חוקי היסוד וחסרונותיהם.
פרופ’ אריה אלדד
אין לישראל חוקה, אבל יש לנו למעלה מעשרה חוקי יסוד, העוסקים , כל אחד בתחומו, ובלי לפלוש לתחומים אחרים, בהגדרות היסוד של מדינת ישראל.
“חוק יסוד – הכנסת”, קובע שהיא בית הנבחרים של המדינה ובה 120 חברים,, מגדיר את הזכות לבחור ולהיבחר, תקופת כהונת הכנסת, , את חסינות חברי הכנסת וכן בעבודת הכנסת וועדותיה. אחד התיקונים בחוק, (מ-1985) קובע כי רשימה אשר יש במטרותיה או במעשיה שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי, שלילת האופי הדמוקרטי של המדינה, או הסתה לגזענות לא תוכל להתמודד בבחירות לכנסת. החוק אינו מגדיר את סמכויות הכנסת, ואינו עוסק כלל בזכויותיהם של מי שאינם אזרחים ואין להם זכות בחירה.
“חוק-יסוד: מקרקעי ישראל” ( 1960). בא להבטיח שקרקעות המדינה, וקרקעות העם היהודי יישארו רכוש הלאום. הוא אוסר על העברת הבעלות על קרקעות שבבעלות המדינה, למעט חריגים מסויימים. החוק אינו עוסק כלל במים הטריטוריאליים שלנו או בשמי המדינה, ואינו מזכיר אפילו במילה .מה דינו של מי שהשתלט שלא כדין על קרקעות המדינה . גם זכות יסוד כמו חופש הקנין, אינה נזכרת בו. או האיסור על נהיגה בשכרות.
“חוק-יסוד: נשיא המדינה” (1964) מסדיר בפירוט את מעמדו של הנשיא , את דרך בחירתו (בידי הכנסת), את כישוריו וסמכויותיו ואת נוהלי עבודתו. לצער רבים החוק אינו מדגיש כי הנשיא , כשהוא חותם על חוק, חייב לעשות זאת בעברית., ולא למשל , באותיות קיריליות.איש כנראה לא העלה על דעתו אפשרות מטומטמת כזאת. החוק גם אינו מגדיר במפורש כי הנשיא, כפי שאמר זאת הנשיא הראשון חיים וייצמן, רשאי לתחוב את חוטמו רק לממחטתו, ואינו רשאי להתערב בעניינים פוליטיים או מדיניים. וכבר ראינו גם מאלו וגם מאלו.
“חוק-יסוד: הממשלה” התקבל בגרסתו העדכנית ב- 2001 . החוק קובע כי הממשלה היא הרשות המבצעת של המדינה, אבל הוא לא מחייב אותה גם לעשות משהו. הוא אומר כי מקום מושבה בירושלים אך לא קובע מה יעשה לשר הממשיך לעבוד מתל אביב. החוק מסדיר את עקרונות הכהונה מכוח אמון הכנסת, את האחריות המשותפת בפני הכנסת ואחריותו של שר בפני ראש הממשלה. החוק אינו אוסר על שר האוצר לפרסם כי כל הישגי הממשלה – הם שלו ושל מפלגתו. החוק דן בהרכב הממשלה ( “הממשלה מורכבת מראש הממשלה ומשרים אחרים”) ומגביל את מספר חבריה ל-19, אבל רק מהכנסת הבאה. תמיד מהכנסת הבאה. החוק מפרט את התנאים והכשירויות למילוי תפקיד שר (“אזרח ישראל ותושב ישראל “). הכרת לוח הכפל או מגילת העצמאות אינם מנויים בין הכישורים הנדרשים. חוק יסוד הממשלה אינו קובע דבר ביחס לדיני נישואין וגירושין, זכויות בעלי חיים ואינו מתיחס גם לחינוך חובה לילדי ישראל.
“חוק-יסוד: הצבא” (1976) מגדיר את כפיפות הצבא לממשלה, מעמדו של הראש המטה הכללי וכפיפותו לשר הביטחון . החוק קובע כי צה”ל הוא צבאה של המדינה, ( ולא להיפך, כפי שנדמה לעיתים), ובין היתר דן בחובת השירות והגיוס, וכן וקובע כי “אין להקים או לקיים כוח מזויין מחוץ לצבא הגנה לישראל, אלא על פי חוק”. החוק נמנע מכל התיחסות לייעודו של הצבא ותפקידיו, ולא מזכיר אפילו במילה שמצפים מצה”ל לנצח במלחמות. המלה “שוויון” לא מופיעה בחוק.אולי כי בטירונות המ”כ הוא אלוהים.
