ישראל וירדן – פתרון שתי המדינות

מאת: ח”כ פרופ’ אריה אלדד

ירדן היא פלשתין - ח"כ אריה אלדד

אחרי ששקע האבק שעלה מהתגוששות הנאומים בין מחמוד עבאס (אבו מאזן) ובנימין נתניהו בעצרת הכללית קמו הפלשתינאים והישראלים בבקר ומסתבר להם שדבר לא קרה. ודבר גם לא יקרה.

הפלשתינאים לא יזכו למדינה, ישראל לא תזכה לשלוה. המבוי הסתום של “פתרון שתי המדינות” אינו חדש ואינו תוצאה של אי גמישותם של המנהיגים. מאז 1922 נמשכים הנסיונות לחלק את הארץ בין יהודים וערבים. כל ניסיון כזה נגמר במרחץ דמים או מלחמה. ועדיין מתעקש כל העולם להמשיך ולדבוק בהגדרה שנתן אלברט איינשטיין לטירוף: לחזור על אותה פעולה שוב ושוב ושוב בתקווה שבפעם הבאה התוצאה תהיה שונה.

התוצאה לא תהיה שונה כיון שאנו מחמיצים את אבחנת הסיבה לסכסוך. רופא שאינו מאבחן נכונה את המחלה לא יוכל לרשום לה את התרופה הנכונה. רק מי שמשוכנע שבארץ ישראל/פלשתין מתקיים סכסוך טריטוריאלי בין שני עמים ימשיך לחתור לחלוקת הארץ כפיתרון לסכסוך. מי שמבין כי זוהי מלחמת דת, התנגשות בין אידיאולוגיות – מבין כי חלוקת הארץ לא תביא לסיום הסכסוך אלא רק להמשכתו בתנאים קשים יותר.

מראשית חזרת היהודים לארץ ישראל בסוף המאה ה-19 התעוררה התנגדות מוסלמית הולכת וגוברת לנוכחותם – ודאי לשליטתם – של “כופרים” במה שנתפס בעיני המוסלמים כאדמת קודש מוסלמית “וואקף” שאין מוסלמי בעולם הרשאי להכיר בזכותו של “כופר” – יהודי או נוצרי – לשלוט בה. גם אם יש לסכסוך היבטים לאומיים או טריטוריאלים – הכוח המניע את המשך המלחמה כבר יותר ממאה שנים הוא כוח דתי.

למלחמות דת אין פתרונות קלים ומהירים. שום קן במפה אינו מביא שלום במחי יד. מאות שנים נמשכו מלחמות הדת באירופה, ורק בהדרגה, בהשפעת חינוך וסובלנות – שככו . אם נגדיר את “הכלת הסכסוך”, הקטנת החיכוך , הענקת זכויות ומניעת טרור – כיעדים למאמצים המדיניים הבינלאומיים – יגדלו סיכויי ההצלחה, יפחתו סיכויי הכישלון, והסיכוי כי התסכול שיבוא בעיקבות הכישלון יגרום לסבב נוסף של אלימות.

בשנת 1922 חילק וינסטון צרציל את המנדט הבריטי על פלשתין לשניים : שלושה רבעים מהשטח ניתנו לאמיר עבדאללה להקים מדינה ערבית. מערב הירדן נותר בידי המנדט הבריטי להקים בית לאומי לעם היהודי. ממלכת ירדן שקמה בעקבות הצעד הזה היא מדינה פלשתינאית : 80% מאזרחיה הם פלשתינאים. “ירדן היא פלשתין ופלשתין היא ירדן” אמר המלך המנוח חוסיין, אביו של המלך הנוכחי של ירדן, המלך עבדאללה השני. אם נבין כי רוב מאוויו הלאומיים של העם הפלשתינאי יכולים למצוא ביטוי בירדן כי היא מדינת הלאום הפלשתינאית – נוכל להתקדם להכלת הסכסוך.

אם נסגור את UNRWA ןנעביר את הטיפול בפליטים הפלשתינאים לידי UNHCR לצורך שיקומם של הפליטים ויישובם מחדש – נתקדם לפתרון הבעיה ההומניטארית הקשה ונקטין את החיכוך ושפיכות הדמים. אם נעניק לערביי יהודה ושומרון (“הגדה המערבית” זכויות תושב בישראל וזכויות אזרח במדינה הפלשתינאית בירדן – נצעד עוד צעד לכוון הפתרון העתידי. זהו “פתרון שתי המדינות” האמיתי. המהפכות העוברות על המזרח התיכון לא יפסחו על ירדן. הרוב המוחלט של תושבי הממלכה, הפלשתינאים, מתבוננים במצריים, לוב, סוריה, תוניס ואומרים “למה לא אנחנו?”. ולפיכך מחר או בעוד שנה גם הם יצאו לרחובות ויתבעו את זכויותיהם. אם נשכיל להבין כי שינוי כזה טומן בחובו תחילתה של דרך חדשה ליישוב הסכסוך – אולי יצמח משהו טוב באמת מהאביב הערבי.

לעיון בחומר נוסף בנושא ירדן היא פלשתין לחצו כאן