. כך יכול היה שר פנים אנטישמי ברוסיה הצארית להשתמש בסיסמת הקוזאקים :”הכו ביהודים והצילו את רוסיה”. כך יכול היה היטלר לצייר את כל בני הגזע היהודי כאויבי העם הגרמני, ואת היהדות הבינלאומית כשולטת בעולם ואחראית לכל המצוקות בגרמניה אחרי תבוסתה במלחמת העולם הראשונה.
וכך עושה היום ארדואן, הסולטן התורכי החדש. הרוצה להפוך עצמו למנהיג העולם המוסלמי. כל מי שתוהה “מה עקץ” פתאום את ארדואן, ומדוע בחר דווקא בעת הזאת לשוב ולהאשים את ישראל ברצח ילדים, באפרטהייד, בכוונה להשתלט על “אל אקצה” – צריך לזכור כי רק לפני שבועיים צלח בקושי, אולי בסיוע זיופים נרחבים, את משאל העם שהעניק לו קיסריות, בדרכו אל החליפות הנכספת. הוא עצמו שונא ישראל מובהק, ישראל העם וישראל המדינה, אך הצהרותיו האחרונות אינן סתם פרץ שנאה בלתי נשלט אלא צעד פוליטי מחושב היטב.
ומכאן לתגובה המתבקשת של ישראל. שמעתי “מומחים” צבאיים ואסטרטגיים, דיפלומטים ואנשי כספים,המסבירים כי עלינו להתעלם מהתקפותיו הפראיות של ארדואן. הנה, גם את גרמניה והולנד כינה “נאציות” לצרכים פוליטיים. הכל זה ענין פוליטי פנימי, הם מסבירים , ולנו יש אינטרסים מדיניים ומסחריים חשובים מאד בתורכיה ואל לנו לאבדם בתגובה נמהרת מדי להצהרותיו של ארדואן. ועוד הסבירו לנו כי הסכם הכניעה וההשפלה שחתמה ישראל לפני כשנה כדי לשכך את זעמו של ארדואן אחרי תקרית המרמרה, והפיצויים שהסכמנו לשלם כי הרגנו עשרה מחבלים רצחניים על סיפונה, נועדו למנוע הגשת תביעות נגד קציני צה”ל בבית הדין הבינלאומי בהאג. ונתניהו , תחת לחצו של הנשיא אובמה, נכנע והתרפס והתנצל ושילם. כמי שאינו יודע שמי שנכנע פעם אחת לבריון השכונתי ומשלם לו דמי חסות, ייאלץ להמשיך ולשלם עוד ועוד. ככה זה בעסקי הפרוטקשן. וגם התחייבותו של ארדואן למנוע מהמחבלים של החמאס לפעול מתורכיה היתה כלא היתה, כיון שאלו ממשיכים לגייס מחבלים פלשתינאים בתורכיה, לאמן אותם בסוריה ובלבנון, ולממן את החמאס בעזה.
ובכן – אין די כמובן בתגובה החריפה שהשמיע משרד החוץ שלנו, שהזכיר לארדואן את הפגיעה בזכויות אדם בארצו. ואין בה די כמובן גם כי מיד למחרת ריכך נציג משרד החוץ את התגובה והכריז על תקוותו כי “התקרית מאחורינו”. בשונאי ישראל מסוגו של ארדואן, המבטאים את שנאתם ומשתמשים בה ללכד סביבם את בני עמם, אי אפשר לטפל בגינויים או במחאות. אלו מבינים רק כוח. הרבה כוח.
וכוח אינו חייב להיות צבאי כמובן. אם החליף ארדואן רוצה להצטייר כמגן האיסלם ונלחם על “המקומות הקדושים” שלו בארץ ישראל – צריך כל העולם המוסלמי להיווכח מיד כי פעולתו של ארדואן מביאה דווקא לתוצאה הפוכה. להחלשת אחיזתו של האיסלם בהר הבית. להנפתו המחודשת של דגל ישראל בהר, זה הדגל שהונף בדיוק לפני חמישים שנה, לארבע שעות, והוסר בפקודתו של דיין. וצריך העולם המוסלמי כולו לדעת כי התגובה באה לבטא את ריבונותינו השלמה בהר הבית, אך עיתויה נקבע כיון שהחליף ארדואן התערב בתחומי ריבונותינו. ואם הסולטן ארדואן רגיש מאד לכל תביעה להכיר באחריותה של תורכיה לרצח העם שביצעו התורכים בארמנים בימי מלחמת העולם הראשונה – צריכה ישראל ממש עכשיו לצרף את קולה וחתימתה להכרה הבינלאומית המתרחבת בפשע הזה. כי אצלנו כל פעם מוצאים סיבה אחרת לא לעשות את הצדק ההיסטורי זה. פעם היחסים שלנו עם תורכיה טובים מדי מכדי לקלקלם, ופעם – הם רעים מדי ולא כדאי להוסיף עוד מתח. ובכן : זו השפה היחידה שארדואן יבין. שפת הכוח המדיני. ואם ימשיך להתחצף יש רק לרמוז כי יש לנו אינטרסים עמוקים בחיזוק החבל הכורדי האוטונומי בצפון עיראק. גם כורדית מבין ארדואן היטב, והוא זקוק מידי פעם לתזכורת כי הוא אינו השחקן הגיאופוליטי היחיד בזירה. וכבר נאמר אלף פעמים : בסביבה בה אנו חיים אין מעריכים חולשה. מי שאינו מגיב בעוצמה ומפרפר בהתרפסות – נטרף.
ויש בנו רבים, רבים מדי, העושים את חשבון האינטרסים ותובעים לסלק כל שיקול רגשי וסמלי. הם חוששים שמא ייפגעו יחסי המסחר הענפים שלנו עם תורכיה. ובכן להווי ידוע : בימים המתוחים ביותר, אחרי משט המרמרה, נרשמה עלייה בסחר החוץ שלנו עם תורכיה והגיעה ליותר מארבעה מיליארד דולר למרות ביטול כל העסקאות הצבאיות. והיום הוא כבר עומד על כששה מיליארד. ובכן – גם התורכים מבינים כי אל להם לירות לעצמם ברגל. אסור לישראל לחזק את הסיסמא האנטישמית העתיקה “הכו את היהודים בכיסם”. ולפעול כאילו תמורת הכסף נהיה מוכנים למחות את הרוק ולהמשיך להתעלם מהסטירות.
נתניהו כתב את “מקום תחת השמש” וביקש ללמד את העולם כולו כי אסור להיכנע לטרור, או לנסות לרצות ולשחד אותו. הלקח הזה נכון מאד גם במלחמה באנטישמים מסוגו של ארדואן.
כתבות נוספות
