כרע”מ ביום בהיר.
פרופ’ אריה אלדד
בשעה שמאמר זה נכתב האומה כולה, עומדת “קרועת לב אך נושמת, לקבל את הנס האחד אין שני.”
בשעה ששורות אלו נכתבות עדיין לא ברור אם הנס אכן יתרחש.
אפשר לחתוך בסכין את המתח הסמיך באויר.
בשעה ששורות אלו נכתבות מנסור עבאס עדיין לא נשא את הנאום שהיחצ”נים שלו ( ושל הליכוד, של שאר המפלגות הרוצות לחבור אליו) מבטיחים לנו. נאום דרמטי. נאום שלא היה כמוהו. שבו יקרא ראש מפלגת רע”מ לשיתוף פעולה היסטורי בין יהודים וערבים בארץ ישראל. היו פרשנים שהבטיחו שעבאס יכיר לראשונה בזכות ההיסטורית של העם היהודי על ארץ ישראל, יודה בכך שהערבים הם הם הכובש הזר של הארץ אשר פלש אליה לפני 1300 שנה, הפכו חלקים גדולים ממנה למדבר, ניסו בכל כוחם למחוק את העבר היהודי של הארץ ולרשת את היהדות במקום הקדוש ביותר לעם היהודי בהר הבית, הפכו את מערת המכפלה למסגד, חברו להיטלר וניסו שוב ושוב לזרוק את היהודים לים. עוד שיערו מקצת מן הפרשנים כי אחרי שעבאס יתוודה על כל פשעי הערבים והאיסלם נגד היהודים ומדינת ישראל יקום , יטע ארז ביער הרצל וישיר “התקוה” מילה מילה בקול רם. וגם מהסוף להתחלה כדי להוכיח בקיאות.
בשעה שורות אלו נקראות כבר ברור לכל – שום נס לא התרחש. איש האחים המוסלמים דיבר בשפת חלקות נעימה לאוזן. אבל בכל זאת בקרוב יקומו אנשי שמאל ויראו בו מועמד ראוי לראשות ממשלה, לנשיאות המדינה או למצער – לשגריר ישראל באו”מ.
הנאום הזה היה דרוש לעבאס, אומרים הפרשנים , כדי להכשיר בעיני הציבור הערבי את כניסתו של עבאס לקואליציה, ימנית או שמאלית. ממש בפנים או רק מבחוץ. בתמיכה או בהימנעות או בהסתלקות. אבל מדובר כמובן בקשקוש פרשני. את מצביעי בל”ד הוא לא ישכנע. גם לא את טיבי . ומצביעי רע”מ אינם זקוקים לשכנוע כי הצביעו עבורו בדיוק למטרה זו. כדי לגרוף את כל ההבטחות והמתנות שיורעפו על ראשיהם אם יסכימו להמליך את נתניהו או את לפיד. את בנט או את סער או את גנץ: ילבינו למענם את כל הכפרים הבלתי מוכרים בנגב. יכירו “בבעלותם” על מאות אלפי דונמים שדודים ששום בית משפט בישראל, עדיין לא הכיר בבעלות כזו. יבטלו עבורם את כל צווי ההריסה לרבבות הבתים הלא חוקיים. יימנעו למענם מאישורי בניה ליהודים בירושלים וביהודה ובשומרון. יבטלו או יתקנו את חוק הלאום. כי ככה הם רוצים , ונתניהו, וגם כל אלו הרוצים להחליפו כדי לעשות בדיוק כמוהו – מוכנים להבטיח להם כדי לשלוט.
לכאורה – אפילו רע”מ לא תעזור לנתניהו להשיג רוב, אם סמוטריץ וחבריו ל”ציונות הדתית” יעמדו בדיבורם, ובחובתם הלאומית למנוע את הפשע הזה – נתניהו ירוויח ארבעה רע”מ ויפסיד שבעה “ציונות דתית”. אני מנסה להתעלם מהקולות האומרים שיש בציונות הדתית כאלה השוקלים להפר את שבועתם, גם מהרב שילת המוכן כבר להתיר את נדרם. אני מניח שהשמועות הללו אינם אלא סחריר נבזי שיצא מבלפור. אבל יש לכאורה אנשי ימין מובהקים , כמו סער ובנט ומרבית חברי סיעותיהם המוכנים לשקול אפשרות כזו. אפילו כתכסיס זמני, כדי להפיל את נתניהו. אם כך ינהגו – לעולם לא יימחה כתם הפשע הזה, לא יוסר אות הקלון ממצחם.
