ישראל בלי ההר
פרופ’ אריה אלדד
בהר הבית הולכות ומותקנות מצלמות מעקב. ממשלת ירדן והואקף הפועל מטעמה בהר הבית מתקינות אותן, וישלטו בהן, ובחמר המצולם . המצלמות יעקבו כמובן רק אחרי היהודים העולים להר. בתוך מסגדי-ההסתה, מעוזי הפורעים – לא יותקנו מצלמות. זהו עוד צעד של כניעה, ויתור על ריבונות והתנתקות מן המקום הקדוש ביותר לעם היהודי.
נתניהו חתום על הכניעה המבישה הזאת. בכך הוא הולך בדרך שסללו לו כל ראשי הממשלה בישראל מאז מלחמת ששת הימים. ובהם גם אלו מן “המחנה הלאומי”. לא רק שיהודים מנועים מלהתפלל בהר – גם מי שחיבר לפני עשר שנים חוברת הלכתית בענייני קרבנות – נמנעת כניסתו להר לגמרי. ואל תאשימו את משטרת ישראל. הם רק מקיימים את רוח ההנחיות שמעביר להם ראש הממשלה.
לפני שנים אחדות, כשהתלבטנו בסיעת “האיחוד הלאומי” אם להמליץ לנשיא על נתניהו להרכבת ממשלה ניתחתי : חסרונו הגדול של נתניהו שהוא מנהיג חלש. יתרונו הגדול של נתניהו הוא שהוא מנהיג חלש. בכל מקום שהוא מתכופף שמאלה תחת לחץ חיצוני או פנימי – אפשר להפעיל עליו לחץ נגדי וליישר אותו.
לצרך זה פעלתי שנים מספר בשדולת הכנסת למען ארץ ישראל. בדיוק כדי להפעיל את הלחץ הנגדי על נתניהו. ואז למדתי לזהות גם את המגבלות שמטילים על עצמם אנשי הליכוד, מהנאמנים ביותר לארץ ישראל ויישובה : יש רק דבר אחד שיקר להם יותר מארץ ישראל – שלטון הליכוד. והיום ניתן להכניס להגדרות אלו גם את אנשי “הבית היהודי”. החרדים הגדירו את סוגיית ההכרה ברפורמים ו”חוק המקוואות” כ”קוו אדום”. והבהירו את הדברים בפשטות לנתניהו והוא ממהר להתקפל. הבית היהודי לא מגדיר את הר הבית כ”קוו אדום”. הם משלמים לו מס שפתיים מהוסס מעת לעת – ותו לא. לו היו מפעילים את מלוא משקלם הפרלמנטארי – לא הייתה ישראל מוותרת על ריבונותה בהר. לו היה שלטונו של נתניהו בסכנה – הוא היה מאפשר תפילת יהודים בהר. היום ברור כי “המחנה הציוני” לא רץ לממשלתו. כי יאיר לפיד רואה עצמו ראש הממשלה הבא אם יתמיד בעמדתו האופוזיציונית-ממלכתית- טיפה ימינה. ליברמן כנ”ל. אין ל”בית היהודי” תירוץ שאם יאיים במשבר על דבר הפגיעה בלב העם היהודי – יסולק מן הממשלה ויוחלף במפלגת “שמאל”.לו היו מפעילים לחץ על נתניהו היתה נמנעת החרפה. ניתן היה לממש זכות לאומית ואנושית בסיסית הנמנעת מאיתנו בהר הבית. המקום שמגדיר את עם ישראל כי “ישראל בלי ההר הוא לא ישראל”.
נתניהו יכול לותר על ריבונות כי הר הבית איננו נושא המענין את הציבור. אבל נאמני ארץ ישראל ועם וישראל ותורת ישראל חייבים להיות מצפן ולא שבשבת. להוביל את הלחץ הפרלמנטארי והציבורי והמשפטי. ליצור את דעת הקהל. אם “הממשלה הכי לאומית” בתולדות מדינת ישראל אינה עושה זאת – מי צריך אותה?
כתבות נוספות
