לא יתנו- יקבלו.
פרופ’ אריה אלדד
מה יפה לערב קר וגשום יותר מלהתכרבל מול אח מבוערת ולהתמוסס בגלי נוסטלגיה? ואם אין אח מבוערת , לפחות – לחומה של מדורת השבט?
מדורת השבט לפני עשרים שנה היו תשדירי הבחירות. הבה נקשיב שוב לראש הממשלה, ( בנימין נתניהו כמובן) המסביר לבוחרים מדוע עליהם להצביע “ליכוד” כי הוא הבטיח והוא מקיים. “הבטחתי להשיג שלום אמיתי” הוא אמר “שלום עם הדדיות. אתם יודעים מה זה : יתנו – יקבלו. לא יתנו – לא יקבלו. העיקרון הפשוט הזה לא היה קיים בזמן ממשלת השמאל. אבל הבטחתי להכניס אותו לתוך המו”מ – וקיימתי.”
המשפט הזה שטבע נתניהו בכהונתו הראשונה כראש ממשלה הפך במהרה לקיצור משנתו המדינית מול הערבים. זה משפט טוב. הלוואי והיה גם מקיים אותו. רק לפני שבועות אחדים זכינו לראות כי הפרשנות הנוכחית שלו למשנתו הפוליטית התעוותה מעט. הם נתנו לנו 500 רקטות ולכן הם מקבלים 15 מיליון דולר על בסיס חודשי, בנוסף לחשמל, גז, דלק, מים מזון וצעצועים. עסאם עאקל, ירושלמי תושב ישראלי (שהוא גם אזרח אמריקאי) נחטף לרמאללה בידי מנגנוני הביטחון הפלשתינאים ומוחזק שם בכלא כי מכר קרקעות ליהודים. ישראל עצרה לשעות אחדות את “מושל ירושלים” מטעם הרש”פ ושיחררה אותו קל מהירה. כך נראית ההדדיות של נתניהו נוסח 2018. ואין זו כמובן הדוגמא היחידה. על כל פרובוקציה מבית מדרשה של הרש”פ, כמו פניה לאו”מ כדי לזכות בהכרה חד צדדית המנוגדת אפילו להסכמי אוסלו הארורים, או פניה שלהם למוסדות האו”מ כדי שאלו יגנו את ישראל, יצהירו כי אין לישראל המדינה או לעם ישראל כל קשר היסטורי או זיקה לירושלים, למערת המכפלה, ולשאר קודשי האומה, או פניה שלהם לבית הדין הבינלאומי בהאג כדי שיקבע כי מפקדי צה”ל הם פושעי מלחמה – על כל אלה קיבלו בתמורה עצימת עין מהפלישות שלהם לשטחי C והבניה המסיבית בהם , התעלמות מנטיעות של מאות אלפי עצי זית בתחומים שהם באחריות בלעדית של ישראל כדי להשתלט על קרקעות, הימנעות מקיום צווים מפורשים של בתי משפט בישראל להרוס מבנים לא חוקיים שבנו ערבים בשטחי C, וגולת הכותרת – המאחז שבנו הערבים מטרים ספורים מכביש מס’ 1, חאן אל אחמר, ניצב על מכונו למרות שבג”צ קבע שהממשלה שהתחייבה להרוס אותו – רשאית לעשות כן. בתמורה לכל הטוב שהרש”פ השפיעה עלינו חסם ראש הממשלה בחתימת ידו, את ההריסה המובטחת תוך שהוא מפטיר הצהרת-שקר מפורשת : “נהרוס, נהרוס”.
