ישראל מעל הכל?
פרופ’ אריה אלדד
כשישקע אבק מערכת הבחירות הזו נישאר עם המשבר הפוליטי.
עלולה להיות לנו ממשלת-נתניהו שתהיה תלויה על בלימה ונסחטת מכל אחד ממרכיביה. או לחילופין -בסבירות נמוכה מאד -ממשלה אלטרנטיבית לא מתפקדת. כי מעולם לא היתה באמת אפשרות לקואליציה של כל פוסלי נתניהו. .זו אפשרות תיאורטית בלבד הבנויה על מפלגות שלא יכולות לשבת זו עם זו, כי הן חלוקות בסוגיות יסוד. והאפשרות הסבירה מכל – מערכת בחירות חמישית .
למרות המצב – יש כמה סיבות לשמחה בתום מערכת הבחירות הזו. הגיעה העת שבכנסת ישראל, שמקבלת כמובן מאליו נוכחותם של אויבי ישראל מבית – יישמע גם קולם של אוהבי עם ישראל וארץ ישראל בלי סייג. כל המתחלחלים בגלל נוכחותו בכנסת של איתמר בן גביר, הם אלו שלא צללו אוזניהם כשתומכי הטרור חרפו בכנסת את מערכות ישראל . וסופם להתרגל. ואם הם מעקמים היום את אפם באנינות, הם מסתכנים, כמאמרו של מנחם בגין ע”ה – שיישארו עם אף עקום.
ויש גם רשימה שלמה של סיבות לשמחה לאיד. מידה מגונה, אבל אנושית מאד.
שמחה לאידו של ליברמן. מי שנחשב פעם (בטעות) לימין, מצטייר עכשיו כאיש שמאל (וגם זה על לא עוול בכפו. האיש חף מאידיאולוגיה). ליברמן בנה קריירה ארוכה על שנאה : שנאת ערבים. שנאת נתניהו והלהיט התורן – שנאת חרדים. היו לו שבעה מנדטים בכנסת היוצאת, בלי החרמת החרדים. וזה מה שיש לו עכשיו, אולי אפילו פחות , למרות שניסה לרכוב על שנאת החרדים. ליברמן, שהבטיח תוצאה “דו-ספרתית”, אולי קושש קצת קולות במקום אלו שאיבד כשהחליף את סוס השנאה, אבל הצליח בוודאות לחזק את החרדים, שבזכות איבתו מחלו למנהיגיהם על תעלולי הקורונה .
מותר גם לשמוח לאידם של שונאי ישראל מה”משותפת”. 15 מנדטים היו להם. עכשיו נראה שיסתפקו בששה. הפרשנים ( שלא חזו את עוצמת הדרמה) אומרים שהמצביע הערבי לא סלח להם על הפילוג. אך אפשר שהאמת פשוטה יותר : קמה להם אלטרנטיבה בדמות רע”מ, וגם העבודה וגם מר”צ הם בעצם סוג של “משותפת”.
ואולי לא ממש שמחה לאיד, אלא סיבה אמיתית לחשבון נפש רשומה במערכת הבחירות הזו על שמו של בנימין נתניהו.
ולא משום שהוא מאמין בחפותו ומתעקש להמשיך לשלוט. אלא כיון שלצורך זה הוא מוכן להכשיר עקרונית שותפות עם המתנגדים למדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי.
נתניהו הלך לקושש קולות במגזר הערבי. רק מעטים עלו בחכתו , למרות ההבטחות מרקיעות השחקים והתקציבים שפיזר. אבל הוא הצליח לפורר את המשותפת, קיוה שרע”מ לא תצלח את אחוז החסימה – ועתה גורלו הפוליטי תלוי בה.
ולפיכך כותרת הבחירות צריכה להיות : “בור כרה ויחפרהו”. הפוליטיקאי המיומן ביותר בזירה סייע בפיצול “המשותפת” ותרם להתכווצותה לששה שונאי ישראל לבד, ובתום התמרון הזה הוא מוצא עצמו תלוי כמעט לחלוטין בכושר התמרון והסחיטה של איש התנועה האיסלמית, חניכו של עבדאללה נימר דרוויש, המחבל ש”חזר בתשובה”. המהלך הזה היה כנראה בבחינת “גשר אחד רחוק מדי”. ניתן רק לשער מה יהיו דרישותיו של מנסור עבאס תמורת תמיכה, מבפנים או מבחוץ. ניתן רק להתחלחל מהאפשרות שנתניהו יהיה מוכן לשלם מחירים גבוהים מאד, על חשבוננו, כדי להיענות לדרישות הללו. אם כדי להישען עליו, ואם רק כדי להשתמש בו כאמצעי סחיטה מול רשימות, או עריקים מרשימות, שייקראו “להציל” אותנו משותפות כזו. דומה שמנסור עבאס מתגלה כפוליטיקאי מיומן ולא ייפול בקלות במלכודת כזו. אבל לא מן הנמנע כי נתניהו ירצה להסתמך עליו כדי שלא לשתף את בן גביר ומעוז ( השותפים ל”בלוק הטכני” של הציונות הדתית) וכדי שישמש לו אליבי מושלם ל”למה לא” : למה לא להסדיר את ההתישבות הצעירה, למה לא לפנות את חאן אל אחמר. למה לא לאכוף את שלטון החוק על כנופיות הבדואים בנגב ובגליל.
