טראמפ כמנתץ אלילים
פרופ’ אריה אלדד
במסיבת העיתונאים עם נתניהו אמר הנשיא טראמפ כל מיני דברים . הוא בעד עסקה גדולה. בשיתוף מדינות נוספות. ואין הוא מתעקש על נוסחת שתי המדינות: שתים, אחת – העיקר ששני הצדדים יהיו מרוצים.
הצעות רבות ל”פתרונות אזוריים” צפו בעשורים האחרונים. חלקן טובות לישראל. חלקן רעות מאד. אינני יודע לאילו מהן מתכוון טראמפ. אם הוא תומך בתכנית האומרת כי אין צורך במדינה פלשתינאית נוספת ממערב לירדן כיון שיש כבר אחת כזו בירדן, ועוד אחת בעזה, והוא רוצה לשתף את המצרים ( לפני כשנה וחצי הציע א-סיסי להוסיף לפלשתינאים שטח בצפון סיני הגדול פי ארבעה מכל רצועת עזה) או את הירדנים (“ירדן היא פלשתין ופלשתין היא ירדן וכל מי שאומר אחרת הוא בוגד” אמר המלך חוסיין ע”ה) כדי להגשים את הפתרון האזורי הזה – תבוא ברכה על ראשו. אם הוא מתכוון לשווק לצדדים את היוזמה הסעודית – לא תבוא ברכה. שלא לומר אחרת.
אבל החידוש הנפלא בדברי טראמפ, שזכה לביקורת קשה מחוגי השמאל בישראל והתקבל בזעם בקרב הערבים היה ניתוץ המיתוס של קדושת “תכנית שתי המדינות”.
האגדה במדרש רבא מספרת על אברם אבינו ששם ללעג את אלילי תרח אביו ואחר ניתץ אותם בפטיש גדול ששם בידי הפסל הגדול ביותר. כאשר שב אביו סיפר לו אברם כי הפסל הגדול ניפץ את הקטנים כשרבו על המנחות… נמרוד דן את מחלל הקודש למוות בכבשן האש ממנו ניצל בידי האלוהים. מימי קודם התייחסו עובדי האלילים בחומרה רבה למי שלועג ומנפץ את אליליהם. הרי אם אין בכוחם של האלילים להגן אפילו על עצמם – אות הוא וסימן שאין בהם כל כוח.
האובססיה לחלוקת ארץ ישראל המערבית לשתי מדינות כבר מזמן אינה תכנית מדינית רציונאלית. מאז החלוקה ב- 1922, דרך כ”ט בנובמבר 1947 ועד “אוסלו” ו”ג’נבה” – היא שבה ומתרסקת, ובכל התרסקות כזו נופלים קרבנות רבים. ועדיין רבים המאמינים בה. כמו בעבודת אלילים. ומקריבים לה למרבה הזוועה קרבנות אדם הקרויים “קרבנות השלום”. ואי אפשר להתווכח עם מאמינים על ההגיון באמונתם או במנהגיהם. ודת השלום בין יהודים וערבים גורסת כייש רק פתרון אחד לסכסוך.- חלוקת הארץ. שתי מדינות. וכל מי שטוען אחרת הוא כופר בעיקר.
מנהיגי ארצות הברית תמכו בעשורים האחרונים ב”פתרון שתי המדינות”. לתמיכת ארה”ב יש חשיבות מדינית עצומה. ותחת סד הצהרות התמיכה האמריקאיות בתכנית ויתרו מנהיגי ישראל על תכניותיהם שלהם , ונכנעו ללחץ. אף הם אימצו , באונס או בשמחה, את התכנית. ועתה קם נשיא ארצות הברית, וכלאחר יד, כמעט בלעג, פטר את התכנית: שתי מדינות, אחת, מה שתרצו. אין קדושה.
ניפוץ הילת הקדושה שסביב התכנית הוא צעד מבורך בדרך להכרזה על מותה, ודיונים בסדרי ההלוויה. ביטול המונופול על האמת יביא בהכרח לחיפוש תכניות אלטרנטיביות. שימוש בשכל ישר במקום באמונה עיוורת.
אלברט איינשטיין היה גאון. זה ידוע. בין השאר אמר כי טירוף הוא לחזור על אותה פעולה שוב ושוב מתוך ציפייה שבפעם הבאה התוצאה תהיה אחרת. גם אובססיה היא סוג של הפרעה נפשית. המאמינים בפתרון “שתי מדינות” , גם כשהם מודעים לכישלונות בניסיונות הקודמים, מוכנים לנסותו שוב ושוב, מתוך ביטחון לא רציונאלי כי בפעם הבאה התוצאה תהיה שונה. בא טראמפ והציג את האובססיה בעירומה. נותר רק לקוות כי נתניהו וליברמן לא ישכנעו אותו להצטרף למעגל הרוקדים סביב העגל הזה.
כתבות נוספות
