כל מחדלי הקורונה.
פרופ’ אריה אלדד
קיתונות של ביקורת נשפכים על קברניטי מערכת הבריאות שלנו : הם מואשמים ב”מחדל הבריאות הגדול”. ראש הממשלה ושרי הבריאות “ייבשו” במשך שנים את המערכת, היא הגיעה אל סף קריסה תחת כל גל שפעת מצויה, ולכן אין להתפלא שהיא מתקשה לתפקד במשבר הקורונה. ועוד האשימו כי בגלל “אידיאולוגיה” מופרכת לא נערכו די בדיקות לזיהוי . ולכן הוחמץ הסיכוי לבידוד יעיל של חולים ונשאים.
למערכת הבריאות שלנו אכן חסרות מיטות אשפוז, תקנים וציוד. בישראל יש 2.2 מיטות ל-1000 נפש, לעומת 3.6 ברוב המדינות המפותחות. אבל הנתון החשוב הזה אינו משמעותי כלל במתאר המגפה הנוכחית. כי גם מערכות בריאות במדינות עם שיעור מיטות כפול משלנו – קרסו.
ההוצאה הלאומית לבריאות בארה”ב היא כ17% מהתמ”ג. בשוויץ -12.2 באיטליה 8.9 ובישראל 7.3% מהתוצר. כמו בדרום קוריאה. אז מה זה אומר? שאיננו ערוכים להתמודד כהלכה עם הקורונה רק כי לא השקענו מספיק במערכת הבריאות?
עקומות התפשטות המגיפה בסין ובדרום קוריאה היו דומות להפליא אף שסין נקטה בידוד מחמיר ודרום קוריאה – מאות אלפי בדיקות. בשתיהן דעכה המחלה בתוך כ- 8 שבועות. אז מאין שואבים המבקרים בשצף קצף את “המחדלים” ו”השגיאות” את הביטחון המוחלט בצדקתם?
הזעקות (המוצדקות בחלקן) על “משבר” “ייבוש” ו”חנק” של מערכת הרפואה לא נולדו בימי נתניהו. הן נשמעו לראשונה בעקבות הרפורמה (החשובה כשלעצמה) של “חוק ביטוח הבריאות הממלכתי” ב1994, כבר אז טענו רבים שהכסף הנגבה מהאזרחים בתוקף החוק אינו מספיק לצרכי מערכת הבריאות וחסרים לה כ-10 מיליארד ש”ח בשנה.
מערכת הבריאות שלנו זקוקה לרופאים נוספים רבים, לעוד הרבה אחיות. לתקציבים גדולים יותר. אבל (אולי לצערם של מחפשי המחדלים הכפייתיים) – אין קשר בין הצרכים הללו ובין מצבה של ישראל בימי מגיפת הקורונה בהשוואה למדינות שבהן יש הרבה יותר רופאים ואחיות, והוצאה לאומית גבוהה יותר לבריאות. דו”ח מבקר המדינה שפורסם השבוע מצביע על ליקויים חמורים בהיערכות למגיפות, אבל הדו”ח מתעלם לכאורה מהעובדה שגם אם היתה מדינת ישראל מכפילה את תקני מיטות הטיפול הנמרץ במדינה והמחלקות הפנימיות ( והמשמעות היא אלפי רופאים ואחיות החסרים כיום בארץ) וקונה עוד אלפי מכונות הנשמה (שהיו מחלידות במחסנים באין שימוש בימים כתיקונם), היו במדינה 1500 מיטות טיפול נמרץ ( ויחד עם מיטות נוספות במחלקות פנימיות בהן ניתן להנשים חולים – 5000 ) , ואילו הצרכים הצפויים במגיפה קשה במתאר מחמיר הן – 25000 מיטות לחולים הזקוקים להנשמה. , פער עצום כזה בין המצאי לצרכים , מוכר גם במדינות העשירות ביותר, שמערכת הבריאות בהן מתוקצבת כהלכה . לעולם יהיה פער ענק בין מה שכל מדינה מפעילה בימים כתיקונם לצרכים בזמן אסון בהיקף גלובאלי.
אבל אפשר היה לעשות הרבה יותר גם בתקציב צנוע, ותקינה רזה. בייחוד אם היו מפעילים מערכות שליטה ובקרה שהוקמו בישראל לפני שנים רבות – אך הוזנחו והתנוונו בהדרגה , ובמשבר הנוכחי כמעט ואינן באות לידי ביטוי. ושורש הרעה החולה הוא כמעט תמיד מאבקי שליטה, כבוד וסמכויות.
“הרשות העליונה לאשפוז בשעת חירום” הוקמה כלקח ממלחמת יום הכיפורים. בראשה עמדו קצין הרפואה הראשי ( קרפ”ר) , מנכ”ל משרד הבריאות ומנכ”ל קופ”ח כללית. לאחר שנים נוספו גם מנכ”לי הקופות האחרות. הרשות הזו היתה אמורה לנהל בשעת חירום את כל מערך האשפוז במדינה. כשהייתי קרפ”ר ישבתי בראש הועדה בדיונים ובתרגילים רבים. הרשות כתבה תורות הפעלה ופק”לים , הקימה מחסני חירום גדולים, בהם נאגר ציוד רב, היום אנו צופים בחרדה בריב הסמכויות בין משרד הביטחון ומשרד הבריאות, מי יופקד על ניהול המשבר. ממש אותם חילוקי הדעות בשאלה “מי שולט”, קטטת בעלי האגו הגדול – גרמו במשך השנים לכך שמשרד הבריאות ניוון בהדרגה את פעילות הרשות העליונה לאשפוז בשעת חירום. הגוף שהיה צריך לנהל את מערכת האשפוז במדינה בשעת המשבר הנוכחי – קיים על הנייר בלבד. ממש כך קרה גם לרשות החירום הלאומית – רח”ל, שהוקמה כחלק מלקחי מלחמת לבנון השנייה. רח”ל שותקה ונוטרלה בגלל ריב סמכויות , תקניה קוצצו , והיא תשוב ותופיע כנראה רק בדו”ח ועדת החקירה הממלכתית שתוקם בשוך הסערה.