כמעט הכל אומרים שחייבים להימנע ממערכת בחירות חמישית. חלקם גם מתכוונים לזה. אבל רק מעטים מוכנים להפר את התחייבויותיהם, או לוותר על הטעם לקיומם הפוליטי, כדי לחלץ את ישראל מהמשבר. נתניהו אינו מוכן לוותר על שלטונו. ומתנגדיו – אינם מוכנים לוותר על החרמתו. שני מיליון תומכי נתניהו ( מהליכוד ומהמפלגות התומכות בו) רואים כשערוריה את עצם הדרישה שיתפטר. שהרי החוק מאפשר לו להמשיך להתמודד כל עוד לא הורשע בפסק דין חלוט . חלקם באמת מאמינים שהוא חף מכל פשע והתיקים “נתפרו” למידותיו. ולעומתם : שני מיליון מתנגדיו רואים פסול מוסרי בעצם התמודדותו של מי שהוגשו נגדו כתבי אישום באשמת שוחד, מרמה והפרת אמונים. אלו גם אלו אינם מוכנים לסגת מעמדתם העקרונית. גם לא כדי לחלץ את ישראל מהמשבר הפוליטי הממושך בתולדותיה. אלו גם אלו מאמינים, או לפחות טוענים שהם מאמינים שרק דרכם מועילה למדינת ישראל.הם פטריוטים. אך אלו גם אלו אשמים בכך שאנחנו תקועים.
מתנגדי נתניהו מקווים , גם טרם הקמת ממשלה חדשה ( אם תקום בכלל) לאסוף 61 תומכים בתיקון החוק, כך שימנע ממי שהוגש נגדו כתב אישום להתמודד לכנסת.( כלומר – החל בבחירות הבאות). חוק כזה עלול לגרום לנתניהו להימנע בכל כוחו ממערכת בחירות נוספת. ועלול להכפיל ולשלש את המחירים שיהיה מוכן לשלם כדי להקים ממשלה. כל ממשלה. אינני יודע אם יימצאו 61 תומכים בחוק כזה. אבל אפשר ובתוך מחנה המתנגדים לנתניהו יימצאו מי שיהיו מוכנים להצטרף בכל זאת לממשלתו אם נתניהו עצמו יתחייב, וגם יצביע כך בכנסת, על תיקון החוק. בכך ייקבע במו ידיו שזו כהונתו האחרונה ( אלא אם יזוכה מכל וכל). רבים ממתנגדיו אינם מוטרדים באמת מכתבי האישום הללו, והם רק משתמשים בהם כאיל-ניגוח. לו יהי. חוק כזה יחשוף מי מתנגד לעצם מנהיגותו (או ל”שלטון הימין”) ומי באמת מוטרד מההיבט המוסרי של ראש ממשלה המואשם בפלילים. די שתימצא רשימה אחת או קומץ עריקים שיסכימו ללכת בנתיב הזה כדי לחלץ אותנו מהמיצר. במהלך כזה נתניהו יוותר על המשך שלטונו, ומקצת ממתנגדיו יסכימו לוותר על התחיבותם הפומבית שלא לכהן בממשלתו, ו”להעניק” לו כהונה אחרונה.אולי אין “צדק” בפשרה כזו. אבל טובת המדינה טמונה בה.
האם זו הצעה ריאלית? כנראה שלא. המחנות הניצים נראים בשעה זו כמי שמוכנים להילחם עד טיפת דמנו האחרונה, ובלבד שלא להתפשר.
בשעת כתיבת שורות אלו עוד לא הסתיימה מניית מאות אלפי המעטפות הכפולות. המנין הזה עשוי להזיז עוד מנדט או שניים מכאן לכאן, ולייתר לכאורה את הצורך במהלך כזה. אבל אם לא יתחולל שינוי כזה , והצדדים לא יואילו להתפשר – המשבר יימשך. בשעה זו .נזקקת ישראל למנהיגים שעבורם מדינת ישראל באמת מעל הכל
כתבות נוספות
