הרס בהשגחת הרבנות
פרופ’ אריה אלדד
הרבנות הראשית מנסה – כמיטב הבנתה – להיאבק על שלמותו של עם ישראל. הם נלחמים בנישואי תערובת, ובזרמים הרפורמים והקונסרבטיבים, המוכנים ( בעיקר הרפורמים) גם לחתן יהודים עם גויים. הרבנות הראשית אינה מכירה בגיורים שנעשו בידי רבנים רפורמים או קונסרבטיבים. והם פוסלים אפילו נישואין שנערכו כדת וכדין בידי רבנים אורתודוכסים, אם אין הם מכירים בגיור שערכו אותם רבנים לאחד מבני הזוג. (וע”ע מה שעשו לרב דרוקמן) . הם נאבקים נגד מה שהם מכנים “הונאות בכשרות”, ויכריזו “לא כשר” גם על מזון שהוכן על פי כל תרי”ג, אם לא זכה לחותמת שלהם, או לחותמתם של רבנים מחמירים אף יותר, כמו כשרויות בד”צ.
אולי הכוונה רצויה, אבל התוצאות רעות מאד. כשקמה המדינה הפכה הרבנות הראשית לגוף ממלכתי והיתה לממסד הדתי של מדינת ישראל. בהדרגה נשחק מעמדה. היא אינה מצליחה ואינה מנסה אפילו להתמודד עם הצורך בגיור המוני של גלי העליה, נטורי קרתא בזים לה. גם “סתם” חרדים אינם נזקקים לה וסומכים רק על הכשריות שלהם. חילונים רבים מתעלמים ממנה, גם חלקים חשובים בציונות הדתית מאסו במנגנוני הנישואין, הגיור והכשרות שלה ומקימים חלופות. הרבנות הראשית מרגישה עצמה כאותו ילד הולנדי עם האצבע בחור בסכר. על רקע זה צריך להבין את מלחמת הקודש שהכריזו על הסדרי התפילה לרפורמים ולקונסרבטיבים בסמוך לכותל המערבי, מחשש שהסכמה שלהם תהווה הכרה בזרמים הללו, וגם הציבור המסורתי שעוד נזקק להם – יישמט מידם. כאן, כמו בתחומים אחרים, יש תערובת בלתי נסבלת של מאבק אידיאולוגי לשם שמיים עם אינטרסים מסחריים, המכניסים ממון רב באמצעות כשרויות, נישואין, ושירותי דת אחרים.
עבורי היהדות היא דת ולאום במכלול אחד שאינו ניתן להפרדה, אני מתנגד להפרדת הדת מהמדינה, ולכן אני מתבונן בתהליכים הללו בחרדה גוברת. הרבנות הראשית שהוקמה כדי להבטיח את אחדות העם הולכת ומפלגת אותו. מרחיקה רבים, ומביאה רבים לידי עבירה.
אינני מקבל את הטיעון שבתהליך האיום של התבוללות ונישואי תערובת העובר על יהודי התפוצות “רפורמים זה יותר טוב מכלום” כי הם שומרים לפחות על זיקה מסויימת ליהדות גם בקרב אלו שהתרחקו מאד ממנה. רב רפורמי, המחתן יהודי עם גויה גמורה, לבד או בשיתוף כומר, אינו שומר על עם ישראל. לרפורמים אין נכדים יהודים. בתהליך כזה נדונו היהודים הרפורמים להיעלם מעם ישראל.
אבל מכאן ועד שיגור שוטרים לביתו של הרב הקונסרבטיבי החיפאי דב חיון, כדי לעצור אותו עם שחר, כיון “שערך חופות שלא במסגרת הרבנות” – המרחק עצום. וכאן בדיוק תרומתה של הרבנות שלילית לחלוטין. ובית הדין הרבני שהורה על המעצר מביא לפירוק עם ישראל ולא לאיחודו. הם מקרבים בצעדי ענק את הפרדת הדת מהמדינה, ומיסוד נישואין אזרחיים. נכון עשה היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט כשהורה למשטרה לא לחקור את הרב חיון בחקירה פלילית עד שיסתיים הליך הבדיקה שהוא הורה עליו. אין לרבנות כל בעיה עם ידוען כל שהוא העורך “חופה” או טקס נישואין אלטרנטיבי. אבל הם מכריזים מלחמה ממש על רב העורך טקס כדת משה וישראל – אבל אינו רושם את הנישואין ברשומי הרבנות. יותר ממה שהם חוששים להלכה הם חוששים למונופול. וכי מנין לנו לדעת שנישואין שעורך הרב חיון הם תקפים גם בעיני הרבנות? אם זוג שהתחתן אצלו ייפרד בהליך גירושין אזרחי, בחו”ל למשל, והאשה תינשא לאחר ותוליד ילדים – ילדיה יהיו “ממזרים” בעיני הרבנות כיון שנולדו לאשה נשואה ( באותן נישואין שהם מבקשים לאסור את הרב חיון בגינם) שלא מבעלה. כלומר הם מכירים בכך שהנישואין תקפים על פי ההלכה.
אם ישכילו פרנסי הרבנות להבין מה קורה לעם ישראל, ויילחמו רק על מה שחשוב באמת (סמכות הגירושין למניעת “ממזרות”) אך לא יבקשו להשליך לכלא מי שעורך חופה כדת משה וישראל גם אם בני הזוג מסרבים להירשם ברבנות – תהא תרומתם לשלמות עם ישראל גדולה יותר. ואם לא – פחות ופחות יהודים יזדקקו להם, כבר עתה יש ירידה שנתית של כ-4% בשיעור הנרשמים לנישואין ברבנות. אם כך ימשיכו – רוב העם פשוט יתעלם מהם.
כתבות נוספות
