יום בחירות
פרופ’ אריה אלדד
יום הבחירות השבוע היה עבורי יום של רחמים רבים. כמי שעבר ארבע מערכות בחירות ידעתי בדיוק על מי לרחם.
ריחמתי על מועמדי המפלגות המתרוצצים בכל הארץ וטוחנים מים. פול-גאז- בניוטרל. כידוע מקנות המפלגות חשיבות עצומה לפעילות ביום הבחירות. מעולם לא הבנתי למה. נניח שחשוב להסיע לקלפי תומכים המתקשים להגיע. אבל למה חשוב שהמתמודד ייסע לקלפי בבית שאן. לפגוש עשרה מצביעים בקלפי . סטטיסטית רק שניים מהם שוקלים להצביע עבורו ואחד בכלל חושב שהוא במפלגה אחרת. אחד מוכן להתוכח אתו עד שאשתו תחנה את הרכב ותגיע להצביע איתו. לוחץ ידיים. נוסע לרחובות. עשרה מצביעים בקלפי. עם הרבה טקס בישבן נכנס ובודק שפתקי ההצבעה נמצאים. משוחחים עם נציג המפלגה בשכונה. הוא אומר שיש תנועה ערה אבל מוכרחים לעשות עוד מאמץ ולהביא אנשים מהבית. מבקש שהמועמד יוודא שמשלמים לו יום עבודה מלא ויזכיר לו מה שמו. מזכיר ומבטיח ונוסעים לערד. עשרה מצביעים בקלפי מהם שלושה חברי ועדה, שני סדרנים ,אחד נציג המפלגה שלך, המוצב עם דוכן כמטחווי הקשת המותרת על פי החוק מהקלפי. טופח על שכמו ומעודד אותו להמשיך לעשות מה שהוא לא עושה גם עכשיו. במרכזי המפלגות מעדכנים נתונים על טבלאות גדולות וחסרות משמעות. האחראים על הקמפיין מזינים זה את זה במידע כוזב ומייד משדרים עוד כמה רבבות הודעות טלפוניות להמריץ את הבוחרים כי המצב קשה/קשה מאד/ זוועה/ הצילו. כבר ראינו כמה מערכות בחירות כאלו אבל לא זכורה לי כזו שבה התחרות העיקרית היא מי יותר מסכן. מצבו של מי מסוכן יותר. הושיעו. אין לך אלא לרחם על יצרני הספינים היודעים שזרם ההודעות שלהם טובע בים ההודעות של המתחרים כשרוב הציבור, אם לא ידע זאת קודם, יודע במהלך היום שאי אפשר להאמין לאף הודעה של אף מועמד. עשרות מיליונים נשפכים בשירותי הטלפון, האינטרנט, הדפוס, יריעות הניילון העוטפות כל עץ רענן וגדר חלודה בסביבות הקלפי. בשפת הבחירות זה נקרא “נראות”. כי אם יש המון שלטים של המפלגה – היא בטח חזקה וחשובה. מטומטם אבל עובד. ואז מסתבר שרוב המצביעים, אפילו אלו שרוצים שהמועמד המוכר להם במעורפל מכמה כרזות ייבחר לכנסת הבאה – אפילו לא יודעים מה האות שלו בבחירות . הוא מסביר : לא “צ”. אלא “ץ” כי מר”צ לקחה את ה”צ” ולא מרשה לאיש להשתמש בה. בסוף, כדי לא להתבלבל ,הם יצביעו מח”ל. ככה הם רגילים. בסוף היום דיבר המועמד עם מאה מצביעים. ראשי מפלגות גדולות התחבקו עם מאתיים. לא פלא שנבחרי הציבור שונאים את הציבור.