בשנת 1989 הקים קצין הרפואה הראשי דאז, פרופ’ יהודה דנון את הצוות לטיפול במגיפות – צט”מ. גם אני השתתפתי בצוות הזה בהגיע תורי. אינני יודע מתי עברה השליטה בצט”מ למשרד הבריאות, ואיך הפך מגוף מטה דומיננטי – לצוות שקולו נשמע רק בקושי במשבר הזה. שוב גזר ריב הסמכויות את גורלו של גוף שהיה עשוי לשלוט כהלכה בניהול הרפואי של המגיפה.
* * *
אי אפשר להתעלם בשעה זו גם מהתרומה השלילית של בג”צ למאבק בקורונה. מטעמים פורמליסטים מעוותים לחלוטין נוכח ממדי הסכנה, עיכב בג”צ את הפעלת אמצעי המעקב האלקטרוני אחר מגעי החולים. ובאיזה נימוק? “עדיין לא הוקמה ועדת הכנסת האמורה לקיים מעקב אחר הפעלת התקנות”. כאילו הזכות לחיים לא חייבת לדחות בלי היסוס את הזכות לפרטיות. משל למה הדבר דומה? איסור על מכבי האש לכבות שריפות אם תקנות ההפעלה של מערך הכבאות לא אושרו עדיין בידי ועדת הפנים בכנסת. קצב ההדבקות בקורונה בישראל היום הוא אקספוננציאלי, מעריכי. מספר החולים המאומתים מכפיל עצמו כל שלושה ימים. ב19 במרץ הוציא בג”צ צו ביניים שמנע הפעלת האמצעים האלקטרוניים . באותו יום נמנו בישראל 677 חולים. בשעת כתיבת שורות אלו, יש בישראל כבר יותר מ – 2000 חולים.כשתקראו את הדברים המספר (המאומת) יהיה כבר כמעט כפול מזה. ובגלל בג”צ עדיין אי אפשר להשתמש באמצעי המעקב. איני יודע כמה הדבקות נוספות יכלו אמצעי המעקב למנוע. אבל תודה, בג”צ. לא ביקשנו שתעזרו. אבל למה להפריע?
וזו עוד היתה הפרעה קלה יחסית. כי את עיקר הנזק שגרם בג”צ למדינה בשעת המבחן הקשה הזו – לא ניתן יהיה בכלל להעריך כמותית. בניגוד מפורש לעיקרון הפרדת הרשויות התערב השבוע בג”צ בחוק יסוד : הכנסת, ובתקנון הכנסת, בהם כתוב במפורש שהכנסת תקבע את סדרי עבודתה ויו”ר חדש צריך להיבחר עד להשבעת הממשלה החדשה. ובשום מלה או פסיק לא נרמז שם שעליה לעשות זאת יום או שבוע אחרי השבעת הכנסת החדשה. בג”צ התעלם מחוק היסוד ומתקנון הכנסת. והעדיף לכבד את רצונם של 61 חברי כנסת. רצונם חשוב מאד. אמור להיות מכריע במשטר דמוקרטי (למעט אם 61 חברי הכנסת הם מהימין וחוקקו חוק שאינו מוצא חן בעיני השופטים השמאלנים.) אבל שיטת המשטר שלנו גם קובעת כי כאשר רוב חברי כנסת רוצים לפעול בניגוד לתקנון – עליהם לשנות אותו תחילה. חברי הכנסת של גוש “רק לא ביבי” לא טרחו לשנות את החוק, אלא רצו לבג”צ.
גם במקרה זה פלישת בג”צ לתחומי הרשות המחוקקת היתה עלולה להמיט אסון, משום שחיבלה לכאורה באפשרות להקים ממשלת חירום לאומית. לו היה נבחר מאיר כהן ליו”ר הכנסת – נתניהו היה עלול להגשים את איומו ולפוצץ את המגעים להקמת ממשלת חירום. בנקודה הזו הפתיע גנץ. הציב עצמו כמועמד יחיד לתפקיד יו”ר הכנסת, ספג את מבול קיתונות הזעם מהשמאל והביא לפיצול “כחול לבן” – אבל אפשר הקמת הממשלה הדרושה היום לישראל. רבים ממבקריו אומרים שרימה את בוחריו, שנתניהו יפר את ההתחיבויות שיתן לו לרוטציה, ואני אומר : שכויעח, גנץ. במקום הפסקא הזו:
אין לדעת כמובן מה יקרה בעוד שנה. אם הצעד האמיץ של גנץ והסכמתו לשמש כיו”ר הכנסת יוביל להקמת ממשלת חירום לאומית – זה ייזכר לטובה לשניהם. הקלפים נטרפו . אולי אחרי המבול הם ישובו להיאבק זה בזה בחמת זעם. אולי נתניהו יפרוש. אבל גנץ התגלה במהלך האחרון שלו כמי שיכול לקבל החלטה נכונה במצב של משבר לאומי. יש תקוה לישראל.
כתבות נוספות