יש ודאי קוראים שאינם מבינים מדוע הח”מ רואה בחבירה פוליטית לנציג החייכני של התנועה האסלאמית פשע נגד מדינת ישראל, נגד הציונות, ונגד העם היהודי. הרי לכאורה התגשם חלום הדורות ומנהיג ערבי רוצה להיות חלק ממדינת ישראל. הם אינם מבינים דבר. אין הם יודעים מה היא התנועה האסלאמית הזו. ולכן יש להסביר : אם יקום מחר עזמי בשארה, מייסד בל”ד, וישוב ארצה, יבקש מחילה ויאמר ששינה את השקפת עולמו והוא אפילו תומך בחוק הלאום – אאמין לו ביתר קלות מאשר למתקפת החיוכים והפשרנות של נציג התנועה האסלאמית . כי אדם יכול לעבור מהפך פוליטי אבל הוא אינו יכול להיות איש התנועה האסלאמית ולהכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. כי עבורו – ארץ ישראל היא אדמת “ואקף” לעולמי עולמים וכל מוסלמי מחויב בג’יהאד לשחרורה. או שהוא משקר בהצהרותיו ובנאומיו – או שהפך דתל”ש. או שרימה את ערביי ישראל או שהוא מרמה את יהודי ישראל. בין כך ובין כך ראוי להיזהר ממנו מאד.
הכנסת רע”מ לקואליציה, ימנית או שמאלית, תעניק לגיטימציה לתנועה, ובכך גם לתנועת האם שלה – האחים המוסלמים. ( והשמאל חייב להימנע מכך לפחות באותה נחישות כמו הימין, דוקא משום שמדובר בתנועה דתית פונדמנטליסטית הרוצה להפוך את ישראל למדינת שריעה),
יש אולי אחדים מן הקוראים שאינם בקיאים בפלגים המוסלמיים השונים. לטובתם – כמה מילים על “האחים המוסלמים”. אלו נוסדו במצרים בשנת 1928, כדי להפוך את המדינה (וכל מדינה שבה הם פעילים), ל”מדינת הלכה אסלאמית ” הנוהגת לפי חוקי השריעה. “האסלאם הוא הפתרון” – סיסמתם, הקוראן ושתי חרבות גדולות – סמלם, כי “דין מוחמד בסייף”. לכאורה קורא הארגון לאי-אלימות. אבל באותה נשימה גם קורא להשמדת מדינת ישראל. מדינות רבות בעולם, בייחוד כאלו המכירות את החברים האלה מקרוב – הכריזו כי “האחים המוסלמים ” – הם ארגון טרור. כך מצריים, כך גם איחוד האמירויות, ערב הסעודית, סוריה ורוסיה, בשנים האחרונות הביעו מנהיגיו תמיכה בחמאס ( שלוחה ישירה שלו בעזה) ובאל-קעידה, ואפילו בדאע”ש,
כותבת ד”ר ענת ברקו : “אסור לאף מפלגה ציונית , מימין ומשמאל, לחבור לתנועה האסלאמית. מבחינת עבאס חבירה כזו אינה אלא “תקייה” – חבירה לאויב תוך התחזות לידיד כדי למוטטו מבפנים”. זוכרים את נאומי השלום של חתן פרס נובל, רב המרצחים יאסר ערפאת? זוכרים איך התחבקו איתו מנהיגי ישראל – מימין ומשמאל! – שהלכו שולל אחרי דברי החלקות שלו, בשעה שלמאזיניו בערבית חזר ואמר : “זכרו את חייבר! זכרו את חייבר!” אותו טבח שערך מוחמד בשבטי היהודים בערב , אחרי שחתם איתם הסכם שלום כוזב. כזו היא ה”תקייה”. ומייסד האחים המוסלמים, חסן אל בנא הגדיר בתמציתיות את מהות התנועה :”האסלאם הוא בשורתנו והג’יהאד – דרכנו.” ודרכם זו שטפה בנהרות דם את ארצות ערב, את ישראל, אירופה , אפריקה וארה”ב.
לאחים המוסלמים סניפים בשבעים מדינות. שייח אחמד יאסין היה נציג התנועה בעזה. בישראל – התנועה האסלאמית. “הפלג הצפוני”, הקיצוני יותר, עם מנהיגו, ראאד סלאח, הוצא מחוץ לחוק. “הפלג הדרומי” , “המתון”, שלח את רע”מ לכנסת. וראשי מפלגות בישראל מתחרים על חסדיה. ההבדל ביניהם הוא בטקטיקה. לא באידיאולוגיה.
התנועה האסלאמית בישראל, נוסדה בידי מחבל ש”חזר בתשובה” – עבדאללה נימר דרוויש. אחרי ששוחרר בעסקת גיבריל – פרש מטרור אלים כשהבין כי קל יותר להכריע את ישראל באמצעים דמוקרטיים. התנועה היא זו שעמדה מאחורי החפירות הענקיות ב”אורוות שלמה” על הר הבית והפיכתן למסגד ענק תוך הרס שיטתי ומכוון של שרידי בית המקדש הראשון והשני.( לטענתם – מעולם לא היו שם בתי מקדש יהודיים. תמיד עמדו שם מסגדים). התנועה על שני פלגיה. החוקי והבלתי חוקי, הם פלגים הניזונים מאותו מקור. האידיאולוגיה שלהן זהה עם זו של האחים המוסלמים למעט בעניין אחד. אם “האחים” בכל העולם מנסים לטשטש את הצד הלאומי ולחזק את הצד הדתי – הסניף בישראל אוחז במקל בשני קצותיו, ומטפח גם את הלאומיות הפלשתינאית. זו הנדוניה הכפולה בה יזכה מי שיתחתן איתם.
כתבות נוספות
