השלום לכם?
מצורף המאמר שהתפרסם היום במעריב סופהשבוע, ועוסק בתגובת השמאל לנאומו הציוני של סגן נשיא ארה”ב פנס, השבוע בכנסת.
לא “משיחיות”. ציונות.
פרופ’ אריה אלדד
ביקורו בארץ של סגן נשיא ארה”ב, מייקל פנס, ונאומו בכנסת, פגעו קשות בשמאל הישראלי. שוב ניכר כי הבעיה העמוקה מממנה סובל השמאל היא שנאה עצמית. וההוכחה המובהקת לכך : אין הם מסוגלים לשאת מנהיג זר המשבח את ישראל, ומקבל את צדקת דרכנו. ובניגוד לבלבול ואובדן הדרך המוחלט של כל הפוסט מודרניים, ובגירסה המקומית שלהם – הפוסט ציוניים – מנהיג היודע כי יש בעולם טוב ורע. אמת ושקר, ואנחנו , עם ישראל בארץ ישראל, שייכים לצד הטוב, הצודק. ומכאן שאויבינו, מבקשי רעתנו והשמדתנו – הם הרע. וטיעוניהם – שקר מוחלט. השמאל אינו מסוגל לסבול מנהיג שאינו מאמץ את הרלטיביזם המעומעם הזה, שיש להם נארטיב ערבי, ונאראטיב ישראלי, ושניהם “נכונים”. לא עוד מנהיג זר המלהג תקינות פוליטית עד לגועל נפש. כל אלו – אינם נחלתו של סגן נשיא ארה”ב. ולכן הוא מזעזע בעוצמה את הכלונסאות הרעועות בלאו הכי של השמאל הישראלי, וגרורותיו מהמרכז האמורפי, שכל הצדקת קיומם הוא בהטלת ספק באמת שלנו, בצדקת דרכנו.
ובאמת, מה נותר להם, כשמישהו בא, וכך מחמיא לישראל? לא נותר להם אלא למצוא פגמים באיש ובאמונתו הלוהטת בנו .
פגם ראשון הוא שהוא “סותם את הגולל” להבנתם, על “תהליך השלום”. בעצם הכרתו, והכרת הנשיא טראמפ בירושלים כבירת ישראל, הוא מחבל בתהליך המקודש, הקיים רק בדמיונם, ובדמיון כל המתפרנסים כבר עשרים וחמש שנה מתעשיית השלום הפיקטיבית. כמה פרסים וכיבודים וכנסים ונסיעות ומתווים רקמו כל הללו סביב השקר הזה? והנה באים נשיא ארה”ב וסגנו, ומאשרים מה שרוב עם ישראל יודע זמן רב – הערבים אינם רוצים שלום אמת, כזה ששלמותה ובטחונה של מדינת ישראל כמדינה יהודית מונח בבסיסו. הם רוצים אולי רק בהסכם שיחליש מאד את ישראל ויאפשר בשלבים הבאים את השמדת ישראל כמדינה, בכלל או למצער – כישות לאומית יהודית. והם שואפים להפוך אותה למשהו אחר : מדינת כל אזרחיה, כל מסתנניה, גם כל אויביה. כל דבר – רק לא מדינה יהודית ציונית.
פגם שני מצא בו למשל חמי שלו ב”הארץ” – שהנאום היה ציוני מדי : “בעודו נוזף בפלסטינים על כך שהדירו רגליהם משולחן המשא ומתן, הציג פנס משנה ציונית סדורה על זכויותיהם הדתיות וההיסטוריות של היהודים בארץ ישראל, כאילו הפלסטינים לא היו מעולם”. ירחם השם. הוא בעדנו ונגד הערבים. וכפי שחשף עמיתי בן כספית ב”מעריב” השבוע – בניגוד לג’ון קרי המעודד את אבו מאזן “להחזיק מעמד” עד שטראמפ ייעלם.
מגוחכת ונלעגת ממש הייתה טענת השמאל שבאה לפשפש בציציות מניעיו הכמוסים של סגן הנשיא האמריקאי. “הוא אוונגליסט”, הסבירו את ביקורתם. ומהו אוונגליסט? מי שמאמין במה שכתוב בתנ”ך כפשוטו. שארץ ישראל שייכת לעם ישראל על פי תורת ישראל. אבל- הם מסבירים בחיוך לעגני – הרי כל זה מבחינת האוונגליסטים הוא רק פרק ראשון בחזון הגאולה שלהם. כי שובו של עם ישראל למולדתו, והתעצמותו בארץ, הם תנאי מוקדם לשובו של ישו משיחם. ואז – מגחכים החוכמולוגים הללו – מאמינים האוונגליסטים כי כל היהודים יכירו בישו ויתנצרו. איזה פחד.
מילא, לו הייתה נשמעת הטענה הזאת מפי יהודים דתיים, (וטענות כאלו אכן נשמעו בעבר מצד מקצתם כביקורת על שיתוף הפעולה בין הימין הישראלי והאוונגליסטים), אך כשהיא באה מפי חילוניים מובהקים, אתאיסטים ממש, שאינם מאמינים בשום אלוהים. לא בגרסתו היהודית המקורית , ולא בגרסתו הנוצרית, ולא בישו – זוהי בדיחה ממש. אין הם מאמינים באלוהים או ב”בנו” אך הם חוששים כי משיח הנוצרים ישוב באחרית הימים וינצר את היהודים…וטענה זו נשמעת מפי שמאלנים “רציונאליים”… ולמה? אולי כי אין להם שום תירוץ טוב יותר להתנגד לתמיכה בישראל של האוונגליסטים, ונציגם המובהק בבית הלבן.
