לא בוגד. אויב.
פרופ’ אריה אלדד
התלבטתי באשר לתואר הראוי לפושע שהודה בהברחת הטלפונים לאסירים הביטחוניים. מי שמכנה אותו “בוגד” טופל עליו אשמת שוא. באסל גטאס ושכמותו מעולם לא היו נאמנים למדינה. הם רוצים בחורבנה ובהקמת מדינה ערבית על חורבותיה. ולפיכך אינם “בוגדים” אלא סתם אויבים מבית המזדהים עם אויבי ישראל מחוץ. עיסקת הטיעון שנחתמה עם גטאס היא החמצת הזדמנות חשובה להשגת הרתעה מול חברי כנסת ערבים המהלכים זמן רב על חבל דק, של “תמיכה בהתנגדות” ולא תמיכה גלויה בטרור. העסקה היא גם תעודת קלון לפרקליטות שנזקקה להסכמת סייען המחבלים לעסקה בשעה שהסרט המרשיע אותו בסיוע למחבלים מדבר כאלף עדים. מדוע מי שמעמיד את מכוניתו לרשות מחבלים היוצאים לבצע פיגוע נאשם בסיוע לרצח, ומי שהבריח 12 טלפונים למחבלים נאשם רק ב”מתן אמצעים העשויים לסייע לביצוע מעשי טרור” ? מדוע לא עמד למשפט פומבי, כאחרון הפושעים, אלא זכה ל”הנחות סלב” מופלגות לאחר משא ומתן חשאי, חסוי, בין עורכי דינו והפרקליטות?
הפרקליטות משתבחת ב”הישגים” בתיק גטאס. התפטרותו של המחבל מהכנסת היא בעיניהם הישג כזה. וכן הסכמתו במשתמע כי העבירות שהודה בביצוען נושאות עימן קלון. מי שרואה באלו הישגים -אינו מבין כנראה דבר. את העונש צריך תמיד להעריך לא רק באמות המידה של המעניש אלא גם באלו של הנענש. גטאס רואה בהתפטרותו יתרון ולא חיסרון. ראוי היה שיודח מהכנסת על פי “חוק ההדחה” או מפוטר מהכנסת אוטומטית ביום שפסק הדין נגדו הופך סופי. כי כך קובע החוק. מי צריך את “הסכמתו” של גטאס להתפטר לאלתר? להיפך. כל יום ש”הרשימה המשותפת” כללה את המחבל סייע לאזרחי ישראל היהודים לזכור עם מי יש לנו עסק. ההתפטרות, לעומת זאת אפשרה לסייען המחבלים להיראות כמי שעוזב בראש זקוף ולא כמי שחוטף בעיטה ועף.
ובאשר לקלון: אינני מתכוון למונח המשפטי הבא לתאר את המגבלות החלות על הפושע במשך כך וכך שנים לאחר שחרורו מהכלא. אלא למשמעות הציבורית : הקלון של גטאס בעיני היהודים הוא בהיותו מסייע למחבלים רוצחים. אך בעיני בוחריו זהו אות כבוד. ” אני מרגיש שלם עם עצמי… יש לי אהדה רבה מהמשפחה והקהילה שלי. אני גאה במעשיי… רציתי לזרוק את מכתב ההתפטרות וללכת, אפילו להשתין בכנסת אני לא רוצה”, אמר גטאס. האויב גטאס מיצה את יכולתו להזיק לישראל בכנסת . שנים הסתפק בתמיכה ציבורית, מילולית ומוראלית במחבלים ובארגוני הטרור. ברגע שהיה טיפש דיו לעבור לפסים מעשיים- נתפס.
ומה חושב משרת המחבלים על הכלא?: “אף כי נראה ש’אאבד את חירותי’ בקרוב, הרי שהחירות זורמת בעורקיי … זו הרוח שמחברת אותי אל אסירינו בבתי הכלא, ואין דבר שחשוב ויקר יותר ללבי מהקשר אל פעילי המאבק”.
אין ספק כי גם המחבלים הרוצחים בכלא רואים בו גיבור.הוא אולי מקווה ליהפך למנהיגם . ולכן יש אולי רק יתרון אחד בעסקה שנחתמה עם גטאס. העובדה שויתרו לו על הסעיף העיקרי של סיוע לארגון טרור הופכת אותו לסתם פושע פלילי.לא ל”אסיר ביטחוני”. ולפיכך אין לאפשר לו לבלות את השנתיים הבאות עם “פעילי המאבק”, אותם רוצחי היהודים שהוא מעריץ ואשר להם הבריח טלפונים, אלא בין סתם גנבים, פדופילים וסוחרי סמים. כיון שגטאס תירץ את פשעיו ב”סיבות הומניטאריות ” – הרי גם אנסים ורוצחים פליליים הם בני אדם, והוא יוכל להשפיע עליהם מאהבת האדם שלו, ויש לקוות כי הם יחזירו לו אהבה.
כתבות נוספות
