נוספו הטבות נוספות לתורמי איבר מן החי. חברי הכנסת שהצביעו נגד ההצעה מזהירים על הסכנה בהטבות יתרות על תרומה מן החי
עדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת קיימה, ב-4 במארס, דיון מחדש בהצעת החוק השתלת איברים בעקבות פנייה של ח”כ אברהם רביץ. הוועדה אישרה מחדש את הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית, בתוספות כדלהלן: התורם איברים מן החי, ייחשב לאחר מתן התרומה, כחולה במחלה כרונית ולכן יהיה פטור מתשלום ההשתתפות בעד כל שירות רפואי שניזקק לו בשל נטילת האיבר או בשל תוצאותיה. וכן: התורם יהיה פטור מתשלום דמי כניסה לגנים לאומיים, שמורות טבע ואתרי הנצחה.
חברי הכנסת יצחק גלנטי, שהוא גם יו”ר הוועדה, אברהם רביץ, שלמה מולה, אברהם מיכאלי, חיים אמסלם, אריה אלדד, ואסאל טאהא – הצביעו בעד השינויים. חברי הכנסת שלי יחימוביץ, רן כהן – הצביעו נגד השינויים, ויגישו הסתייגותם בדיון שיתקיים במליאת הכנסת לאישור הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית.
האם החוק מעודד סחר באיברים?
ח”כ רביץ הציע הטבות נוספות לתורם מן החי, שלא נתקבלו. הוא הציע הנחה בארנונה בשיעור הזהה לזה שמקבל נכה, פטור מתשלום דמי נסיעה בתחבורה הציבורית, מלגת לימודים לתורם או ילדיו, ופטור ממס הכנסה עד גובה חצי מיליון שקל הכנסה בשלוש השנים הראשונות לאחר התרומה. ח”כ שלי יחמוביץ הזהירה כבר בנובמבר 2007 שהצעת החוק שכבר אושרה בוועדה, ללא הטבות אלה, מעודדת סחר באיברים כיוון שאדם עני שנמצא במצוקה כלכלית קשה עשוי להתפתות למכור איבר מגופו גם בעבור 18,000 שקל. גם ח”כ זהבה גלאון אמרה אז כי “זה הוא סחר איברים בחסות הממשלה והחוק”.
הוועדה אישרה תמורה בעבור תרומה מן החי הקובעת תשלום אחיד לתורמים בשל ההפסד הכספי הנובע מנטילת האיבר (הערכה של כ- 18,000שקל), החזר על הוצאות שהוציא התורם לצורך רכישת ביטוח רפואי, ביטוח מפני פגיעה בכושר העבודה, ביטוח חיים, החזר על הוצאות טיפול פסיכולוגי, החזר הוצאות חופשת החלמה. התשלום ישולם לתורם על-ידי המדינה ולתורם תינתן תעודת הוקרה.
עידוד תרומה לאחר המוות
הצעת החוק במקורה נועדה לעודד במיוחד הסכמה לתרומה אחר המוות, כלומר שאדם יחתום בחייו על הסכמה לתרומת איבריו לאחר מותו (באמצעות חתימה על כרטיס א.ד.י). במקרה כזה יהיה הרבה יותר סיכוי למועמדים להשתלה (שהם היום יותר מאלף).
אולם אחד הסעיפים הרגישים שחזר בדיוני ועדת המשנה שעסקה בחוק ההשתלות, ואשר עיכב את הצעת החוק, היה דווקא נושא התרומה מאדם חי, ומהו השיפוי שיקבל מי שתורם איבר בעודו בחיים. השיפוי צריך להיות כזה שלא יעודד אנשים חסרי אמצעים לתרום איבר כמקור הכנסה, כפי שקורה היום במדינות מסוימות. ח”כ אריה אלדד, שעמד בראש ועדת המשנה, אמר בנובמבר 2007 כי “סלע המחלוקת העיקרי היה עניין התמורה הכספית לתרומה מן החי. שוכנעתי שיש לשפות תורם כך שלא יצא נפסד מתרומתו ועם זה, לשאוף שהשיפוי יהיה סביר ולא יעודד אנשים במצוקה כלכלית למכור את אבריהם תמורת כסף”.
השתלה בסין – גזר דין מוות על ה”תורם”
אחד הזרזים העיקריים לקידום חוק ההשתלות היה הגילוי כי בסין, לשם נשלחו הרבה מהממתינים להשתלה במימון קופות החולים, נלקחים איברים ממתרגלי פאלון גונג שהמשטר בסין רוצה להיפטר מהם, ומחזיק אותם כלואים כבנק איברים חי. לאחר שהתפרסם דו”ח “קציר דמים”, דו”ח בלתי תלוי של דיוויד קילגור, לשעבר תת-שר החוץ הקנדי לענייני אסיה-פסיפיק, ועו”ד לזכויות אדם בין-לאומיות, דיוויד מטאס, הפסיקו מדינות מערביות לממן השתלות בסין במימון ציבורי. ישראל הייתה האחרונה לעכל את המצב, אך הקופות גם פה הפסיקו באופן רשמי לעשות זאת. אולם ישראלים עדיין נוסעים לסין במימון של חברות ביטוח פרטיות ומימון עצמי. מה שצריך לדעת אדם המחליט לעבור השתלה בסין זה שלא מדובר ב”נידונים למוות”, אלא באסירי מצפון חפים מפשע. הוצאת האיברים נעשית מאדם זה כאשר הוא חי ונושם, ובכך משיגים איכות איבר טובה ביותר, ולאחר שהוציאו ממנו כמה שיותר איברים שורפים את מה שנשאר. לכן, מי שנוסע היום לסין להשתלה למעשה מוציא גזר דין מוות על אדם אחר.
ועדה לבדיקת הסכמה מדעת
כדי למנוע תופעות של מכירת איברים על-ידי אנשים הסובלים ממצוקה כלכלית קשה, תפעל בכל מרכז רפואי העוסק בהשתלות ועדת הערכה. היא תבדוק את מי שהתנדב לתרום איבר מגופו, האם הסכמתו ניתנה מדעת והאם לא ניתנה לו תרומה אסורה בעד האיבר. לאחר אישור ועדת הערכה המקומית צריך מנכ”ל משרד הבריאות לאשר אותה.
במקרים של הפרת החוק, קובעת הצעת החוק מאסר של שלוש שנים או קנס של 202,000 שקל.