המוסיקה העיקרית שנשמעה מהאגף השמאלי כנגד מייקל פנס היא שהוא “משיחי”, ולכן תומך בתוכניות המדיניות “המשיחיות” של הימין הישראלי. “נאומו של פנס , דמה יותר לדרשה נלהבת של מטיף אוונגליסטי במסעותיו בארץ הקודש, מאשר לנאום של מנהיג המבקש להציג תוכנית מדינית חדשה לשלום במזרח התיכון “.
הביטוי “משיחי” הפך בעשורים האחרונים למילת גנאי. ושוב – לא רציונאליזם בניגוד למיסטיקה עומד בשורש ההתנגדות, אלא שנאה עצמית ופוסט ציונות. שלא לומר אנטי ציונות ממש, שפוררו את יסודות השמאל הציוני בארץ.
ראויים הדברים להיאמר בפשטות : הציונות היא תנועה משיחית. גם כשהיא משתמשת בכלים מדיניים, ארציים, רציונאליים, ולא עוסקת בקבלה מעשית , תעניות, סיגופים ותפילות כדי לזרז את בואו של משיח צדקנו – היא ממש תנועה משיחית בכך שהיא תנועת הגאולה של עם ישראל. ולא רק תנועת שחרור לאומי פיסי, אלא – וכך על פי כל אבות הציונות – תנועה של תחייה רוחנית של עם ישראל בארצו. היו אפילו שהציעו, כמו אחד העם ובית מדרשו למשל, להסתפק בתחייה רוחנית כזאת. ולו היה הדבר אפשרי בלי מדינה ובלי צבא שיבטיח את הקיום הפיסי בארץ, אולי היו לשיטה זו תומכים רבים יותר. אבל מה לעשות? העולם המציאותי שלנו אינו מאפשר עוד ליהודים לחיות כישויות רוחניות המצפות למשיח בלא מגן וחרב בידן. אחד מגדולי חוקרי התנועות המשיחיות בישראל, חוקר הקבלה הידוע פרופ’ גרשם שלום, ראה בציונות ביטוי של הכיסופים המשיחיים של עם ישראל, שאימצה כלים מדיניים ומעשיים. המשיחיות, כמו הרבה אידיאולוגיות גדולות, באה לשנות מציאות. במקרה של עם ישראל המפוזר בשבעים גלויות ונתון לחסדי שונאי ישראל – לשנות את המציאות של שעבוד, העדר עצמאות מדינית, העדר כוח מגן, ניתוק מהאדמה וממלאכות יצרניות, ושינוי מהותי של מציאות מדינית קיימת בשטחי ארץ ישראל. שלטון האימפריה העות’מאנית ואחריה האימפריה הבריטית, ואחר כך היו חלקים גדולים של הארץ כבושים בידי הערבים. באו כל זרמי הציונות : המדינית והמעשית, המקסימליסטית מבית מדרשו של ז’בוטינסקי, וציונות ה”עוד דונם ועוד עז”, וגאולת הקרקע וההתיישבות החלוצית – ושינו את תמונת העולם הזאת. הציונות היא התנועה שקיבלה עליה את תפקידיו של המשיח : גאולת העם וקיבוץ גלויותיו, בנין הארץ, עשיית מלחמות וניצחון בהם. ולכן הציונות היא תנועה “משיחית”. וכל מי שמתנגד היום ל”משיחיות” ומטיח אותה כמילת גנאי מעיד על עצמו שגם הציונות אבדה לו.
אבל יותר מהתמיכה ללא סייג בציונות, במדינת ישראל ובירושלים בירתה, הציקה כנראה לשמאל הישראלי תמיכתה הבלתי מסויגת של ארה”ב בראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. כל תחזיותיהם, כי נתניהו מוביל את ישראל לבידוד מדיני קיצוני, מי שגרם להרס היחסים של מדינת ישראל עם בעלת הברית החשובה ביותר שלנו, כל נביאי החורבן והאסון והשחור, מראשון פרשי האפוקליפסה של “הצונאמי המדיני” דרך להקת הסנשו פנשו של “המדינאים” הגדולים מהמחנה הציוני, ועד לשונאי ישראל מובהקים ממש מבית, שפנו לכל מדינות העולם, ואישית אל הנשיא אובמה, ותבעו ממנו להפעיל לחץ מדיני מסיבי על ישראל. כל הללו לא ידעו השבוע את נפשם מצער , כשתחזיותיהם, או נכון יותר לומר – תקוותיהם – לחולשה מדינית קשה שתוריד את ישראל על ברכיה לקבל את תכתיבי הערבים – התרסקו. עוד צל של תקווה תלו, הם ואבו “הפארטנר” מאזן , בכך שלפחות האיחוד האירופי יתנדב להכיר במדינה פלשתינאית, והנה בא השבוע גם הסירוב המנומס של האירופים והוסיף להם מכה. לא נותר להם אלא לצפות לנס, לג’ון קרי, לחכות למשיח.
כתבות נוספות