“חוק יסוד ירושלים בירת ישראל” מגדיר כי היא בירת ישראל השלמה והמאוחדת לנצח נצחים וגם לתמיד, משכנם של הנשיא, הכנסת הממשלה ובית המשפט העליון, שהמקומות הקדושים בה יהיו שמורים מפני חילול או פגיעה ויישמר חופש הגישה של בני הדתות אל המקומות המקודשים להם, או ברגשותיהם כלפי אותם מקומות. החוק אינו מפרט מהם “רגשות”, ולא מגדיר מהו “מקום קדוש”, ומה קורה כאשר מקום אחד קדוש גם לי, כיהודי, וגם למוסלמים, למשל, פשוט סומכים על הממשלה שלא תיתן לי להתפלל בהר הבית , המקום המקודש ביותר לעם היהודי. מענין כי החוק מציין במפורש (סעיף 6) ” לא תועבר לגורם זר, מדיני או שלטוני, או לגורם זר בדומה לכך…כל סמכות המתיחסת לתחום ירושלים”, ומתעלם מהסמכויות שניתנו לואקף בהר הבית, מ”הממעמד המיוחד” שניתן בו לירדן, ואינו מזכיר אף במילה אחת “שיוויון”.
“חוק-יסוד: חופש העיסוק ” (1994) קובע כי זכותו של “כל אזרח או תושב לעסוק בכל עיסוק, מקצוע או משלח יד” אלא אם “חוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה” קבע אחרת.( כדי שמרפא באמצעות מגנטים חמים לא יעסוק בנוירוכירורגיה, למשל) החוק אינו מתיחס כלל לאותם אנשים הנמנעים מכל עיסוק מטעמי עצלות, והמלה “דמוקרטיה” אף היא, אינה מוזכרת בו. גם לא המלה “יהודי”. מקומם.
“חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו” שהתקבל ב- 1992, שם לו למטרה “להגן על כבוד האדם וחרותו, כדי לעגן בחוק-יסוד את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.” . המלה החשובה “שוויון” אינה נזכרת גם בו, אבל בית המשפט העליון כבר קבע שהחוק כולו “שוויוני” אז זה בסדר. מחוק זה שאבה המהפכה החוקתית של אהרן ברק את מה שהיא תופסת כזכותו של בית המשפט העליון לבטל חוקים של הכנסת.זה לא ממש כתוב שם אבל , בוא. אפשר להבין, לא?
יש עוד חוקי יסוד אבל אני מניח שהבנתם את הפרינציפ: כעשרה חוקי יסוד, כל אחד עוסק בנושא מסוים, ואינו עוסק בנושאים אחרים. וגם אם היו ויכוחים בתהליך חקיקתם – לא שמעתי על “סערת חוק יסוד : מקרקעי ישראל”. אנשי הרוח לא פרסמו עצומות נגדו (רובם היו אז ציונים). לא קראתי על כוונות לפנות למדינות אחרות על מנת שינתקו את קשריהן עם ישראל בגלל “חוק יסוד: הכנסת” אף שהוא פוגע לכאורה ב”חופש הביטוי”, למשל – לקרוא לחיסולה של ישראל כמדינה “יהודית ודמוקרטית” . שום פרופסור לא בכה בשידור חי כשנחקק התיקון ל”חוק יסוד – הכנסת” הקובע כי רשימה השוללת קיומה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי לא תוכל להתמודד בבחירות.
אבל הסערה פרצה בגלל “חוק יסוד – הלאום”. מתנגדיו טוענים שחסרה בו המלה “שוויון” אף שהיא לא מופיעה גם בחוקי יסוד אחרים. שום דרוזי שנעלב מהחוק הזה, ומרגיש עצמו לפתע “אזרח סוג ב’ ” לא הצליח עדיין להסביר איך הוא נפגע ממנו יותר ממה שהוא נפגע מחוקים אחרים האומרים שישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי , ושרק יהודים זכאים לעלות ולהתאזרח בארץ מתוקף חוק השבות. או מכך ששערבים פטורים משירות ודרוזים לא. ניתן להבין את אבלם של אלו שניסו בשנים האחרונות להמציא לאום חדש : “הלאום הישראלי” . אפשר להבין גם את כעסם של הערבים, שאינם מכירים כלל ביהודים כלאום אלא רק כבני הדת היהודית, והחוק החדש סתם את הגולל על נסיונם למחוק את הלאום היהודי ולהפוך את ישראל ל”מדינת כל לאומיה”. ניתן להבין אותם – ולהמשיך הלאה, במדינת ישראל , מדינת הלאום של העם היהודי.
כתבות נוספות
