לא לכפור, להאמין.
פרופ’ אריה אלדד
הועד המנהל של אונסק”ו קיבל ביום העצמאות החלטה המגנה את ישראל על פגיעה שיטתית ומתמשכת בירושלים באמצעות בניה וחפירות ארכיאולוגיות ומגדירה את ישראל “כוח כובש” בירושלים. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, אולי בהשפעת יום העצמאות החגיגי הרעים בקולו : : “אנחנו כופרים באונסקו”.
איזה יופי. איזה אומץ. איזו עמקות. אנחנו לא מאמינים באונסק”ו.
וכי למה צריך בן העם היהודי, מהעתיקים בעמי העולם, שהביא לעולם את התנ”ך ואת האמונה באל אחד, למה הוא צריך בכלל “להאמין באונסקו” או באיזה שהוא ארגון בינלאומי? מה יש “להאמין” בהם, מר נתניהו? כי אם אין שום צורך “להאמין” אין שום צורך לכפור.
וכבר אמר בנימין ד’יזראלי, ראש ממשלה ממוצא יהודי בבריטניה לפני מאה וחמישים שנה : בשעה שאבותיכם גידלו חזירים וחיו כפראים באי נידח – אבות אבותי היו כהנים במקדש שלמה בירושלים וכתבו את התנ”ך.
אבל צאצאי העבדים הסלאבים ברוסיה, בני בניהם של שבטי ציידים-לקטים עירומים ביערות העד של ברזיל וניקרגואה, וניגריה וסנגל וצ’אד , עובדי האלילים בשבדיה ובאיראן ובמלזיה, במאוריציוס ובבנגלדש, בפקיסטן וויטנאם – כל אלו טרחו במיוחד עבורנו, ירדו מהעצים של אבותיהם ( עצים מטפוריים, בדרך כלל היו אלו מערות מצחינות מפגרי ממותות או דגים) , שקלו וטרו חקרו ודרשו, העמיקו בהיסטוריה, והגיעו למסקנה שהעם היהודי הוא כובש בירושלים. ואולי לכיבוש דוד המלך לפני שלושת אלפים שנה התכוונו. ואז באמת הצדק עימם כי מאז – ירושלים שלנו. אבל אם ימדדו באמת מידה זו בלבד את המושג “כיבוש” – אין עם בעולם שלא מיוסד על כיבוש ותוצאות מלחמות.
ואין בי גם שום התפעלות מ”הישג העצום” שמדינות כמו צרפת וספרד והודו וארגנטינה, יפן ועוד מדינות תרבות – נמנעו, כלומר התקשו להחליט אם העם היהודי כובש בירושלים או שהיא שלו מאז ראשית ההיסטוריה האנושית הכתובה.
וכבר כתבתי מזמן, ושבתי וכתבתי : צריך להעיף את מטה משקיפי האו”מ מארמון הנציב בירושלים. – לכל הרוחות, ובעדיפות לתימן או לעיראק, ואת שלוחת אונסק”ו, העוסק בתרבות ומדע – להעביר לחורבות תדמור, או להריסות העיר העתיקה בחאלב . שיפקחו שם, מקרוב, אחרי הפגיעה בערכי התרבות והמורשת העולמית שהם עצמם הכריזו עליהם. ואגב – העיר העתיקה של ירושלים וחומותיה הוכרו ב1981 כאתר מורשת עולמית – לא על פי הצעת ישראל ( לא הצענו) אלא על פי הצעת הממלכה ההאשמית של ירדן אשר כבשה את מזרח ירושלים ב1948 וגורשה ממנה ב1967…
במלחמת העצמאות שכן בארמון הנציב מטה הצלב האדום הבינלאומי. נניח שזה היה נחוץ באותה עת. אחר כך נכנסו לשם משקיפי האו”מ לפקח על הפסקת האש בין ישראל וירדן. כל שבוע היתה להם עבודה: צלפים חיילי לגיון בכפיות אדומות ירו מהחומה אל ילדי ירושלים המערבית. ב- 1952 הפך אותו גנרל ריילי, מפקד כוח האו”מ למטה הארגון במזרח התיכון , בניסיון להחיות את תכנית בינאום ירושלים. תשע עשרה שנה השקיפו האו”מניקים משם, רשמו כל הפרה ולא הביאו תועלת. אך לאחר מלחמת ששת הימים כל נוכחותם שם באה להצהיר כי אינם מכירים בתוצאות המלחמה. חמישים שנה הם יושבים שם רק כי ממשלת ישראל אפשרה להם בטמטומה לחזור לשם אחרי שכמה שפלוגת חיילי הלגיון הערבי גרשו אותם ב- 5 ביוני 1967. על מה הם מפקחים משם? על השקרים של אונסק”ו ועל האפשרות של הערבים להמשיך ולטעון לבעלות על ארץ ישראל. משם יוצאים משקיפיהם לעזור לערבים להשתלט על אדמות מדינה ביהודה ובשומרון. וכיון שהנחנו להם לחזור, ואיננו תובעים מהם, מנהג כל בעל בית בעולם, אפילו דמי שכירות – מרגישות קמרון ופקיסטן, סנט קיטס וויטנאם שירושלים גם שלהם ולכן הם רשאים להחליט מה מעמדה של ישראל בירושלים.