ויש בי גם המון רחמים על הכתבים והשדרנים. יום שלם הם צריכים להעביר בדיבורים על כלום ושום דבר חשוב. מראיינים יצרן פלריגים, אותם כרזות פלסטיק ארוכות. השנה הזמינו רק 100 קילומטר לעומת 200 קילומטר זבל לפני ארבע שנים. האינטרנט הרג אותם. מראיינים ראשי מטות ואחראי יום בחירות של מפלגות שלא יודעים בעצם כלום ושואלים אותם מה המצב. איך הם ידעו? אלו שהמפלגה שלהן מתנדנדת או רחוקה מאחוז החסימה צריכים לשדר אופטימיות. האחרים צועקים געוולד. מרתק. שלושה פתקי הצבעה עם קשקוש קטן מאחור נתגלו בטובא זנגריה ומישהו הדביק בסופרגלו פתקים של “כחול לבן” בראשון כדי לפסול את מי שיכניס יותר מפתק אחד. המראיין מציג את השאלה הקיומית : למה לא מבטלים את החוק המטומטם הזה שאם יש יותר מפתק אחד במעטפה ההצבעה פסולה? זה רק כי המחוקקים אינם בני 80 שלא לכולם קל להוציא מהכוורת פתק אחד ולהכניס למעטפה. פתקים נדבקים, ולמה לפסול? צריך לקבוע בחוק שמעטפה שיש בה כמה פתקים זהים – ייספר רק אחד, יינעץ על המסמר, והשאר לפח וזהו. אכן עניין נאה לעסוק בו במשך חצי שעה ביום הבחירות כי צריך להעביר את יום השידורים המשמים הזה איכשהו. כולם מאשימים את כולם בזיופים, העלמות פתקים, השחתת פתקים. הרי אפשר היה לשדר את אותם דיווחים מ2015/2013/2009/2006 וגם מהבחירות לראשות הסנהדרין לפני אלפיים שנה. ואז דנים אם העובדה ששיעור ההצבעה בשש בערב נמוך בכמה אחוזים מזה שהיה ב2015 זה טוב ליהודים ורע לערבים או להיפך. טוב לשמאל ורע לימין. הדיון מתלהט . האם הקוסם ישלוף שפן? ואם לא שפן, מה ישלוף? ואולי זו היא ההפתעה האמיתית של הבחירות? שאין ספין?והכל דרמטי. כל הזמן דרמטי גם כשלט קורה כלום. זה המקום להודות למנכ”ל רדיו 103 אור צלקובניק שהחליט ברגע האחרון לשדר ביום הבחירות שירים עבריים נפלאים וחסך מאיתנו את הסיוט.
ואז מתפרסמים המדגמים: ב-12גנץ ניצח בהפרש גדול. תיקו בין הגושים. בערוצים האחרים זה צמוד עם ייתרון לימין. . תיק”ו בין הגושים. פערים גדולים בין המדגמים. תומכי הימין מזפזפים ל13 או ל11. למה להם הדיכאון ב12? פייגלין הוא אכן הפתעת הבחירות, כפי שהבטיח . מחכה לקולות הסטלנים , רק שיגיעו כבר להצביע. אולי גם בל”ד נמחקת. הם מחכים לקולות האסירים. הימין החדש מחכה לחיילים. אורלי לוי למשיח. השמאל הוכה מכה קשה. פחות מ-10% מעם ישראל. זה כל השמאל? הימין נחלש . באיחוד מפלגות הימין ( אולי לא סמוטריץ אבל לבטח הרב רפי פרץ) שמחים שעברו ושמחתם מוכפלת כי בנט ושקד בינתיים לא. שמחה של ניצחון בדרבי, גם אם זה דרבי תחתית. כל אלו שליהגו בלי נתונים עד למועד פרסום המדגם – מתחילים ללהג על בסיס נתונים חלקיים, זמניים, כדי להעביר עוד זמן עד פרסום תוצאות האמת.
האם עכשיו נתניהו מבין שצדקו כל אלו שהזהירו אותו מרעבתנות-יתר, משאיבה כוחנית מהגוש שלו, שאולי ימחקו את הפער בינו לבין בני גנץ אבל ישאירו אותו מתנדנד וממתין למעטפה של אחרון הימאים ועם קואליציה שכל קריזה של ליברמן תטלטל אותו? שהמהלך שלו היה מהלך של מהמר חסר שליטה שאין לו מחר?
לא. הוא לא מבין. להיפך. הוא בטוח שהם טעו. הרי הכיר יפה את חוק הכלים השלובים לפני שהפעיל את כל משאבות הגעוולד. המחנה הלאומי אינו מעניין אותו. לא עניין אותו מעולם כיון שהוא באמת בז לכל אותם הרוקדים לחלילו כאילו הם באמת בוטים ולא בני אדם אמיתיים בעלי תבונה ורצון משלהם. הוא ישמח מאד כשיצליח להרכיב ממשלה, והצער על מחיקת כמה מפלגות ימין קטנות רק יגביר את שמחתו.
אפשר לבלות את כל הלילה במעקב מתיש אחרי קולות האמת בקלפיות במצפה יריחו ובקלפי 12 בבית הספר ניצנים בנתניה. אבל זה היה העונש שלי כשהתמודדתי. עכשיו אני פטור ממנו ויכול בשקט ללכת לישון . מחר יום עבודה.
בבקר : תיקו נתניהו גנץ. ניצחון לגוש הימין. הואקוסםהואקוסםהואקוסם.
כתבות נוספות