השבוע התבשרנו כי שר החקלאות אורי אריאל הורה למנוע מעבר תוצרת חקלאית מתחומי הרשות הפלשתינאית אל תוך תחומי הקו הירוק. הסיבה – הערבים התחייבו לרכוש טלאים מישראל. המגדלים גידלו בהתאם לביקוש הצפוי. יום אחד החליט אבו מאזן שייבוא תוצרת חקלאית מישראל אינו מתאים לתכניותיו המדיניות, או הכלכליות, והורה לסוחרי הבשר בתחומי הרש”פ לא לקנות מישראל. הפסדי מגדלי הבקר והצאן אצלנו גדולים. במאי השנה נכנס לתפקידו מתאם פעולות הממשלה בשטחים, האלוף כמיל אבו-רוקון. שר החקלאות נפגש עימו זמן קצר לאחר מכן והציע לו להרחיב את ההיתרים לייצוא תוצרת חקלאית מהרש”פ. להוסיף מוצרים שלפני כן לא יכלו לייצא : למשל בטאטות, או דגי ים טריים (בכמות קטנה, מעזה). אלא שההקלות הללו לא גרמו לרש”פ אפילו לעמוד בהסכמים שכבר נחתמו עימם בעבר, וכאמור הצאן והבקר שגידלו אצלנו נשארו אצלנו. אריאל פנה למתפ”ש כדי שיבררו מה פשר העיכוב ונענה שאכן מדובר בהפרה של ההסכמים, אך המנהל האזרחי, שתמיד ידע לייצג טוב מכל את העניין הפלשתינאי הפציר בשר החקלאות ש”דווקא בעיתוי הרגיש הזה” יימנע מהחלת עקרון ההדדיות על הרשות הפלשתינאית. כי הרי הם נתנו לנו לאחרונה שרשרת מעשי טרור ורצח של מחבלים שיצאו מתחומם ומיהרו להסתתר בשטחם ולכן ראוי כי יצפו מאיתנו לתגמול הולם בדמות קניית התוצרת החקלאית שלהם.
אבל שר החקלאות לא הסכים “לגלות רגישות” . הוא בשלו. יתנו – יקבלו. חברת החדשות, אשר במהדורה המרכזית שלה ביום ג’ בערב פרסמה דנה ווייס לראשונה את הידיעה, גם מיהרה לגייס תגובות נזעמות. גורם חתרני עלום שם מתוך משרד החקלאות צוטט כי “הצעד של אריאל משמעותו ‘מכת מוות’ לחקלאות הפלשתינאית, כי מדובר על 280-300 טונות של סחורה חקלאית מידי יום, הפסד של מיליון שקל ליום לכלכלה הפלשתינאית”. כתבי חברת החדשות אצו לקבל גם תגובה מ”גורמי הביטחון הרלוונטיים”. גם הללו נותרו עלומי שם כשאמרו כי שמעו על הצעד “החד צדדי הזה” ( מה “חד צדדי ” בתגובה על מהלך ערבי?)רק מחברת החדשות. והם אמרו כי השר לא רק שלא שעה לאזהרה שלהם אלא גם מידר אותם לחלוטין ואפילו לא עדכן את ראש הממשלה. ” זו החלטה חסרת אחריות ופופוליסטית שנובעת רק משיקולים פוליטיים על חשבון הביטחון של כל הציבור כולל המתיישבים” נמסר לחברת החדשות ממערכת הביטחון. “גורמי הביטחון” הללו גם גילו הבנה כלכלית כשציינו שסגירת השערים בפני התוצרת הערבית “תעודד הברחות ותביא גם לעליית מחירים כאן בישראל”. הניסיון להטיל על שר החקלאות את חוסר ההצלחה של גורמי הביטחון לסכל חלק מהפיגועים הרצחניים האחרונים היה אולי מצליח לו סגר אריאל את המעברים לפני חודש. אבל כשזה נעשה בעיצומו של גל טרור – הניסיון הזה נלעג. גם הניסיון להטיל עליו את האחריות לגל עליות המחירים הגיוני באותה מידה, ובכל זאת – הניסיון מלמד כי גורמי הביטחון ישכנעו את שר הביטחון לדבר עם ראש הממשלה. גם שר החוץ ודאי ילחץ עליו לבטל את הסגירה. למיטב הערכתי – ושר החקלאות שותף לה – ראש הממשלה ינחה לפתוח לרווחה את המעברים כדי להציל את הכלכלה הפלשתינאית. בין אם יתנו, בין אם לא יתנו – יקבלו. אז למה שירצו לתת?
.
כתבות נוספות