וכבר כתבתי מזמן : על היוזמה של הרשות הפלשתינאית להעביר באו”מ ובמוסדותיו החלטות מסוג זה – יש להעניש את הרשות הפלשתינאית. כל מנופי הלחץ וכלי הענישה שבעולם נתונים בידינו. וראשי ישראל רק מפטפטים ואינם עושים דבר. להיפך : מאפשרים להם לבנות גם בשטחי C. להשתלט על אדמות מדינה, מקפיאים בניה יהודית ביהודה ובשומרון, נמנעים מבניה במזרח ירושלים. אז למה שהערבים לא ימשיכו להתחצף ולנסות לפגוע בנו? אין תג מחיר הצמוד לפעולות הללו שלהם. רק שכר. שום עונש.
אבל באמת אין לי טענות לערבים ולאויבי ישראל האחרים – יותר ממה שיש לי כלפי ממשלת ישראל. זאת הנוכחית וכל קודמותיה בחמישים השנה האחרונות.
בכ”ח אייר. (השנה – ב24 במאי) נציין את יום ירושלים. יובל שנים לשחרור העיר. הייתי בן שבע עשרה ביום ההוא. היום הגדול בחיי. שופר תקע ודגל ישראל הונף בהר הבית, אבל לאחר שעות אחדות הורה משה דיין להסירו ומסר את ההר בידי הואקף. מנחם בגין ברך על הצעד הזה. ומאז – איננו ריבונים באמת בהר. ואם אנחנו איננו נוהגים כריבונים – מה נבוא בטענות לאלבניה ולסרילנקה שנמנעו, או לסין ולמלזיה האומרות כי אנו כובשים בירושלים? אם יהודי אינו יכול לעטות טלית, להניח תפילין, להתפלל במקום הקדוש ביותר לטענתנו לעם היהודי – למה נתפלא על כך שספרד וצרפת אינן בטוחות שירושלים שלנו בזכות ולא רק ככוח כובש? ששבדיה מחדשת את ניסיונותיה מימי הרוזן פולקה ברנדוט לגזול את ירושלים מהעם היהודי ולמוסרה לערבים, ניסיונות שנבלמו רק במספר צרורות שירו אנשי לח”י בירושלים ושלחו את ברנדוט עם תכניתו לקבורה במולדתו הרחוקה.
בנימין נתניהו “כופר” באונסקו. זוהי תגובה עלובה ונלעגת. במקום לכפור – תאמין. תאמין לא רק באמת ההיסטורית שלנו, המוכרת לך היטב מבית אבא, אלא גם בדרך היחידה לקבע אותה. להחזיק באמת. ליישם את הזכויות של העם היהודי בהר הבית בירושלים. אם אתה לא מאמין שאנו חייבים ויכולים להיות ריבונים ולא “כובשים” – למה תאמין ניקרגואה?
היום פתוחים עשרה שערים בהר הבית לכניסת ערבים, רק אחד ליהודים. ישראל צריכה לפתוח לאלתר את כל השערים. לאפשר תפילת המוני יהודים בהר , ליטול את המפתחות מהואקף. לרוקן מתוכן את “המעמד המיוחד” שהעניקה בהר לירדן, להניף את דגל ישראל. חמישים שנה נמשכת החרפה. לא עוד.
כתבות נוספות
