זאב! זאב!
פרופ’ אריה אלדד
.
מאז חיסלה ישראל בסוריה חוליית חיזבאללה של משגרי רחפני נפץ, ובאותו לילה בביירות גם התפוצץ בנסיבות עלומות ציוד חיוני הדרוש לתעשיית דיוק הרקטות של החיזבאללה – הבטיח נסראללה נקם ותגמול. וישראל נערכה. הגבילה את תנועות צה”ל על כביש הצפון, ועל פי רשתות התקשורת בלבנון בכלי הרכב הצבאיים שנסעו בכביש ישבו בובות-דמויות-חיילים. החקלאים המעבדים את המטעים שלהם בסמוך לגבול צוו על עירנות וזהירות, ואת ממשלת לבנון הזהירה ישראל כי אם לא תרסן את חיזבאללה – נחזיר את לבנון לתקופת האבן. בסוף השבוע החמירו האתרעות. תותחים מתנייעים צולמו בדרכם צפונה, צה”ל ביטל תרגיל גדול וגם…דחה את שחרורו של דובר צה”ל. הצבא המתין דרוך כקפיץ לנקמתו של נסראללה.
המומחים הצבאיים והמדיניים גרסו, אולי בצדק, שחיזבאללה מחפש פעולה שתראה כמו נקמה אך לא תחייב את ישראל להגיב בעצמה. ולכן תקף ביום א’ אחרי הצהריים מוצב צבאי ליד אביבים בטילי נ”ט, ופגע בג’יפ אמבולנס משוריין מדגם “זאב”. צה”ל הגיב בירי ארטילרי (“מאה פגזים” אמר ראש הממשלה) וירי ממסוק. סמוך לכך נחת לא הרחק מאביבים מסוק פינוי, שני חיילים חבושים ו”דם” מכתים את תחבושותיהם הועמסו על אלונקות, הועלו עליו ופונו לבית החולים רמב”ם. דובר בית החולים מסר כי “החיילים הורדו מהמסוק, נבדקו במיון ושוחררו ללא טיפול רפואי”.
דומה כי נסראללה היה מרוצה. התקשורת בלבנון מסרה מפי דוברי חיזבאללה כי לישראל הרוגים ופצועים. הם דיווחו על ניצחון. כעבור שעה קלה הודיע ראש הממשלה כי אין לנו נפגעים. אפילו לא סריטה.
איזופוס היה מחבר משלים יווני. אחד מהידועים במשליו מוכר בשם “זאב! זאב!”. וכך תרגם אותו שלמה שפאן:
רוֹעֶה אֶחָד, שֶׁהִרְחִיק אֶת עֶדְרוֹ מִן הַכְּפָר, הָיָה נוֹהֵג לַחְמֹד לוֹ לָצוֹן כָּזֶה: הָיָה קוֹרֵא אֶת תּוֹשָׁבֵי הַכְּפָר לְעֶזְרָה, בְּצָעֳקוֹ “זְאֵב! זְאֵב! זְאֵבִים הִתְנַפְּלוּ עַל הָעֵדֶר!”. פַּעֲמַיִם וְשָׁלֹשׁ נִבְהֲלוּ הָאִכָּרִים וּבָאוּ בִּמְרוּצָה, אוּלָם חָזְרוּ אַחַר-כָּךְ בְּבֹשֶׁת-פָנִים. לִבְסוֹף קָרָה הַמִּקְרֶה, כִּי זְאֵבִים תָּקְפוּ בֶאֱמֶת אֶת הָעֵדֶר וְהֵחֵלּוּ לַעֲשׂוֹת בּוֹ שַׁמּוֹת. קָרָא הָרוֹעֶה לְתוֹשָׁבֵי הַכְּפָר, שֶׁיָּבוֹאוּ לְעֶזְרָתוֹ, אוּלָם הַלָּלוּ שִׁעֲרוּ, שֶׁהוּא מְהַתֵּל בָּהֶם כְּרָגִיל, וְלֹא שָׂמוּ לִבָּם לִקְרִיאָתוֹ. הַתּוֹצָאָה הָיְתָה שֶׁאָבַד לוֹ כָּל מִקְנֵהוּ.
מסקנות:
1.נסראללה לא מטומטם. וגם אם נפל בפח “תרגיל ההונאה” והאמין כי הצליח לפגוע בחיילי צה”ל, הרי משעה שהוצג בפומבי כאידיוט – נשאר החשבון פתוח ושוב “חייבנו” אותו לנקום. הוא יודע לדחות את נקמותיו וגם להכות הרחק מגבולותינו. פעמיים היכו בנו בארגנטינה. מי שחושב שנסראללה “מורתע” ולכן יסתפק בפגיעה ברכב המשוריין שהופקר לגורלו בחצר מצודת הטיגרט באביבים – עלול להתבדות, ומחיר הטעות עלול להיות כבד. ולפיכך בכל רגע ורגע צריך צה”ל להתנהל כאילו צוות מחבלים עוין צופה בו במשקפות וממתין לרגע הסחת הדעת.
2.. ישראל הציגה לא פעם סרטונים המוכיחים כי החמאס משתמש באמבולנסים של”הסהר האדום” להעברת מחבלים ורקטות. ולכן אל להם לבוא בטענות אם חיל האויר פוגע בכלי רכב כזה. בימי “המאבק” בבריטים עשתה לעיתים “ההגנה” שימוש לוחמני באמבולנסים של מד”א, אבל צה”ל היום איננו “ההגנה”. בטח לא ארגון טרור. למה צריך לפנות “פצועים” במסוק , להעלות הצגת “נפגענו! נפגענו!” וכעבור שעה להודיע שאין לנו כלל נפגעים? לצהול “עבדנו” עליכם! לא שאויבינו זקוקים לתירוצים כדי לפגוע באמבולנסים, אבל בזאת סיפקנו להם אחד. מדינה שמציגה “נפגעים מדומים” כדי להעניק לאויביה “תמונת ניצחון” מפגינה חולשה, שגם מאה פגזי ארטילריה על גבעות ריקות מאדם לא מחפים עליה.
3.פגז ארטילריה בקוטר 155 מ”מ, גם הפשוט ביותר , אפילו פג-תוקף,עולה אלפי שקלים. אם מדובר רק בירי-כבוד, שלא-על-מנת-להרוג-בטעות- איזה-חיזבאלון, ואנו אפילו לא מתיימרים להציג נזק בלבנון, כלומר “התגובה” נועדה בעיקר לצרכי פנים, אולי זול יותר ובטוח יותר להשתמש בקפצונים?
4. ואולי במקום כל זה – צריך להרוג סוף סוף את נסראללה? רק מציע.
כתבות נוספות
