חיסול אונר”א עכשיו.
פרופ’ אריה אלדד
בימי מבצע “עופרת יצוקה” היה בנימין נתניהו ראש האופוזיציה. הוא הבטיח שכאשר הוא יהיה ראש ממשלה הוא לא יעצור את צה”ל לפני שימוטט את שלטון החמאס. ההזדמנות ניתנה לו ב”צוק איתן” והוא לא עשה זאת. אפשר וראה כי המחיר בחיי אדם יהיה כבד מדי. אפשר וראה דווקא יתרון בשלטון החמאס ברצועה ובפיצול בין עזה לרמאללה. אפשר להתווכח אם טעה או צדק.
על דבר אחד לא יכול להיות ויכוח. כל מנהיג ישראלי לאומי חייב להילחם בשאיפות הלאומיות הערביות להקים מדינה בלב המולדת שלנו. ודרישתם שישראל תכיר ב”תביעת השיבה” של הפליטים כדי למחוק את ישראל.
“פתרון בעיית הפליטים” הוא אבן יסוד בתביעות הערביות מישראל, תביעה שכוונתה למחוק את ישראל כמדינה יהודית. “הפליטים” הם גם מרכיב עיקרי ביכולתם של הערבים לגייס תמיכה בינלאומית לטובתם והם גם מאגר כוח האדם העיקרי לארגוני הטרור. “הפליטים” נמצאים עדיין, גם 70 שנה אחרי מלחמת העצמאות במחנות פליטים בעזה, ביו”ש ובמדינות ערב. התנאים שם קשים, זוהי ממלכת העוני האבטלה הפשע והטרור. המחנות מנוהלים בידי אונר”א. הארגון הבינלאומי “הפרטי” של “הפליטים הפלשתינאים”. זהו ארגון משגשג. הם התחיל עם פחות משבע מאות אלף בשלהי מלחמת העצמאות . והיום יש להם יותר מחמישה מיליון. הם פליטים לנצח. גם נכדים ונינים וחימשים , גם בעוד מאה דורות. . שאר הפליטים בעולם מאבדים את מעמד הפליטות אחרי חמש שנים ולכן הם מתאמצים להשתקם ולהתיישב מחדש. רק אונר”א מחנכת לטפילות, לחיים מקצבאות , מתרומות של מדינות העולם ולמלחמת נצח בישראל. מנהיגי הפלשתינאים מכירים בערכם העצום של הפליטים כנשק מדיני, וכל עוד זה תלוי בהם – הם לא ישוקמו ולא ייושבו מחדש. החינוך בבתי הספר של אונר”א הוא שנאה מזוקקת לישראל ומנגנון שטיפת מוח לטרור נגדנו. אונר”א הוא גם המעסיק העיקרי של מחבלי החמאס בעזה.
שנים רבות מוקיעה ישראל את ההסתה והחינוך לשנאה בבתי הספר של אונר”א, דורשת לחסל את הארגון הזה. אך איש בעולם לא הקשיב לדרישותינו. מדינות העולם המשיכו לממן אותם. ובראשן – ארצות הברית, התורמת העיקרית של הארגון.
אבל הנה – קם נשיא חדש בארה”ב. שלא משועבד לשקרים ולתעמולה הערבית. שאינו מבין מדוע הוא צריך להמשיך לתרום להם מיליארדים ולקבל טרור בתמורה. ויש לו נציגה באו”מ שגם היא מאסה בטרור הערבי. והם מבטיחים לקצץ בסיוע האמריקאי לארגון הזה. זוהי אחת מהחדשות הטובות ביותר ששמענו בשנים האחרונות.
אך מה עשה ראש ממשלת ישראל? שפך מים קרים , והעניק לכל הפקידים תומכי הערבים במחלקת המדינה האמריקאית סולם נוח לרדת בו מעץ ההצהרה של טראמפ. נתניהו הודיע שאנו תומכים אמנם בקיצוץ בתקציבי הארגון , אבל “בהדרגה”.
אפשר למצוא כל מיני תירוצים עקומים או סיבות דחופות ואמיתיות להצהרה כזאת : מערכת הביטחון מזהירה מהתלקחות בעזה אם יפוטרו כמה רבבות מורים המועסקים בתקציבי אונר”א ומחנכים עוד דור לשנאת ישראל. אולי נתניהו עצמו אינו מעונין בהתלקחות כזאת בעיתוי הזה, או שהוא חושש באמת לפגיעה הומניטארית באוכלוסיית הרצועה (סתם. לא באמת.)
אבל אף אחת מהסיבות או התירוצים הללו אינו גובר על הזדמנות חד פעמית לפתור את אחת מבעיות היסוד של “הסכסוך”. בעיה המשמשת מקור דלק מניע למדורת השנאה. ישראל תדע להתמודד עם קושי זמני, התלקחות או משבר הומניטארי. ( כמה “התלקחויות” כאלו כבר היו מאז ההתנתקות? מה “הרווחנו” מהן? ) ובלבד שניפטר מהרעה החולה הזאת.
אין לדעת כמה זמן עוד ישלוט טראמפ בארה”ב. ומי יבוא אחריו. ואם טראמפ מוכן לחנוק עכשיו את אונר”א – צריך לעודד אותו. לסייע בידיו. לא לצנן את התלהבותו. לא להציע שזה ייעשה “בהדרגה”, לאט לאט, עד שהערבים יתארגנו למצוא מימון אחר, להיפך. ישראל צריכה לרכז מאמץ דיפלומטי רחב כדי לשכנע עוד מדינות להצטרף ליוזמת טראמפ. להראות לכל העולם כי כמעט ואין עוד “פליטים פלשתינאים”, רק צאצאי-צאצאיהם. ואין שום סיבה שהם ימשיכו לפרנס אותם עד קץ כל הדורות. יש ודאי לנתניהו הרבה צרות ובעיות דחופות. אך אף אחת מהן אינה מהווה סיבה למסמס את ההזדמנות ההיסטורית.
כתבות נוספות
