“בארץ ישראל קם העם היהודי”, פותחת מגילת העצמאות שלנו. ולאחר מכן היא מפרטת : “לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו ולא חדל מתפילה ומתקוה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית…בשנת תרנ”ז נתכנס הקונגרס הציוני לקול קריאתו של הוגה חזון המדינה תיאודור הרצל והכריז על זכות העם היהודי לתקומה לאומית בארצו…זכות זו הוכרה בהצהרת בלפור…ואושרה במנדט מטעם חבר הלאומים אשר נתו במיוחד תוקף בין לאומי לקשר ההיסטורי שבין העם היהודי לבין ארץ ישראל ולזכות העם היהודי להקים מחדש את ביתו הלאומי…לפיכך נתכנסנו אנו חברי מועצת העם נציגי היישוב העברי והתנועה הציונית …ובתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל היא מדינת ישראל…מתוך ביטחון בצור ישראל הננו חותמים בחתימת ידינו לעדות על הכרזה זו במושב מועצת המדינה הזמנית , על אדמת המולדת.”
זוהי מגילת העצמאות שלנו. היא הבסיס והיא מחייבת את כולנו. ואם היו הדברים כך, הלכה למעשה לא הייתי צריך לבוא לפניכם היום ולהציע בפניכם חוק יסוד הבא להגדיר את מחויבותה של מדינת ישראל לשמור על זכותו של העם היהודי על ארץ ישראל כזכות נצחית שאינה ניתנת לערעור, להבטיח התמדה ביישובם ופיתוחם של כל חלקי ארץ ישראל והחלת ריבונות המדינה עליהם.
חברי הכנסת, ארץ ישראל הפכה לצירוף מילים טעון. מי שמשתמש בו נחשב ללאומן, או מתנחל, או מורה לגיאורפיה בנוסח הישן. שם השמור לכרך ו’ של האנציקלופדיה העברית. מולדת – לא עוד מושג טבעי של אהבה לאדמת אבות, נחלת עם, כי אם למושג פוליטי. פטריוטיות היא מילת גנאי. אהבת מולדת – רגש שאבד עליו הכלח ומי שרוצה לחנך עליו זוכה לנאצות. מילות גנאי, או משיכת כתפיים השמורה לתמהונים ארכאיים.
ראש ממשלת ישראל, כשבא לבשר לאומה שהחליט להפוך את עורו ולותר על חלקי מולדת, למסור נתחים מארץ ישראל לערבים, לא עשה זאת בפני הבית הזה. הוא בחר לו עיתונאי חצר חדש, פלוני יואל מרקוס, שרק אתמול כתב בעיתונו הנושא את השם הארכאי “הארץ”, מושג טריטוריאלי עם גוון לאומני, רק אתמול כתב שם :”אין ארץ ישראל. יש מדינה”. והיועץ המשפטי לממשלה הזו פוסק כי אין לעם היהודי עוד פקדונות שמורים במדינת ישראל וגם את האדמות שגאלו דורות של יהודים בצרפם פרוטה לפרוטה – מותר למכור לערבים. ולפיכך גם לביטוי מדינת היהודים אין עוד הרבה דורשים. מדינה סתם. לא המדינה של היהודים אלא של כל אזרחיה. לא ארץ ישראל כחטיבה גיאוגרפית לאומית. ודאי לא מולדת העם היהודי. ואתמול גם קבעה הממשלה לראשונה בתולדותיה מכסות עליה ליהודים מסוימים. שש מאות לחודש.
מפת ארץ ישראל השלמה
מול ההתמוטטות הנוראה הזו של כל ערכי מגילת העצמאות ועיוותם לתפיסת עולם פוסט ציונית – מול הסחף הזה שבקרוב מאד יעלה לבטל גם את חוק השבות – מול כל אלו צריכים להטיל עוגן בדמות חוק יסוד. הבא לאשרר את הזיקה שבין העם ומולדתו. בין עם ישראל וארץ ישראל.
חוק יסוד שיחייב את מדינת ישראל לפעול לקיום ריבונות המדינה על כל חלקי המולדת ובטחונה. חוק יסוד שיחייב את המדינה להשריש את ערכי הנצח של מסורת ישראל בחינוך ובחיי המדינה, שמירת ערכי המוסר וטוהר המידות ויצירת חברת איכות בארץ ישראל. ויחייב שוב את המדינה לעסוק בריכוז העם היהודי כולו בארץ ישראל, קיבוץ גלויותיו ומיזוגו במולדת, יחייב את המדינה לטפח את האהבה למולדת בלב העם ויחדש את ההכרה באחדות הגורל של בני העם היהודי.
חברי הכנסת. זהו חוק יסוד הצהרתי. לולא המגמות ההפוכות ההולכות וגוברות במדינת ישראל ומאיימות לעקור אותנו מערכי היסוד הציוניים ולהפוך אותנו למדינה צלבנית חולפת – לא היה בו צורך. אבל יש בו צורך חשוב. אחרת יקבל המושג ” מועצת המדינה הזמנית” משמעות נוראה של זמניותה של המדינה.
חברי הכנסת. בימים הקשים האלה של גל אדיר המאיים לשטוף את הכל צריך סלע מוצק. איתן. לא נסחף. החוק הזה יכול להיות סלע כזה. עם ישראל זקוק לו.
כתבות נוספות
